ויקרא | משה ובת פרעה

[1] הצורה "ויקרא אל משה" מופיעה בשני נקודות שיא של ההתגלות אל משה, בהשראת שכינה על הר סיני במעמד הר סיני ובהשראת שכינה במשכן: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן (שמות כד, טז); וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א).

[2]    בפירושו על פסוק זה, רבי אבהו מבין את הפסוק כמתייחס לבחורים ולבתולות, ואילו שם מפרש את הפסוק כמתייחס לתנובתה של ארץ ישראל. שתי אופני הדרשה מופיעים גם בבראשית רבה סו, ג: "מטל השמים זה המן ... זזי, "ורב דגן" אילו הבחורים, שנ' "דגן בחורים" (זכריה ט יז), ותירוש אילו הבתולות שנ' "ותירוש ינובב בתולות" (שם שם) [...] ד"א, "מטל השמים", זה המקרא, "ומשמני הארץ", זו משנה, "ורב דגן" זה תלמוד, "ותירוש", זו הגדה.

[3] ייתכן להצביע על הקבלה בין ישראל, שהיו גרים במצרים, לאותו גר, ששניהם זוכים לפרוח כגפן.   

[4] היחס החיובי, ואפילו הנלהב כלפי תופעת הגרים בספרות חז"ל העולה מדרשתו של רבי אבהו אופיינית למקורות ארצישראליים. השוו מאמרו של רב חלבו המופיע בבבלי יבמות מז ע"ב: "קשין גרים לישראל כספחת". יהודית בסקין, חוקרת ספרות חז"ל, מסבירה את ההתייחסות האוהדת של תנאים לדמותה של רחב על רקע תופעת ההתגיירות של רומאים ורומאיות משכילים בעקבות חשיפתם ליהדות ברחבי האימפריה. בידינו מימרא נוספת של רבי אבהו בנושא גרים, המופיעה ברות רבה ג, ה-ו: "אמר רבי אבהו: בוא וראה כמה חביבין גרים לפני הקדוש ברוך הוא. כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי," \ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם" " (רות א, ט).

[5] זהותם של שניים מן החכמים המוזכרים מוטלת בספק: רבי חננא בר פפא ורבי ישמעאל בר אמי.

[6] השוו את האמור במקור זה על בתיה בת פרעה לכלה רבתי ג, כג: " שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן, סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי [...] ובתיה בת פרעה, דכתיב ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה, אמר הקדוש ברוך הוא איני קורא למשה אלא בשם שקראתו, שנאמר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה; הוא שדוד אומר ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים, יקחני, ותשלח את אמתה ותקחה, מלמד שנוסף באמתה עד שהגיע לתיבה, ימשני ממים רבים, כי מן המים משיתיהו; אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וזאת הביאה ישועה לישראל והוצאתן לחיים, הרני מאריך לה בחיים עם ישראל, כרתי עם אבותיכם ברית, והם בהלכות אבותיהם, זאת שבאת ועזבה מלכות בית אביה, ונדבקה בם, אני משלם לה". יש לציין שמסכת כלה רבתי הוא מקור מאוחר יותר.

[7] ניתן היה לדרוש את השמות באופן אחר, כגון למנות את "חבר אבי סוכו" כשם אחד. גם הדרישה של "הלוי" כשם מורה על השאיפה ליצור תבנית של עשר. 

[8] ראו שמות ב, ה-י.