דילוג לתוכן העיקרי

זבחים דף קי – שיטת הרמב"ם בניסוך המים בחוץ

הרב אביהוד שוורץ
31.07.2018
למדנים בכל הדורות נהנו להשתעשע ולהתפלפל בפסקיו של הרמב"ם. לא פעם מתקבל הרושם כי הרמב"ם סטה מפשטות הסוגיה בפרט זה או אחר, והדבר מעורר, דרך כלל, דיונים סוערים בין מפרשיו השונים של הרמב"ם. בסוגייתנו מצאנו דוגמה טובה לרמב"ם "בעייתי", ולגישות שונות בביאורו.
בברייתא שבדף ק"ט נמנו פעולות שונות שהעושה אותן בחוץ חייב. מלבד הקרבת הקרבנות והקטרת המנחות נמנו באותה ברייתא גם הקטרת הקטורת, שבה עסקנו בעיון הקודם, וכן ניסוך המים והיין. ניסוך היין הוא הליך שיגרתי, שהיה מתבצע יחד עם כל קרבן בהמה. ניסוך המים היה מאורע חד שנתי, המהווה חלק מן החגיגה והשמחה שבחג הסוכות. כך נאמר בברייתא:
"מנין לרבות הקומץ והלבונה והקטורת, ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח, והמנסך שלשת לוגין יין ושלשת לוגין מים? ת"ל: 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו', כל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ".
הברייתא קובעת בפשטות שהמנסך שלושה לוגים של מים בחוץ חייב.
והנה, במשנה בדף ק"י עמוד ב' שנינו:
"ר' אלעזר אומר: אף המנסך מי החג בחג בחוץ – חייב".
שני חידושים למדנו ממשנה זו. ראשית – החיוב על ניסוך המים בחוץ מוזכר משמו של ר' אלעזר, דהיינו מדובר על חידוש שהוא בגדר דעת יחיד, ולא בהכרח בהלכה רווחת ומוסכמת. שנית – ר' אלעזר קובע שהחיוב על ניסוך המים בחוץ חל אך ורק בחג הסוכות. מסתבר שהוא רואה במים קרבן רק בימי החג, שבהם אכן ישנו קרבן של מים. בשאר ימות השנה, המים אינם מוגדרים "דבר המתקבל בפנים", ועל כן אין חייבים על ניסוכם. בניסוח שונה מעט ניתן לומר שמוקד איסור שחוטי חוץ הוא בניסיון ה"חיקוי" לעבודת המקדש, או בניסיון ליצור מוקד מתחרה לזה שבמקדש. חיקוי כזה קיים, כמובן, רק בימי החג, ולא בשאר ימות השנה, שבהם גם במקדש אין כל משמעות לניסוך של מים.
רש"י בדף ק"ט הניח בפשטות ששתי הסוגיות עולות בקנה אחד, לפיכך העיר בביאורו לברייתא שם:
"ושלשת לוגין מים – בחג קאמר, ובמוקדשין לחג".
רש"י מצטט את הדרישה שבמשנה לניסוך בימי החג דווקא; וכן את העולה מסוגיית הגמרא בדף ק"י, שהחיוב הוא אך ורק במים שנתקדשו בכלי לצורך ניסוך.
והנה, הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ט הלכות ב'-ג') מעתיק, לכאורה, את הברייתא מדף ק"ט כצורתה. בכלל זה כותב הרמב"ם:
"המנסך שלשה לוגין יין או מים בחוץ חייב".
מדוע הרמב"ם אינו מזכיר את עניין הניסוך בחג וקידוש המים בכלי? הכסף משנה הציע תשובה קצרה וקולעת:
"ומשמע הברייתא שנסוך מים זה יהא בחג וכן פירש"י, ורבינו קיצר במובן".
כלומר – ברור שגם הרמב"ם שותף מלא לדבריו של רש"י העולים מן הסוגיה בדף ק"י, אלא שלא הזכירם משום שהם פשוטים וברורים. הרדב"ז על אתר מקשה קושיה עניינית על הכסף משנה: מדבריו של הרמב"ם בהלכה הבאה שם (הלכה ד') מוכח בעליל שהחיוב על ניסוך המים הוא בכל ימות השנה, ולפיכך אין כל אפשרות לומר שהרמב"ם שותף לדבריו של רש"י, שהגביל את החיוב על ניסוך המים בחוץ דווקא לימי חג הסוכות.
אך מעבר לקושיה העניינית, יש להקשות גם על הגישה העקרונית שמציע הכסף משנה: האם ניתן לומר שהרמב"ם "קיצר" במקומות שונים? האין לדקדק בכל פרט ששולב בדברי הרמב"ם או הושמט מהם?
הרדב"ז עצמו מציע מהלך למדני קלאסי: הוא מוכיח שהמים בכל ימות השנה מוגדרים "מחוסר זמן", והרי הרמב"ם עצמו (הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ח הלכה י"ז) פסק שישנו חיוב על העלאה בחוץ גם במחוסרי זמן. גישת הרדב"ז מיישבת את פסק הרמב"ם, אך היא מחייבת להניח שהרמב"ם דחה מן ההלכה את הסוגיה בדף ק"י. כזכור, הכסף משנה העדיף להניח שהרמב"ם הולך בדרכו של רש"י, ומפרש את הברייתא בדף ק"ט לאור הסוגיה בדף ק"י.
מקור יעיל לליבון פסקיו של הרמב"ם הוא פירוש המשניות שחיבר. דא עקא, בפני רבים מגדולי האחרונים עמדה מהדורה די משובשת של פירוש המשנה לרמב"ם. בדור האחרון זכינו למהדורתו המדויקת של הרב יוסף קאפח זצ"ל, ובה מצאנו גם את המפתח לביאור פסקי הרמב"ם בסוגייתנו. כך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה:
"וכבר נתבאר לך במסכת סוכה שבסוכות מנסכין מים על גבי המזבח. ור' אלעזר סבר שזה חובה מן התורה, ולפיכך אומר שהמנסך מי החג בחג בחוץ חייב ואפילו נסך איזה שעור שיהיה, ואין הדבר כן, אלא הוא הלכה למשה מסיני, אבל כל זמן שנסך שלשת לוגין מים בחוץ הרי זה חייב לדברי הכל".
מסתבר שהרמב"ם קבע שיש ללמוד את הברייתא בדף ק"ט כפשוטה: המנסך שלושה לוגים של מים חייב בכל ימות השנה, ואין חולק על כך. ר' אלעזר במשנה בדף ק"י מחדש חידוש שונה לחלוטין: בימי החג ניתן לחייב אפילו על ניסוך של פחות משלושה לוגים. כפי שבארנו לעיל, מוקד איסור שחוטי חוץ הוא בניסיון החיקוי לבית המקדש. חיקוי זה עשוי להתבצע, לדעת ר' אלעזר, באחת משתי דרכים: הדרך האחת היא במעשה זהה לחלוטין לזה שבמקדש, דהיינו בשלושה לוגים. מעשה זה מזכיר מאוד את ניסוך המים שבמקדש, ועל כן הוא אסור כל השנה. הדרך השניה להידמות למקדש היא בהמתנה לימי החג; בימים אלה אפילו ניסוך של כמה טיפות מהווה חיקוי בעייתי של המקדש, ולכן הוא אסור.
עמדה ייחודית זו של ר' אלעזר היא המתחדשת, לדעת הרמב"ם, במשנה בדף ק"י. בנקודה זו בוחר הרמב"ם את עמדת החכמים, ועל כן קובע (בהלכה ד') שגם בימות החג חייבים רק על ניסוך של שלושה לוגים. עם זאת, עצם ההלכה של ניסוך בחוץ נוהגת בכל ימות השנה, ואת זאת הסיק הרמב"ם דווקא מתוך הסוגיה בדף ק"י, ולא מחמת דחייה שלה.
כללו של דבר, זכינו לראות בסוגייתנו דרכים שונות ומגוונות בהבנת פסקי הרמב"ם, ומתוכן גם נגענו בכמה מיסודות הסוגיה.

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)