חולין | דף קב | אבר מן החי
בתורה ישנם שני פסוקים בנוגע לאיסור אכילת בעל חיים חי, ובגמרא מבואר שפסוק אחד מדבר על איסור אבר מן החי והפסוק השני מדבר על איסור בשר מן החי:
"אמר ר' יוחנן: 'לא תאכל הנפש עם הבשר' – זה אבר מן החי, 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' – זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה, ור"ש בן לקיש אמר: 'לא תאכל הנפש עם הבשר' – זה אבר מן החי ובשר מן החי, 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' – זה בשר מן הטרפה".
בגמרא למדו מכך שהתורה הזכירה את שני האיסורים בנפרד, שיש שני דינים נפרדים:
א. איסור בשר מן החי. באיסור זה הגידים והעצמות אינם מצטרפים עם הבשר להשלמת שיעור כזית, משום שאין בהם טעם ואינם ראויים לאכילה, ולכן רק אדם שאכל כזית בשר מבעל חיים יהיה חייב מלקות.
ב. איסור אבר מן החי. באיסור זה אדם שאוכל אבר מן החי לוקה אפילו היה בו רק מעט בשר, והשאר גידים ועצמות, מפני שהם מצטרפים יחד להשלים לשיעור כזית.
הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק ה, ב-ג) מחלק בין שני האיסורים, וכותב שאבר מן החי הוא אבר שפירש מבעל החיים כברייתו (עם הבשר, הגידים והעצמות), ובכלל זה גם אבר שאין בן גידים ועצמות כלל, כגון הלשון. לעומת זאת, בשר מן החי הוא כאשר פירש בשר ללא הגידים והעצמות שבאותו אבר.
לדעת הרמב"ם (ורש"י קג ע"ב ד"ה חלקו מבחוץ), לאחר שהאבר פירש מבעל החיים באופן שכעת הוא נאסר משום אבר מן החי, אפילו אם יאכל ממנו רק כזית (ולא את כל האבר) – יתחייב האוכל במלקות משום אבר מן החי.
אולם רוב הראשונים (תוספות רא"ש, תוספות צו ע"ב ד"ה ורבי יהודה, ראב"ד ומגיד משנה על הרמב"ם) סוברים שאין איסור אבר מן החי אלא אם כן אכל אבר שלם, אבל אם אדם לא אכל אבר שלם – הוא יהיה חייב משום בשר מן החי.
יתכן שהרמב"ם סובר כי מכיון שבשעת תלישת האבר מגוף בעל החיים לא היה עליו איסור של בשר מן החי (האיסור אז היה אבר מן החי), לא יתכן שכעת יחול איסור חדש של בשר מן החי. לשיטת רוב הראשונים, לעומת זאת, ניתן לומר שאיסור אבר מן החי הוא אותו איסור של בשר מן החי, ולכן אם חתך מהאבר בשר, על אף שאין איסור של אבר מן החי (משום שלא אכל אבר שלם) – מכל מקום עדיין נשאר איסור בשר מן החי.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)