דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ו -
שיעור 163

איסור ראיית הארון | 1

פתיחה

איסור ראיית הארון מפורש בתורה במסגרת התאור של אופן נשיאת הכלים במדבר על ידי הלויים:

"...ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו"

                                                                        (במדבר ד', כ).

בתקופה מאוחרת יותר, אף מצינו כי אנשי בית שמש נענשו על ראיית הארון, כאשר הוחזר מידי הפלישתים:

"ובית שמש קוצרים קציר חיטים בעמק וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות... ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש, ויתאבלו העם כי הכה ה' בעם מכה גדולה מאוד"     (שמואל א ו', יג-יט).

מתוך עיון בפסוקי התורה ובהחזרת הארון על ידי הפלישתים, ננסה לעמוד על טיבו של האיסור, מהותו והיקפו.

האיסור בתורה

נתחיל בעיון בפסוקי התורה:

"וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם את קדש הקדשים אהרון ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו"                  (במדבר ד', יז-כ).

מהי משמעות המילה כבלע את הקודש?

  1. כבלע את הקודש - לשון כיסוי

אונקלוס על אתר מתרגם:

"ולא ייעלון למחזי כד מכסן ית מני קודשא, ולא ימותון".

וכן רש"י מפרש:

"ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, לתוך נרתק שלו, כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו, ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני, ובלוע שלו הוא כסויו".

דברי רש"י הינם ציטוט מדברי הגמרא ביומא:

"אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרין להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה. מתיב רב חסדא 'ולא יבאו לראות כבלע את הקדש'! ואמר רב יהודה אמר רב בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם. אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה "                                                               (נד.).

רב קטינא מתאר מציאות כי כשהיו ישראל עולין לרגל, מגוללים להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים מעורים זה בזה. רב חסדא מקשה הרי מן הפסוק בתורה משתמע כי הלויים לא היו רשאים לראות את הקודש פן ימותו, אז איך ייתכן שהיו מראין לעולי הרגלים את הכרובים? ועל כך עונה רב נחמן במשל על הכלה.

במדבר, לא היו ישראל רגילים וקרובים אל השכינה, והסתכלות על הארון החשוף נחשבה כעזות מצח. אולם במקדש הקבוע שנבנה על ידי שלמה בירושלים, הורגלו להימצאות השכינה בתוכם ולפיכך יכלו להביט אל הארון בחיבה.

תשובה זאת מעניינת מאוד כשלעצמה, והיא מפרידה הפרדה ברורה בין משכן זמני וראשוני במדבר, לבין מקדש קבוע בירושלים. במשכן, בראשית הקשר עם הקב"ה, אסור לראות את הארון, מה שאין כן לאחר בניין הבית הראשון כשכבר הורגלו בקשר עם הקב"ה אז הם רשאים לראות.

אך צריך עיון לפי תשובה זו וכי אכן בבית המקדש הקבוע בירושלים הוסר האיסור, ואכן מותר לראות את הארון?[1]

  1. כבלע את הקודש - כהרף עין

תרגום השבעים מתרגם כאן כהרף עין, וכך לשון המדרש:

"ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, מהו כבלע? אמר רבי לוי אם רואין בארון כבלע הזה שהוא נופל מן העין (כשיעור הרף עין), מיד הם מתים. תדע מאנשי בית שמש, שנאמר: 'ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם וכו'' (שמואל א ו', יט). הוי לא הרג אלא אנשי בית שמש על שראו בארון, לכך הזהיר בני קהת ולא יבואו לראות וגו'"        (במדבר רבה פ"ה, ט [סח]).

הפרשנים החדשים מביאים כראיה לפירוש זה את הפסוק באיוב:

"כַּמָּה לֹא-תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי, לֹא-תַרְפֵּנִי עַד-בִּלְעִי רֻקִּי"   (ז', יט).

כלומר זמן מועט, כהרף עין. ומשמעות הפסוק לפי זה היא כי לא יבואו הלויים לראות את הקודש אפילו כהרף עין.

  1. כבלע את הקודש - סתירה והשחתה

אומר הרשב"ם על אתר:

"כבלע את הקדש - כשסותרין את ההיכל נגלה, ואם יראו ימותו. כמו שמצינו באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'. כבלע, כמו 'בלע ה'' (איכה ב, ב) 'ודרך אורחותיך בלעו' (ישעיה ג, יב), 'בלע כל ארמנותיה' (איכה ב, ה), 'ומאשריו מבולעים' (ישעיה ט, טו). וכן כתוב למעלה שמשעה שהיו מתחילין לפרק את המשכן היו מתרחקים בני קהת. כדכתיב 'ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרכת המסך', וכל הפרשה עד 'וכלה אהרן ובניו לכסות וגו'' ואחרי כן יבואו בני קהת"[2].

הפסוקים שמביא הרשב"ם כראיה להבנתו הם הפסוקים באיכה ובישעיהו שם משמעות המלה 'בלע' היא השחתה. הוא מבאר כי עם הסתרת ההיכל (ככל הנראה הכוונה הינה לפירוק הפרוכת) נגלה הארון, ואם יראו ימותו.

הראב"ע מביא בפירושו את שתי ההבנות ואלו דבריו:

"ולא יבואו. הקהתים אל אהל מועד לראות כבלע את הקדש. והטעם כאשר יוסר בנינו, יוסר מסך הפרכת ונגלה הארון. ויש אומרים כי כבלע כמו ככסות והטעם כאשר יכסו הארון לשאת אותו. וזה טעם קרוב מהראשון. והנה שתים אזהרות שלא יגעו בקדש כי אם בבדים ישאוהו, ולא יראו הקדש"[3].

ההבנה הראשונה הינה כהרשב"ם - השחתה, והשניה הנראית לאבן עזרא - כבלע כמו כהבליע – בהפעיל, כשהוא מכסה אותם כאילו נבלעו בכיסוייהם.

  1. כבלע את הקודש - לשון גנבה וגזל

הרמב"ן בבואו לסכם את כלל הדעות מצטט את הגמרא בסנהדרין ואומר כך:

"ולא יבאו לראות כבלע את הקדש. כשמכניסין את הכלי לתוך נרתיקו כמו שפירש למעלה בפרשה זו ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני ובלוע שלו זהו כסויו לשון רש"י, והוא דעתו של אונקלוס. ורבותינו אמרו במסכת סנהדרין (פא:) שזו אזהרה על הגונב כלי שרת שחייב מיתה והקנאין פוגעין בו, שהגנבה והגזל יקראו בליעה מלשון חיל בלע ויקיאנו (איוב כ טו) והוצאתי את בלעו מפיו (ירמיהו נא מד). ור"א אמר כפשוטו שלא יבאו לראות כאשר יוסר פרכת המסך ויגלה הארון רק אחרי כן כאשר יכוסה יבאו לשאת אותו, ויהיה 'כבלע את הקדש' כאשר יוסר הבנין מעל הארון שהוא הקדש מלשון בלע ה' ולא חמל (איכה ב ב) יחד סביב ותבלעני (איוב י ח). והנה הלוים מוזהרים שלא יגעו אל ארון הקדש ומתו רק בבדים ישאוהו, ועוד יזהירם שלא יבאו לראות כלל הסרת הבנין בעוד שיוריד אהרן את הפרכת, כענין כי ראו בארון ה' (שמואל א ו יט) ויפה אמר. אבל ע"ד האמת טעם הכתוב כי בעבור היות כבוד יושב הכרובים שם, הוזהרו הלוים שלא יהרסו לראות את ה' עד שיורידו הכהנים את הפרכת כי אז תראה הכבוד בחביון עזו וישוב אל מקומו הראשון לקדש הקדשים ויהיה כבלע את הקדש כפשוטו והמשכיל יבין".

תחילה הוא מביא את דעת אונקלוס ורש"י המפרשים בלשון כיסוי, אחר כך הוא מביא ראיות לפירוש הגמרא בסנהדרין שהכוונה ללשון גנבה וגזל. אחרי הביאו את דברי האבן עזרא, הוא מנסה לנמק את מהותו של האיסור באומרו כי על הארון, כבוד יושב הכרובים שם ונראה הכבוד בחביון עוזו.

רבנו בחיי מסביר את דברי הרמב"ן:

"ועל דרך הקבלה, ולא יבואו לראות כבלע, כשהכבוד מתבלע וחוזר אל מקומו הראשון אל הקודש למעלה. וידוע כי כל השנה היה הכבוד נשמט מן הענן לפני ולפנים לגמרי, ומתגלה על הכפורת וזהו שכתוב כי בענן אראה אל הכפורת, לא אמר כי אראה בענן אבל אמר כי בענן אראה, כלומר אני בא בעמוד ענן ואחר כך אשמט מן הענן ואראה על הכפורת, וכבר הזכרתי זה במקומו (ויקרא טז, ב).

ולפיכך לא היה רשות לכהן גדול ליכנס לשם כי אם פעם אחת בשנה ביום הכיפורים, ואף ביום הכיפורים אינו רשאי להיכנס לשם כי אם בקטורת ולא שיכנס הקטורת עשוי, אלא שיעשנו לשם ויעלה תמרת עשנו שם ויהיה הכבוד נכסה מעיניו, וכעניין שכתוב 'וכסה ענן הקטורת את הכפורת' וזהו שהזהיר את הלויים 'ולא יבואו לראות' כשהכבוד מתבלע אל הקודש שהוא חביון עוזו, וכעניין שכתוב ונוגה כאור תהיה קרניים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד)".

רבנו בחיי מסביר את דברי הרמב"ן, ומבאר כי כביכול ישנו מצב בו הכבוד חוזר אל מקומו, אל הקודש למעלה, ומתגלה על הכפורת. והוא ממחיש זאת על ידי הכבוד הנראה בענן בשלב ראשון ואחר כך נשמט מן הענן ונראה על הכפורת. כביכול הכבוד שהיה בתחילה נראה מבחוץ נכנס פנימה אל המקום הפנימי המקודש ביותר מעל הכפורת.

כך, בפירושו לפסוק:

"דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת כי בענן אראה על הכפורת"          (ויקרא ט"ז, ב).

הוא מנמק את החיוב כך:

"וכן דרך הכבוד בכל שאר ימות השנה להראות שם על הכפורת וכהן גדול אינו ראשי להכנס שם בשאר ימות השנה כי אם ביום הכיפורים, ולפיכך היה צריך ביום הכיפורים לקטורת כדי שיהיה לו כסות עיניים ולא יזונו עיניו מזיו הכבוד".

הוא מנמק את כל הכניסה עם הקטורת של הכהן הגדול לפני ולפנים, על מנת שלא יזונו עיניו מזיו הכבוד. כלומר מפני שאסור לראות את הכבוד יש להיכנס לפני ולפנים עם הקטורת[4].

דרך כיסוי הארון ופירוק הפרוכת

על פי הבנת החשש של ראיית הארון על ידי בני קהת וחשש כילויים, ניתן להסביר את אופן פירוק הפרוכת וכיסוי הארון כשמפרקים במדבר את המשכן. המדרש מתייחס לאופן בו היו הכהנים מכסין את הארון בשעת פירוק המשכן:

"ובא אהרן ובניו בנסע המחנה וגו', אמר הקדוש ברוך הוא למשה: בשעה שיהיו מפרקין את המשכן לא יהיו בני קהת מפרקין את הפרכת מפני הארן אלא יהיו בני אהרן נכנסין והן מפרקין אותם מפני שהם כהנים. ושנו רבותינו (מדות א, א): הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, מחיצת הכהנים גדולה ממחיצת הלוים, ומה היו בני אהרן עושין כשהיו מורידים את הפרכת, אמר רבי חמא בר רבי חנינא כך היו קונטסין גדולים וצינורות של זהב בראשיהן, ויש אומרים של ברזל, והיו מגביהין את הפרוכת בקונטסין ופורקין את הקורקסין, ואף על פי כן לא היו משפילין אותה בבת אחת, כדי שלא יראו הארון, אלא משפילין קמעה קמעה עד שיורידוה וכסו את הארון, מנין שכן האלקים אומר למשה, שנאמר: ובא אהרן ובניו וגו'. אמרו הפרכת היתה דומה לוילון ועביה טפח, ועל שבעים ושנים נימין נארגת ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה, ושני כהנים גדולים נושאים אותה בקונטסין מפני הארון, ואחר כך נותנין עליו כסוי עור תחש, שלא יראה בארון כלום, הדא הוא דכתיב (כמדבר ד, ו): 'ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו'"           (במדבר רבה ד', יג).

תחילה המדרש מדגיש כי הכהנים היו מפרקין את הפרוכת ולא הלויים, מפני שהכהנים הם אלו השומרים מבפנים והלויים מבחוץ בגלל קדושת הארון. הדרך בה נקטו אהרון ובניו על מנת שלא יראו את הארון היא בעצם להרים את הפרוכת בעזרת מוטות עץ גדולים, ופורקין את הקרסים והולכים עם הפרוכת לכיוון הארון ומכסין אותו.

וכך, המדרש מבקש לדייק בפסוק "ובא אהרון ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות" כלומר לא נאמר והסירו אלא והורידו, וההתייחסות לפרוכת כמסך אכן מחזקת את ההבנה כי במקרה זה היא נועדה לכיסוי הארון. המדרש מוסיף כי כיסוי עור התחש נועד שלא ייראה הארון מבחוץ.

במקום אחר מנסה המדרש להבין מתוך סדר הכיסוי של הארון באיזה מקרה מתו בני קהת בגלל ראיית הארון, וכך דבריו:

"ולא יבאו לראות כבלע וגו', אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום רוצה אתה ללמד באיזה ענין מתין בני קהת, צא ולמד מן המקרא הזה, ולא יבאו לראות כבלע וגו', מלמד כשהיו באין לטעון את הארון היו מפרקין את הפרכת מפניו והיו זנים עיניהם מן הארון, לפיכך היו מתכלים, שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי' (שמות לג, כ), והיאך עשה להם משה תקנה, אמר לו הא-להים בשעה שהיו מפרקין את המשכן לא יהיו בני קהת מפרקין את הפרכת מפני הארון, אלא יהיו בני אהרן נכנסין ומפרקין אותה מפני שהם כהנים, ויכסו את הארון וכן השלחן וכן כל הכלים הנזכרים לו, ובזה יהיה להם תקנה שלא ימותו אם אינם מסתכלין בארון, הדא הוא דכתיב: ולא יבאו לראות כבלע וגו', זה הארון אם עושין כן"                                          (במדבר רבה ה', ט).

המדרש טוען כי בשלב ראשון בני קהת היו מפרקין את הפרוכת והיו זנים עיניהם מן הארון, לפיכך היו מתכלין שנאמר (שמות לג, כ) "כי לא יראני האדם וחי", ומשה שינה את המציאות והוא קבע כי לא בני קהת יפרקו את הפרוכת אלא בני אהרון מפני שהם כהנים, ויכסו את הארון וכן את שאר הכלים ובכך תהיה להם תקנה שלא ימותו אם אינם מסתכלים בארון. משתמע בעצם מן המדרש כי משה שינה כאן שני שינויים: הראשון – החלפת בני קהת בבני אהרון – הכהנים אכן נכנסים פנימה לתוך קדש הקדשים מה שאין כן הלויים.

השני – ככל הנראה, וכפי שמתאר המדרש הקודם שראינו, צורת הכיסוי כשלוקחים את הפרוכת הכבדה ומתקדמים לכיוון הארון כשהיא מסתירה את הארון תוך כדי הליכה, מאפשרת בעצם להיכנס פנימה ולכסות את הארון מבלי לראותו ועל כן בדרך זאת אין כל סכנת מוות.

ככל הנראה אכן נדרשים שני השינויים: החלפת בני קהת בבני אהרון, ושינוי צורת הכיסוי של הארון המונעת את האפשרות לראות את הארון[5].

מדרש תנחומא מתאר את הניסים בארון ואיך יכלו בני קהת לטעון את הארון ולא היו יראים, וכך דבריו:

"'ולא יבאו לראות כבלע את הקדש' - ראה כמה נסים היו בארון, ואם כן האיך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים, אלא כך היו בני קהת עושים, שני כהנים גדולים נושאין להם הפרכת בקונטסין (עמודים של עס) וכו' בפני הארון, ואח"כ נותנין כסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנא' ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו"        (ויקהל ז').

גם במדרש זה הפתרון הוא כי שני כהנים גדולים נושאין את הפרוכת ונותנין כסוי עור תחש, על מנת שלא יראו בארון כלום.

כניסת הכהן גדול ביום הכיפורים והקטרת הקטורת[6] 

"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת"                                          (ויקרא ט"ז, ב).

כיצד נראה ה' על הכפורת? הרשב"ם בפירושו על אתר מבאר כך:

"כי בענן אראה על הכפורת - לפי פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת כדכתיב 'ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים' (שמות כ"ה, כב), ואם יראה הכהן ימות, לפיכך כשייכנס ביום הכיפורים ציווה הקב"ה להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת ואחר כך יביא דם הפר ודם השעיר".

על פי הרשב"ם, סיבת הכניסה לקדש הקדשים עם קטורת הינה כדי שהכהן הגדול לא ימות אם יראה את הארון. לא רק שאסור לראות את הארון, אלא שראייתו גורמת למוות. על מנת למנוע זאת, הכהן הגדול ביום הכיפורים נכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת ובכך מחשיך את הקודש.

הראב"ע על אתר מפרש:

"כי בענן - הטעם שלא ייכנס כי אם בקטורת שיעשה ענן ולא יראה הכבוד פן ימות. והנה טעמו לא אהיה נראה אליו כי אם בענן. ויש אומרים כי פירוש כי בענן בעבור כי אני דר בענן על הכפורת כטעם 'ה' אמר לשכון בערפל' (מלכים א ח', יב)".

האבן עזרא עומד מצד אחד על הכניסה דווקא עם קטורת, על מנת שלא יראה את הכבוד. ומצד שני על כך כי אופן היראות ה' דווקא בענן הוא הראוי, וכפי שנאמר במנורת הבית הראשון על ידי שלמה כי ה' שוכן בערפל במקום מוסתר. הקב"ה מתגלה לעם ישראל בדרכים שונות, ואחת הרווחות שבהן היא הערפל, ולעיתים אש וענן[7].

נבאר את דברינו: כבר ביציאת מצרים עמוד אש ועמוד ענן הולכים לפני העם להנחותם (שמות יג, כא – כב). כך גם במעמד הר סיני גילויי השכינה הם באש וענן (שמות י"ט, ט, טז-יח; כ, יד; כד, טו-יח; דברים ה, יח-יט), וכן בחנוכת המשכן (שמות מ, לד-לה) ובחנוכת הבית הראשון (מלכים א ח', י-יא). תגובתו של שלמה היא:

"אז אמר ה' לשכן בערפל. בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים"           (שם, יב-יג).

רש"י מפרש כי כוונתו היא שהופעת הענן הינה סימן להשראת שכינה:

"אז אמר שלמה - כשראה את הענן אמר: עתה רואה אני שהשכינה שורה בבית שבניתי, שהרי כך הבטיח, לבוא ולשכון בו מתוך ענן וערפל. והיכן אמר? 'כי בענן אראה על הכפורת' (ויקרא ט, ב) כך שנויה בספרי"[8].

מעניין כי המדרש למד את ההבטחה האלוקית לבא ולשכן במקדש בתוך ענן וערפל, מעבודת יום הכיפורים "כי בענן אראה על הכפורת". כלומר, המדרש מבין כי זוהי צורת היראות של הקב"ה במקום.

אם כן, האש והענן הם בעצם שני מרכיבים במכלול אחד של התגלות השכינה, המורכבת מכבוד ה', הדומה לאש באורו וזוהרו, ומן הענן הסובב אותו. היות שזהו מכלול אחד, באה בסיפור חנוכת מקדש שלמה המילה "ענן" בלבד לציון הענן עם האש בתוכו. ואותה אש של כבוד ה', היא היא האש שירדה על המזבח.

לכשנדקדק בדבר נמצא, שיסוד זה עולה כבר בהופעה הראשונה של הענן בתורה, בברית עם נח בצאתו מן התיבה:

"את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ... והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם"   (בראשית ט', יג-טז).

לכאורה עיקר הברית הוא בקשת, אך הקשת אינה עומדת לבד, אלא דווקא על רקע הענן:

"והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן"

                                                                               (שם, יד).

אכן, במעשה המרכבה בספר יחזקאל נאמר כי מראה כבוד ה' כאש בתוך ענן הוא כמראה הקשת בענן:

"וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש... וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב. כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' ואראה ואפל על פני ואשמע קול מדבר"

                                                 (יחזקאל א', כו-כח).

בסוף ספר שמות נאמר, כי בעקבות גילוי שכינה באש ובענן לא יכול משה להיכנס אל אוהל מועד:

"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן"                                                                  (שמות מ', לד-לה).

הרשב"ם טוען כי השראת השכינה בענן במשכן ובמקדש הייתה בשני שלבים:

"ולא יכול משה לבא אל אהל מועד - בשעת הקמתו, כי שכן עליו הענן מיד, להראות חיבתו של הקב"ה על ישראל. אחרי כן היה מסתלק הענן מתוך האהל ושכן על הארון כדכתיב 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו' מבין שני הכרובים', ואז בא משה אל אהל מועד כדכתיב 'ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול וגו' מבין שני הכרובים וידבר עליו'. וכן את מוצא בבית עולמים: 'ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה'' – בשעת השלמת הבית היה הקב"ה מקדשו בענן, ואחר כך היה מצמצם שכינתו על הארון בין הבדים".

הרשב"ם מתאר מעבר מן הענן השוכן על אוהל מועד בחנוכת המשכן, לענן השוכן על הארון כשהמשכן בנוי בפועל וכך גם לגבי בית המקדש.

הקשר בין הבנה זאת להיראות הענן על הכפורת בכניסת כהן גדול ביום הכיפורים - מעניין מאוד.

במסעו של המשכן במדבר מתוארים בהרחבה סדרי החניה והמסע על פי הענן (במדבר ט, טו-כג) המבליטים כי הכל נעשה על פי ה'.

כיצד יש להבין את הופעת הענן?

מצד אחד, מן הפרשיות שלמדנו משמע שהענן בא לכסות ולהסתיר את גילוי השכינה. לשון כיסוי אמורה הן בסוף ספר שמות ("ויכס הענן את אהל מועד") הן בספר במדבר ("כסה הענן את המשכן לאהל העדת... הענן יכסנו"), וכפי שראינו לעיל, בחנוכת המשכן ובחנוכת המקדש הסתיר הענן את השראת השכינה ומנע את הכניסה למקום.

עם זאת, באותן פרשיות עצמן באים גם ניסוחים אחרים, מהם משתמע כי הענן עצמו הנו ביטוי להשראת השכינה: "כי שכן עליו הענן", ובמקום אשר ישכן שם הענן... כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן... ויש אשר יהיה ענן ימים מספר על המשכן...". הצגת מראה הענן ביום כמקביל למראה האש בלילה (שאין ספק שהוא גילוי שכינה), מעידה אף היא כי מראה ענן מגלה ומסמן את נוכחות השכינה. וכמובן, עצם העובדה שהענן קובע את סדרי הנסיעה והחניה נובעת מהיותו מייצג של השכינה: עליית הענן מעל המשכן משמעה שה' נעלה מעל המקום ועוזב אותו; חניית הענן מייצגת את חניית ה' כביכול; ובלכתם אחר הענן הולכים למעשה, בני ישראל בעקבות ה'.

יתר על כן, במקומות אחרים בספר במדבר נאמר במפורש כי ה' מתגלה ומופיע בענן:

"וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים"             (במדבר י"א, כה).

"וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל"          (שם י"ב, ה).

"ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד ה' (שם י"ז, ז).

וגם משה מציין את הענן כביטוי מובהק של השראת שכינתו של ה' על עמו ישראל:

"ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה"             (במדבר י"ד, יד).

למעשה, הענן מלווה את בני ישראל מיציאת מצרים משך כל המסע במדבר. הופעתו האחרונה היא בהעברת ההנהגה ממשה ליהושע (דברים ל"א, טו), ובספר יהושע הוא נעלם. לאמור: הענן מבטא את גילוי שכינה והשראתה על ישראל במסגרת ההנהגה הנסית, הישירה והבלתי אמצעית המאפיינת את תקופת המדבר.

נמצאנו למדים כי יש בענן כיסוי וגילוי גם יחד. במהותו הענן הוא כיסוי; אך בעצם הכיסוי הזה יש משום הופעה וגילוי, שהרי עצם הופעתו של הכיסוי מעידה על הימצאותו של מי שהוא מכסה.

אף הנביא ישעיהו מתאר את החזון העתידי של ההתגלות האלוקית בהר ה' עם ענן עשן ואש:

" וּבָרָא ה' עַל כָּל-מְכוֹן הַר-צִיּוֹן וְעַל-מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל-כָּל-כָּבוֹד חֻפָּה"            (ד', ה).

כאמור הבאנו כאן בתמצית, את התייחסותנו להופעת הענן בתורה. ממכלול ההופעות ניתן לומר גם בעניננו כי כניסת כהן גדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים, באה לאפשר את קרבת אלוקים הגדולה ביותר של הכהן הגדול - אך מתוך כיסוי, על מנת שהכהן לא יראה "כי בענן אראה על הכפורת".

במובן זה, גם במעשה זה ישנו הסתר וגילוי, אלא שהכהן מצטווה להיכנס אל קודש הקודשים עם הקטורת. סוגיה זאת קשורה באופן ישיר למחלוקת הפרושים והצדוקים לגבי אופן כניסת הכהן לקדש הקדשים עם הקטורת:

"ת"ר 'ונתן את הקטורת על האש לפני ה'' - שלא יתקן מבחוץ ויכניס. להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס. מאי דרוש? כי בענן אראה על הכפורת, מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס. אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר 'ונתן את הקטורת על האש לפני ה''. אם כן מה ת"ל 'כי בענן אראה על הכפורת'? מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומנין שנותן בה מעלה עשן? שנאמר 'וכסה ענן הקטורת את הכפורת'"                                                                              (יומא נג.).

הצדוקים מבארים את הפסוק "כי בענן אראה על הכפורת" - כי הכהן הגדול צריך להיכנס לקדש הקדשים על ידי ענן, ועל כן הכהן צריך להעלות את ענן הקטורת עוד בהיכל לפני הכניסה לקדש הקדשים. הפרושים לעומתם מדייקים מן הפסוק "ונתן את הקטורת על האש לפני ה'" כי ההקטרה הינה עבודה שצריכה להיעשות לפני ולפנים. ייתכן כי לפי הצדוקים הקטורת נועדה להסתיר וליצור מסך ערפל, חיץ, שמאחוריו יכולה שכינה להתגלות. ואילו לפי הפרושים העלאת הקטורת עצמה הינה עבודה אנושית הגורמת להשראת שכינה, ולשם כך על מנת שעם כניסת הכהן לקדש הקדשים יתמלא הבית עשן עשו שימוש בעשב "מעלה עשן" שהיה מאפשר יחסית מהר וטוב את כיסויה של הכפורת עם כניסת הכהן פנימה ומילוי כל חלל החדר.

הרב ברנדס[9] מבקש להגדיר את המחלוקת כך:

הצדוקים מבינים כי עניין הקטורת להסתיר ולהצניע את ההופעה האלוקית. לעומתם, העמדה הפרושית הינה כי הכהן עצמו יוזם ופועל למען הופעת שכינה וכך הוא עושה למעשה בהיכנסו לקדש הקדשים.

יוצא כי על פי מה שראינו עד כאן קיים איסור לראות את הארון. איסור זה נלמד הן באופן מפורש בנשיאת המשכן על ידי בני לוי, והן בתיאור תהליך נשיאת המשכן ופירוקו באופן בו הכהנים מכסים את הארון לפני שבני לוי נושאים אותו, וכן בעבודה הקבועה במקדש בכניסת כהן גדול אל קדש הקדשים ביום הכיפורים.

כמו כן כפי שראינו על פי הגמרא ביומא קיימת שאלה האם האיסור הוא רק בזמן הימצאות בני ישראל במדבר במשכן או גם במציאות קבועה של מקדש בארץ ישראל.

על פי הכתובים יש מקום לבחון מה נאסר בראיה. מחד התורה מדברת על "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש" (במדבר ד, כ)  ומאידך גיסא בפרשת אחרי מות נאמר "כי בענן אראה על הכפורת" (ויקרא טז, ב).

.

 

[1]   בהמשך, נתייחס לדעות השונות בראשונים האם איסור זה היא לדורות או לא.

[2]   בכיוון זה מפרש גם החזקוני.

[3]   הרשב"ם וכן הרמב"ן מתייחסים לשני איסורים ביחד איסור ראיה ואיסור נגיעה, אנחנו נתייחס בדברינו לאיסור הנגיעה בשיעור נפרד.

[4] ושם הוא מתייחס גם למחלוקת הפרושים והצדוקים (ביומא נג.), האם התקנת הקטורת היא במחוץ כדעת הצדוקים או בפנים כדעת הפרושים ואכמ"ל.

[5]   מובן כי על פי המדרש, נשאלת שאלה מודע מלכתחילה הייתה הכוונה כי בני קהת הלויים הם אלו שיפרקו את הפרוכת ויסתכנו בראיית הארון מבלי להתקדם עם הפרוכת לכיוון הארון כפי שהוצע וצע"י.

[6]   יש לצרף לכאן את הדברים שהבאנו לעיל בשם רבנו בחיי.

[7]   בצורת התגלות זאת עסקנו בשיעור על תולדות השראת שכינה (יט) המשכן בחניה ובמסע (חלק ב) ענן ואש על המשכן. נביא כאן תמצית דברינו אז הנוגעים לעניננו.

[8]   המדרש שמציין רש"י אינו בספרי שלפנינו, וראה מכילתא בא מסכתא דפסחא פרשה יב.

[9] הרב יהודה ברנדס עסק במשמעות הרוחנית של המחלוקת הזאת במאמרו קטורת בספר "וביום צום כיפור יחתמו קובץ מאמרים על יום הכיפורים", הוצאת תבונות ע' 91-109..

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)