דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף מט | תדיר ומקודש

 

הגמרא (מט.) דנה במקרה שבו אין די בהמות בבית המקדש לכל קרבנות החובה ויש צורך לבחור על איזה קרבן לוותר:

"בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב חסדא: ציבור שאין להן תמידין ומוספין, אי זה מהן קודם?
היכי דמי?
אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה, פשיטא, תמידין עדיפי, דהוו להו תדיר ומקודש!
אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא, תמידין עדיפי שכן תדיר, או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש?"

שאלת הגמרא במסקנתה היא במקרה שבו עומדים זה מול זה המוספים של היום לעומת התמידים של מחר, ויש לבחור ביניהם. הגמרא (מט.-נ.) מביאה ראיות לכאן ולכאן בשאלה זו אך נותרת ללא הכרעה.

ספק דומה קיים גם בגמרא בזבחים (צ:):

"איבעיא להו: תדיר ומקודש, איזה מהם קודם? תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש?"


על אף הזהות הלשונית שבין השאלות, קיים שוני מציאותי ביניהן. בעוד שבסוגיין הספק הא ביחס להעדפת קרבן אחד על פני רעהו, הרי שבגמרא בזבחים מדובר על מקרה שבו יש די בהמות עבור כל הקרבנות והשאלה היא רק איזה קרבן להקריב קודם.

מהו היחס בין שתי הסוגיות?

התוספות, גם בסוגייתנו (ד"ה תדיר) וגם בזבחים (צא. ד"ה תא שמע), הקשו מדוע לא השוותה הגמרא בין שתי הסוגיות, ונשארו בקושייה. מדבריהם עולה שבאופן עקרוני יש להשוות בין שתי הסוגיות. לעומת זאת, מפרשי התוספות (קרן אורה כאן ועוד) כתבו שאין דמיון בין התחומים משום שבזבחים מדובר בסדר ההקרבה ואילו בסוגיין מדובר בהעדפת קרבן אחד על משנהו.

נראה שיסוד המחלוקת בין התוספות ובין האחרונים נעוץ בהבנת משמעותו של סדר הקדימות שבו דנה הגמרא בזבחים:

א. התוספות מבינים שסדר הקדימות הינו ביטוי לרמת החשיבות של הקרבן. ממילא, ניתן להשוות בין הסוגיות ולומר שהקרבן שמוקרב ראשון הוא החשוב יותר וממילא גם יש להעדיפו על פני רעהו.

ב. האחרונים מבינים שסדר הקדימות נובע משיקולים פנימיים שאינם קשורים דווקא לחשיבות הקרבן, וממילא שתי השאלות אינן קשורות זו לזו.

מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם בפירוש המילים "תדיר ומקודש" בסוגיין, כפי שעולה משתי הלישנות ברש"י:

א. בלישנא קמא דרש"י מפורש שמשמעות הביטוי "תדיר ומקודש" בסוגיין זהה לפירושו בסוגיה בזבחים. היינו, שהמוסף נחשב כ'מקודש' משום שקרב בשבת או ביו"ט שהוא יום קדוש, והתמיד נחשב כ'תדיר' משום שהוא מוקרב בתדירות גבוהה מזו של המוסף. נראה שלישנא זו מבינה שיש להשוות בין הסוגיות וממילא השיקולים בשתי הסוגיות יהיו זהים.

ב. בלישנא בתרא דרש"י מבואר שמשמעות המילה 'מקודש' בסוגיין היא שהמוסף של היום מזומן להקרבה עכשיו, בניגוד לתמיד שחיוב הקרבתו יחול רק מחר. כמו כן, ניתן להסביר שהתמיד מוגדר כ'תדיר' לא רק משום שתדירותו גבוהה משל המוסף, אלא משום שיש חשיבות מיוחדת לתמיד אשר מוקרב בכל יום (עי' פסחים סו.). לפי לישנא זו אין מקום להשוות בין הסוגיות, וממילא אין בסוגייתנו משמעות למושגים 'תדיר' ו'מקודש' כפירושם בגמרא בזבחים, וביטויים אלו מקבלים משמעות שונה לחלוטין.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)