בונה | 10 | עשיית מחיצות בשבת: שיטת רש"י

 

"דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מערב שבת למחר פירסו סדינין על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו. פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום בשבת? אלא מצאו סדינין פרוסים על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו"

                                                                                    (טז:).

ופירש"י:

"והלא הכל מודים כו' - לא גרסינן, דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא, ומחיצה כזו מותר לעשות".

כוונת רש"י היא לדחות את הגירסה שנמצאת לפנינו בעירובין:

"דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מבעוד יום, למחר פרסו סדין על העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו. פרסו לכתחילה מי שרי? והא הכל מודים שאין עושין אהל עראי בשבת! אלא מצאו סדינין פרוסין על העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו'"                                                          (פו:).

עמדת רש"י היא שאין איסור אוהל אלא בעשיית גג ולא בעשיית מחיצות, וכן כתב להדיא גם במקום אחר^[1]:

"'שאין עושין אהל עראי' - לפרוס מחצלת על ארבע מחיצות או על ארבע קונדסים להיות צל לאהל מן החמה. ודוקא גג, אבל מחיצה - לאו אהל הוא, ושרי לפורסה לצניעות, כדאמרינן עירובין (צד.) בעובדא דשמואל, ופקק החלון דמתניתין - משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין"                        (שבת קכה:).

תימוכין לשיטת רש"י^[2], יש להביא מן הסוגיה בעירובין:

"דרב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני אמר להו שמואל שקולו גלימא נגידו בה [פרסו טלית לעשות מחיצה אלטרנטיבית במקום] אהדרינהו רב לאפיה... ולשמואל למה לי הא? הא אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה. שמואל עביד לצניעותא בעלמא"                                       (צד.).

מקושיית הגמרא ששאלה מדוע שמואל היה זקוק להעמדת מחיצה, והלוא הוא מתיר לטלטל בלעדיה, ולא שאלה על עצם ההיתר לעשות מחיצה, יש ללמוד שאין איסור בעשיית מחיצות מדין אוהל, ואפילו אם היא באה להתיר^[3].   

מאידך, שיטת רש"י מעוררת קשיים, בעיקר בעקבות הסוגיה בעירובין העוסקת באפשרות ליצור מחיצה של בני אדם, וכך הקשו שם:

"איתיביה רב נחמן בר יצחק לרבא נפל דופנה לא יעמיד בה אדם בהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אהל עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. אמר ליה את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא: עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין. קשיין אהדדי! לא קשיא הא רבי אליעזר הא רבנן. דתנן פקק החלון רבי אליעזר אומר בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו, וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו. והא איתמר עלה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, לא נחלקו אלא להוסיף שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב... אלא הא והא רבנן וכלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית דיקא נמי דקתני נפל דופנה שמע מינה"                                        (מד.).

העולה מסוגיה זו אליבא דרבנן שתוספת אוהל עראי מותרת בשבת וביום טוב. אם מדובר בדופן שלישית הנחוצה להכשר סוכה אסור להעמידה, אולם אם מדובר בדופן רביעית, מותר להעמידה שאינה אלא תוספת על אוהל עראי. סוגיה זו קשה מאוד על שיטת רש"י! שהרי לשיטתו אין איסור בעשיית מחיצות כלל, ומה לי דופן שלישית ומה לי דופן רביעית. עוד יש להקשות על רש"י מפקק החלון שלכאורה נמצא בדופן ולא בגג^[4], ולא התירוהו אלא מצד תוספת אוהל עראי, והלוא במחיצות אין כלל איסור לרש"י, ולמה לי להיזקק לטעם זה של תוספת אוהל עראי, והיה לו להתיר לגמרי.

אף דברי רש"י בפירושו לסוגיה שם מתעלמים, לכאורה, מן העיקרון שהוזכר מספר פעמים  בדבריו, שאין איסור אוהל במחיצות, וז"ל:

"'בדופן שלישית' - דבשתי דפנות אין קרוי אהל, וכי עביד בה דופן שלישית - משוי ליה אהל, ומודו רבנן דאין עושין אהל עראי בתחילה, והא דתני מותר - בדופן רביעית, דבלאו הכי הוי אהל, והאי תוספת בעלמא הוא, ורבנן לטעמייהו, דאמרי מוסיפין אהל בשבת"   (רש"י שם).

ומדבריו נראה להדיא שיש איסור עשיית אוהל גם במחיצות, וצ"ע.

לפיכך, נראה שיש להציע בדעת רש"י, שיש שני דינים בגדרי עשיית מחיצות: יש מחיצה הנעשית במסגרת של מבנה, ובזה יש איסור גם בעשיית מחיצה, ויש מחיצה שנעשית בעלמא שלא כחלק ממבנה, ובזה הוא שכתב רש"י שאין איסור בעשיית מחיצות אלא בגג בלבד.

אם אדם עושה מחיצה שמשתלבת במסגרת בניין, יש בעשיית מחיצה שכזו, אם היא בעלת משמעות חשובה, איסור בבנייתה. כך למשל בדופן שלישית בסוכה, דבלאו הדופן אין כאן אוהל סוכה, ובעשייתה מושלם בניין הסוכה, בזה יש לאסור באוהל עראי מדין עשיית מחיצה בבניין. אבל אם עושה מחיצה שאינה במסגרת מבנה, ואפילו היא מועילה להתיר טלטול וכיו"ב, אין בעשייתה שום איסור לשיטת רש"י, שאין שם אוהל אלא בגג העשוי לצל, או להגן מפני החמה, שזהו עיקרו של אוהל. ואם עושה מחיצה רביעית בסוכה, כיוון שיש שם סוכה גם בלעדיה, נחשב הדבר כתוספת אוהל עראי ומותר לעשותה, והוא הדין בגג שפרוש מבעוד יום טפח, כההיא סוגיה דעירובין קב. שפרסו מחצלת להגן על בעלי החיים מפני השמש, מותר לפרוס אותה לגמרי הואיל והיה פרוס כבר טפח, הרי זו תוספת אוהל עראי, שמותרת.

גם את סוגיית פקק החלון יש לפרש באופן דומה, שאף שהפקק עשוי בדופן ולא בגג, כיוון שהוא חלק מבניין יש לאסור עשייתו גם אם אינו בגג, אלא אם נראה זאת כתוספת אוהל עראי שמותרת, וזוהי הסיבה שנזקקו לטעם זה גם אליבא דרש"י. והדברים מדוייקים בלשון רש"י עצמו:

"'ופקק החלון דמתניתין' - משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין"  (שבת קכה:).

בנקודה זו של פקק החלון רבים מן הראשונים פירשו כך את רש"י, ומשום שכאן אין אנו עוסקים בדבר צדדי אלא בחלון שנמצא בגוף הבניין. וז"ל הריטב"א על אתר (וראה גם במאירי שם):

"ומאי דאסר רבי אליעזר במתני' פקק החלון כשהוא נגרר מפני שהוא מוסיף אהל עראי ואף על פי שהוא תוספת מן הצד היינו מפני שהמחיצה של בית קבועה והכא הכי קאמר הכל מודים שאין עושים אהל עראי לכתחלה כגון לפרוס סדין או מחיצה על הגג לצל לא נחלקו אלא להוסיף כגון להוסיף מן הצד במחיצה קבועה א"נ להוסיף באהל של גג כגון שהיה מקצתו פרוס מבעוד יום ובא להוסיף עליו בשבת דרבי אליעזר אוסר ורבנן מתירים להוסיף ואפי' בגג".

פירוש בדברי רש"י, מופיע בדברי ה'אור זרוע':

"הלכך לשיטת רש"י כל היכא שהוא בגג לא שנא משום צניעות או מפני הגשמים בכל ענין שיהיה רק שהוא עושה אוהל למעלה דומיא דגג הרי יש כאן משום [בנין] ואסור לכ"ע לעשות אפי' אוהל עראי. לא נחלקו אלא היכא שבא להוסיף ולמעלה דווקא דומיא דגג שר"א אומר אין מוסיפין אפי' ביום טוב וחכ"א מוסיפין אפי' בשבת. והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי אפי' בשבת וכ"ש ביום טוב .. אבל היכא שהוא בא לעשות מן הצד כעין מחיצה דומיא דפקק אם הוא מתכוין לבנין כגון להתיר בית או חצר לטלטול או לבנין הבית אם המחיצה נעשית מאתמול ונשאר בה אויר הרי זה מוסיף עליה אוהל עראי בשבת ויו"ט אבל כל המחיצה לא יעש' לכך ביום טוב וכ"ש שלא יעשה בשבת דכל כה"ג שייך אוהל בין מעין גג בין מעין אוהל .. אבל אם בא לעשות מחיצה בשבת לצניעותא בעלמא או מפני החמה או מפני הגשמים ה"ז עושה כל המחיצה בשבת וכ"ש ביום טוב ובלבד מחיצת עראי... וי"ל שכך הוא רוצה לומר שאין אוהל כשהוא עושה מפני החמה אלא כמי שעשוי כעין גג אבל לשם בנין כדפרי' לעיל מודה רש"י דאוהל הוי ולא שרי כ"א להוסיף עליו וכ"פ רש"י פ' בתרא דעירובין להדיא דהאי וילון לצניעותא הוא. דהתם נמי מייתי להא דאמר רב משום ר' חייא וההיא דפ"ק דסוכה דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש למחר פרסו סדינין על העמודים והביאו ס"ת וקראו בו בשבת ופריך והיכי עבדי הכי והא אין עושין אהלי עראי בתחילה בשבת והתם [כתב] רש"י דל"ג ליה מיהו יש לגרוס אותו דכל כה"ג גם רש"י יודה דאסור הואיל ובאו להתיר הבאת ס"ת בכך. ותדע דהא בפ' כיצד משתתפין בעירובין איתא להא דרב דימי ולא פירש רש"י התם דל"ג ליה"  (סי' ע"ח).

בדברי ה'אור זרוע' עולה היסוד שקבענו בשיטת רש"י, שיש לחלק בין מחיצה הנעשית בעלמא לבין מחיצה הנעשית בבניין - מחיצה בבניין יש בה איסור בונה, אם יש בה חשיבות ויצירת שם בניין על המקום.

אבל האור זרוע מחדש יסוד אחר: אף מחיצה הנעשית  להתיר טלטול בחצר או בבית, הרי היא בהגדרה חלק ממסגרת של בניין^[5], ולפיכך יש לאסור עשייתה בשבת לשיטת רש"י. ומכוח זה הוא טוען שהסוגיה במסכת סוכה (טז:) העוסקות במקרה בו שכחו להביא ס"ת, יש לאסור העמדת המחיצה בשבת כי כל מחיצה היוצרת רשות היחיד המאפשרת טלטול, מגדירה את המקום כבניין. בדרך זו הוא רוצה לחזק את דברי רש"י בעירובין שלא מחק הגירסה האוסרת עשיית המחיצה.

כיצד יכלכל ה'אור זרוע' את דברי רש"י בסוכה שמוחק גירסה זו, וסבור שגם מחיצה העשוייה להתיר טלטול והבאת הס"ת מותרת בשבת? יתכן שיש מקום לטעון שהפער בין רש"י סוכה לרש"י עירובין הוא בעניין גדרי רשות היחיד - האם רשות היחיד יסודה בגדרי בית ובניין מחיצות, או בהיותה מקום המובדל מבני רה"ר^[6]. עכ"פ נראה, מדברי רש"י בסוכה, שמותר לעשות מחיצה בשבת ואפילו להתיר אלא אם היא חלק מבניין, ובעשיית מחיצה להבאת ס"ת אין זה גדר בניין לרש"י, ומותר לעשותה, והאור זרוע הבין שמחיצה שנועדה להתיר הבאת הס"ת היא חלק מן הבניין, ויש איסור בעשייתה, אף לשיטת רש"י.

ניסוח אחר לפתרון שיטת רש"י, שעולה בקנה אחד עם הכיוון המרכזי שהתווינו, מצאתי בשפת אמת שבת שם שכתב:

"נראה דדוקא היכי שאין לו גג כלל מותר לעשות מחיצה משום דמחיצה לחוד לא הויא אוהל אבל היכא דיש לו גג אסור לעשות אפי' מחיצה לחוד כיון שנעשה בזה אוהל אך לגי' מהרש"ל שהביא המהרש"א ברש"י דפקק החלון דמתני' למעלה בגג היא [וכמ"ש התוס' בעירובין (מ"ד) ובסוכה (ט"ז ב) בשם פי' רש"י דהכא] אי אפשר לומר כן דא"כ לא הי' צריך לדחוק ולפרש במתני' דהחלון למעלה בגג כיון דיש גג בבית שוב גם מחיצה אסור כנ"ל אבל לגי' הרשב"א והר"ן ברש"י כמו שהוא לפנינו שפיר י"ל כנ"ל ומיושב בזה מה שהקשו התוס' מסוגיא דעירובין גבי דופן סוכה וכו' דהא סוכה יש לה גג ולפיכך אף המחיצה אסורה".

וכיו"ב איתא  בשבת של מי בשם מגיני שלמה:

"דשאני דופן שלישי דבלא ההוא דופנה לא מחשב סוכה וכמו דרמז רש"י ז"ל גופיה התם בעירובין דיהיב טעמא דבאותו דופן מחשבי אהל שלמעלה".

דהיינו שעל ידי הדופן שלמטה מקבל הסכך שלמעלה, שם סכך ושם אוהל, שבלא זה אין כאן סוכה כלל.

שיטת התוס' בדין עשיית מחיצה בשבת, תובא בשיעור הבא.