דילוג לתוכן העיקרי

ברכה ראשונה | 2

בשבוע שעבר עמדנו על שתי ההבנות בעניין ברכה ראשונה: האם קיימת מצווה דרבנן לברך לפני האכילה, בדומה למצווה לברך אחריה, או שמא קיים איסור דרבנן לאכול בלי ברכה.

לכאורה, יש להקשות על ההבנה שהברכה היא מתיר לאיסור מדין המשנה (מ ע"א), שברכת "שהכל" פוטרת בדיעבד את כל המאכלים, ורק לכתחילה מצווה לברך על כל מאכל את ברכתו הספציפית. אם מדובר בהתרת איסור - כיצד ניתן לדבר על גדרי לכתחילה ודיעבד? אם האיסור הוסר - מה טוב, ואם לא - לא!

על כורחנו, ברור שישנם שני דינים בברכה ראשונה: א. התרת איסור, ולכך די בברכת "שהכל". ב. המצווה לברך על כל מאכל את ברכתו הספציפית.

להבחנה זו קיים ביטוי מעשי. לברכה אחרונה, בדומה לשאר המצוות דרבנן, יש שיעור מינימלי: כזית או כביצה. מה הדין לגבי ברכה ראשונה? לדעת הכלבו, אין חובה לברך על פחות מכזית, ולשיטתו נראה שאף ברכה ראשונה היא מצווה דרבנן. הגישה הרווחת בראשונים היא זו של רש"י בסוכה כו ע"ב: "לפניו - בכל דהו בעי ברכה, שהרי נהנה, ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה" (ד"ה נטלו). כלומר, כיוון שיסוד הברכה נעוץ באיסור לאכול ללא ברכה - הרי שבדומה לכל האיסורים, אסור לאכול גם פחות מכזית.

איזו ברכה יש לברך על פחות מכזית של פרי? הגישה הרווחת היא שיש לברך "בורא פרי העץ". אולם, רבנו יונה טען שיש לברך "שהכל", ורבים תמהו עליו. על פי דברינו, הדבר מובן: על פחות מכזית אין מצווה לברך, שכן למצוות יש שיעור. הסיבה היחידה לברך היא כדי להסיר את איסור המעילה מהמאכל, ולשם כך די בברכת "שהכל".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)