גמרא כתובות
מרצה כותרת תקציר
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני טז. - רוב נשים בתולות נישאות נחלקו האמוראים אם ניתן להוציא ממון ע`י רוב, ולהלכה נפסק שלא ניתן. אף על פי כן, סוגייתנו מציעה להוציא ממון בעזרת `רוב נשים בתולות נישאות`. האם הדבר תואם את הפסיקה בעניין רוב וממון? כיצד ניתן להבין את ההצעה שצירוף של רוב לחזקת הגוף יכול להוציא ממון? האם אכן ברור שבמקרה דנן יש צירוף של רוב וחזקת הגוף?
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני טז. - שור שחוט לפניך ראשית השיעור עוסקת בתפקיד המיגו במסגרת צירופיו של רבן גמליאל. האם המיגו שמבוסס על יכולת האישה לטעון `מוכת עץ אני` הוא מיגו פשוט? כיצד ניתן להבין את הדרך בה הוא מועיל? המשך השיעור עוסק בשיטת רבי יהושע, המחלק בין מיגו זה למקרה של `הפה שאסר הוא הפה שהתיר`, שבו אין `שור שחוט לפניך`. חילוק זה זכה להסברים שונים ומגוונים בראשונים, הסברים הנוגעים בשאלות יסוד בנוגע למיגו, `הפה שאסר` וגדרי מוחזקות בקרקע ובמטלטלין.
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יז. - מת, כלה ומלך הברייתא עוסקת בסדרי קדימויות של מלך, מת וכלה. מדוע קודמת הכלה למת? האם הדבר תקף גם ביחס לקרובי המת האבלים עליו? מדוע אין המלך יכול למחול על כבודו? הראשונים מעלים גישות שונות בנושא זה, הנוגעות לשורש מוסד המלכות בישראל. כיצד נתפס ויתור שלו על כבודו למטרת מצוה? האם יש הבדל בין ויתור של המלך לטובת כלה מאשר לסתם אדם?
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יז:-יח. - חזקת ג' שנים
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יח. - טענת `פרעתי` הראשונים במסכת שבועות העלו הסברים שונים בפשר הדעה שהמלוה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, אך נראה שמסוגייתנו עולה הסבר שונה, הנוגע במהות ההבדל שבין טענת פירעון לטענת להד`מ. מדוע הראשונים בשבועות לא נקטו בהסבר זה? מה נשאר מתוך הסבר זה במסגרת הפסיקה שהמלוה את חברו בעדים אינו צריך לפורעו בעדים? האם יש הבדל בין הלווה בעדים לגוזל בעדים?
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יח:-יט. - מודה בשטר שכתבו
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יט: - ידענו שכתב ידם הוא אבל...
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יט:-כ. - תפיסה
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני טו: - היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך הסוגיה הפותחת את הפרק השני מהווה סיכום מסוים של סוגיות רבן גמליאל ורבי יהושע מסוף הפרק הראשון, והשיעור מתמקד בחלק הנוגע למחלוקתם בעניין `היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו, והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות`. הגמרא מחלקת בין מצב של ברי וברי למצב של ברי ושמא, ויש לבחון את הדין במצב של שמא ושמא ואת טיבו של הצירוף המדובר. הגמרא מעלה הצעה מפתיעה, שרוב הפועל לטובת אחד הצדדים יכול להגדיר סיטואציה של ברי וברי כברי ושמא, והשיעור בוחן מספר דרכים לבאר תופעה זו.
שיעורי טקסט הרב שמואל שמעוני יח: - העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה מחלוקת לישנות בסוגייתנו מעלה לדיון מספר שאלות: האם דין `כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד` חל ביחס לשטר? האם בעיית `אין אדם משים עצמו רשע` תקפה ביחס לעדים המעידים שחתמו על השטר בקטנותם? האם `הפה שאסר הוא הפה שהתיר` פותר את בעיית `אין אדם משים עצמו רשע`? מדוע בעיית `כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד` אינה קיימת במצב של שטר שאינו מקוים?