דילוג לתוכן העיקרי

כיבוס בחול המועד

קובץ טקסט

בשיעור שעבר עסקנו בדין הגילוח בחול המועד. במהלך השיעור הקודם הזכרנו את דין הכיבוס במועד שהובא במשנה בסמוך לדין הגילוח, ואת טעמם השווה: שמא לא יכבס לפני החג, ישאיר את המלאכה למועד - ויכנס לחג מנוול. השבוע נרחיב בסוגיית הגמרא לגבי כיבוס במועד ונראה את הדומה והשונה לסוגיית הגילוח.

בדומה לגילוח, גם לגבי פעולת הכיבוס ישנו שינוי משמעותי בין המציאות בימי חז"ל ובין המציאות בימינו. הבדל זה התפרש יפה בדברי הרב אפשטיין בספרו "חבל נחלתו". נצטט את דבריו:

שינויים גדולים מאד חלו מאז גזירת חכמים בכל הקשור להרגלי ביגוד, כביסה, היגיינה ונקיון... כביסה בימי חז"ל היתה עסק מסובך של הליכה עם הבגדים המיועדים לכביסה למקומות בהם יש מים (בריכות, נחלים וכד') או הבאת מים לחצרו ושימוש בחומרים מנקים, חימום מים, הכאה על הבגדים וניקוים בשלבים. כמו"כ היו אנשים מיוחדים – כובסים – שזו היתה מומחיותם ופרנסתם – כביסת בגדים...

בימינו כל הביגוד השתנה ואין בגדים מחומרים אלו, והיותר נפוצים הם בגדים סינטטיים או כותנה מעורבת בחומרים סינטטיים. עם המהפכה התעשייתית השתנו אף דרכי הניקוי של הבגדים, בימינו כמעט בכל בית מכונת כביסה וברבים מהם מכונות ייבוש. מעטים מאד האנשים המכבסים מחוץ לביתם, ואף השולחים בגדיהם לכביסה במכבסות מכבסים ע"י מכונות ולא ביד.

שינוי נוסף שנוצר כתוצאה מהמעבר למכונות במהפכה התעשייתית, הוא מחיר ייצור הבגדים ובעקבות זאת כמות הבגדים שיש לאדם – שהיא בדר"כ מרובָּה פי כמה וכמה מאשר בימי חז"ל. השינוי שנוצר כתוצאה מכך הוא החלפה יומיומית של רוב הבגדים כסדר חיים קבוע. כמעט ולא נמצא אדם שאינו מחליף חולצה פעם ביום. כמו"כ עקב זמינות המים כמעט כל אדם מתרחץ פעם ביום (ולעתים פעמיים בימים חמים). עקב תנאי החיים ורמתם עלתה הרגישות לזיעה והצורך בבגדים נקיים.

כל מה שהוסבר על השינויים הנ"ל אינו מבטל את גזירת חכמים שחייב לכבס כל בגדיו המיועדים ללבישה ברגל לפני המועד. הגזירה קיימת ותקיפה אף בימינו. אולם, השינויים בעולם ושינויי ההרגלים וההתנהגות מחייבים מתן פתרון הלכתי יסודי, ולא כתיבת הלכות כסידרן בשו"ע כאילו אין הבדל בין תקופות שונות.

                                                          (יא, יט)

בשיעור השבוע נעסוק ביסודו של איסור הכיבוס במועד ונעיין במקרים השונים שהובאו בגמרא ובפוסקים להיתר הכיבוס. כמו כן, נבחן את פסיקת ההלכה בימינו לאור דברי האחרונים.

סוגיות הגמרא

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין. ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, הזבין והזבות והנדות והיולדות, וכל העולין מטומאה לטהרה - הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין.                          

(משנה ג, ב)

המשנה קובעת שאסור לכבס במועד, אא"כ הסיבה שבשלה האדם לא כיבס לפני המועד אינה קשורה להתרשלות. הסיבה יכולה להיות חוסר יכולת טכנית (כגון הבא ממדינת הים), או שמדובר בסוגי בגדים שגם אם כובסו לפני המועד הם צריכים כביסה שנית (כגון מטפחות הידים).

הגמרא מביאה מקרים נוספים שבהם חכמים לא קנסו ואף התירו לכבס במועד עצמו:

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד.

                                                           (יח, א)

רבי יוחנן פוסק שאדם שיש לו בגד אחד בלבד, ואותו בגד התלכלך – מותר לכבסו במועד. רבי יוחנן אינו מתייחס לשאלה האם אדם זה כיבס את הבגד גם סמוך למועד. הגמרא דנה בהלכה זו בהקשר של דין גילוח ומביאה הסבר נוסף, מדוע רבי יוחנן התיר במקרה זה:

אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח עליו.                                                        

 (יד, א)

דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד.

(רש"י)

מבחינת הקנס של חכמים אין בעיה שאדם זה יכבס במועד, אך מצד הרואים אותו יש בכך בעיה. מכיוון שהכביסה נעשתה במקום פומבי (כמו ליד הנהר), הרי שכולם יראו שאדם זה עובר כביכול על גזרת חכמים; אך כיוון שבזמן הכביסה הוא לא ילבש בגד אחר, כי כפי שציינו אין לו, הרי שאיזורו יוכיח עליו שהוא לא עובר על דברי חכמים.

בהמשך הגמרא אנו מוצאים היתר נוסף:

שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד. מתיב רבא: מטפחות הידים, מטפחות הספרים. הני - אין, כלי פשתן - לא! - אמר ליה אביי: מתניתין אפילו דשאר מיני.    

(יח,א)

גם כלי פשתן מותר לכבס במועד למרות שאינם מופיעים במשנה. בטעם ההיתר מצאנו שני הסברים בקרב הראשונים:

1. בגדים אלו נוחים לכיבוס ואין בכך טרחה.

2. בגדים אלו נוטים להתלכלך, ובכך הם דומים למטפחות הידיים.

הרחבה אפשרית להסבר הראשון היא מציאות בה כביסה אינה כרוכה בטרחה יתירה.

היתר שלישי מופיע בסוגיית הירושלמי:

במועד אמר רבי יוסה בי רבי בון ובלחוד תריי דיהא שלח חד ולבש חד בעון קומי ר' יוסה בגדי קטנים מה הן אמ' לון כמי שאין לו אלא חלוק אחד.                                                                                        

(פ"ג, ה"ב)

הירושלמי מסביר שבגדי הקטנים דומים למצב של אדם בעל חלוק אחד בלבד. למרות שבגדיהם כובסו לפני המועד, יש צורך לכבס שוב, היות והם מתלכלכים כל הזמן.

ניתן לסכם כי הגמרא מביאה מספר היתרים שלא מופיעים במשנה. הצד השווה במקרים אלו הוא שהקנס של חכמים אינו תקף עבורם, הואיל ולא עברו על דברי חכמים ומעשה הכיבוס אינו פוגע במועד.

פסקי הראשונים

בפסקי הראשונים ניתן לראות מגמה המחמירה בדיני כיבוס במועד. גם במקרים שהמשנה והגמרא התירו, הראשונים העירו שלמעשה יש להחמיר. ה"כל בו" (סימן ס) כתב לגבי מטפחות הספרים: "עכשיו נהגו בזה חומרא וכן ראוי לעשות". בדרך דומה כתבו פוסקי אשכנז לגבי כיבוס בגדי פשתן, שההלכה אינה כרבי יוחנן ואין להתיר לכבסן במועד (ראה את סיכום הדעות ב"בית יוסף" סימן תקלד).

לגבי שני ההיתרים הנוספים – מי שיש לו חלוק אחד בלבד ובגדי הקטנים, נראה שהם נובעים מיסוד אחד. בשני המקרים האדם לא התרשל, שהרי יש לו צורך לכבס גם במועד לפי ההרגל והמציאות שלו. יש לבחון מספר שאלות בנוגע למקרים אלו. ראשית, האם במקרים אלו ההיתר תלוי בכך שהאדם כיבס לפני המועד: האם מותר לאדם שיש לו חלוק אחד בלבד לכבס במועד, גם במצב בו לא כיבס לפני המועד? האם ברגע שהותר לכבס אזי כל כמות של בגדים הינה אפשרית, או שמא רק כמות מצומצמת?

בעניינים אלו מצאנו מחלוקות בין הראשונים. התוספות (יח,א ד"ה אע"ג דאית) כותבים שנראה כי גם אם האדם התרשל ופשע ולכן לא כיבס לפני המועד, מותר לו לכבס במועד אם יש לו חלוק אחד בלבד. התוספות מזכירים תוספות אחרים שמסופקים בדבר. לפי גישה זו נראה כי ההיתר של חלוק אחד אינו נובע מכך שהאדם לא פשע וכי אין לו ברירה כעת אלא לכבס בכדי לשמור על כבוד המועד – שהרי אדם זה פשע בפועל. לפי עקרון זה נראה שחז"ל לא גזרו במקרים אלו, ולמרות שהאדם פשע אין איסור עבור אדם זה.

נקודה נוספת שקיימת בה מחלוקת בין הראשונים היא בנוגע ל"איזורו מוכיח עליו". הגמרא (יד,א) מסבירה את היתר הכיבוס עבור מי שיש לו חלוק בודד בכך שאיזורו מוכיח עליו. כפי שציינו לעיל, החשש הוא מצד הרבים שרואים את האדם מכבס במועד, ומכיוון שהוא אינו לובש בגד אחר ממילא ברור לכל שזהו בגדו היחיד. הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש התירו כיבוס חלוק יחידי, אך השמיטו את דין "איזורו מוכיח עליו". ההסבר שמופיע ב"בית יוסף" מניח את הדעת: לפיו, דברי הגמרא הם לא תנאי להיתר אלא הסבר המציאות – אדם בעל בגד אחד, איזורו מוכיח עליו.

לאור הסבר זה מציע הבית יוסף פרשנות המצמצמת את היתר הכיבוס:

אלא דאכתי איכא למידק דאם כן לא שרי רבי יוחנן למי שאין לו אלא חלוק אחד אלא לכבסו ע"י עצמו דאז אזורו מוכיח אבל לכבסו ע"י אחר ואפילו ע"י אשתו לא דהא הרואים כביסת החלוק אינם רואין את בעליו חגור בלא חלוק ואפשר לומר דאין הכי נמי דלא שרי רבי יוחנן אלא לכבסו על ידי עצמו דוקא ולישנא דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו ע"י עצמו משמע...

ה"בית יוסף" מצמצם את היתר כיבוס חלוק בודד רק לבעל הבגד, היות ואז ניתן להבחין שאין לו בגד אחר. אדם אחר אינו רשאי לכבס את אותו בגד – כלומר, ההיתר מוצמד לאדם ולא לבגד. אך לא מצאנו בין הראשונים והפוסקים שכתבו דין זה בפירוש. לכן מציע ה"בית יוסף" פרשנות שונה, המתירה גם לאחרים לכבס:

עוד יש לומר דאנן הכי קאמרינן דמי שאין לו אלא חלוק אחד מסתמא אין לו מי שישמשנו והוא מכבסו על ידי עצמו ואז אזורו מוכיח עליו וליכא למיגזר ביה מפני כך התירו חכמים למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו במועד ולא חילקו בין מכבסו על ידי עצמו למכבסו על ידי אחר ובין מוצא מי שישאילנו חלוק בשעת הכביסה בלבד לאינו מוצא דסתם התירו למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו ולא חילקו בדבר דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולפיכך לא הוצרכו הפוסקים להביא ההיא דאזורו מוכיח עליו כלל.

מדבריו נראה כי יש מקום לבחון במקרים בהם אין בעיה מצד הרואים, כמו כביסה בימינו הנעשית בתוך הבית, כי יתכן ויהיה מותר לכבס במקרים נוספים שבהם קנס חכמים לא קיים.

עם זאת, ישנם ראשונים שהבינו שאיזורו מוכיח עליו הוא תנאי להיתר. כך סובר רבינו פרץ, שכתב שהחלוקים בימינו אינם בעלי איזור מיוחד, ולכן, אסור לבעל חלוק יחיד לכבס במועד. כך גם פסק ה"משנה ברורה" להלכה.

פסק הלכה

אין מכבסין במועד. ואלו שמכבסין; הבא ממדינת הים... ומטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, ובגדי קטנים, ובעלת הכתם שנמצא במועד, ומי שאין לו אלא חלוק אחד; וכולם מכבסין כדרכן, אפילו בנתר ואהל , בפרהסיא, על גבי הנהר. הגה: מיהו לא יכבסו רק הצריך להן, דהיינו חלוק אחד; מיהו בגדי הקטנים ביותר, דהיינו אותן שמלפפים בהם ומשתינים ומוציאין רעי בהם, מותר לכבס ד' וה' בפעם א', כי צריך להרבה מהם כל רגע, והא דמותר לכבס בפרהסיא היינו דוקא כשרוחץ על גב הנהר, משום דמתכבס יותר יפה על גב הנהר; אבל אם אינו כובס על גבי נהר, לא יכבס רק בצנעה ולא בפרהסיא, כן נ"ל.

כל כלי פשתן מותר לכבסן; ולא נהגו כן, והוה לי' דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי להתירם בפניהם.   

(תקלד,א)

הגישה המובילה בראשונים בצמצום יישום ההיתרים עולה הלכה למעשה בשו"ע ובנושאי כליו. ברם, מצאנו מקומות בהם הרחיבו את דין הגמרא לגבי אדם שיש לו חלוק אחד, כפי שמובא במסורת בשם המהריק"ש שהתיר את מנהג מצרים:

במצרים נוהגין היתר לכבס על ידי שפחות עכו"ם כל הכלים הצריכי במועד דכיון דצריכים למועד לכולם הוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד מהריק"ש.                                                                                         

(באר היטב ס"ק ג)

המנהג הרחיב את דין הגמרא לגבי כל מקרה של צורך. הגמרא דיברה על מקרה מסוים בו האדם חייב לכבס במועד ולא עבר על דברי חכמים. אנשי מצרים הרחיבו היתר זה בצורה ניכרת לגבי כל צורך, ונראה כי המהריק"ש קיבל זאת להלכה[1].

ה"שמירת שבת כהלכתה" (חלק ב פרק סו החל מאות סג) ממשיך את הקו ההלכתי שראינו בדברי הראשונים והפוסקים. הוא כותב שאין לכבס אפילו אם יש לו רק חלוק אחד. בטעם הדבר מפנה השש"כ (הערה רמ) לדברי ה"משנה ברורה" שכותב שיש להחמיר בימינו, הואיל ואין איזורו מוכיח עליו, כנגד שיטת הרמב"ם והשו"ע[2]. השש"כ מביא את דברי הגרש"ז שכותב כי במקרה של חלוק אחד אסור לכבס גם בצנעה ועל האדם לקנות בגד חדש ולא לכבס. בנוסף לכך קובע השש"כ שאין חילוק בין כביסה ביד ובין כיבוס במכונת כביסה. השש"כ מתיר לכבס את חיתולי התינוקות ובגדים שהתלכלכו, בתנאי שכיבס לפני המועד ובתנאי שלא יוסיף כמות מעבר לצורך.

לפני מספר חודשים התפרסמה תשובה של הרב מאיר מאזוז (ראש ישיבת כסא רחמים) בבטאון אות תורה (מרחשון תשע"ד) בנושא. לשיטתו, כל גזירת חכמים חלה רק בתקופתם, שעניין הכביסה היה טורח מיוחד ואז היה חשש שהאדם ישאיר את הכביסה למועד. אבל בימינו, כאשר משתמשים במכונת כביסה, המציאות שונה מזו של חז"ל – ובכהאי גוונא לא גזרו. הוא מביא את דברי המהריק"ש וכותב שהדברים נכונים עוד יותר בימינו, כאשר מדובר על לחיצת כפתור -  דבר שאין בו שום טירחה. חז"ל לא דיברו על מציאות זו.

הרב מאזוז מזכיר את האחרונים שהקלו בגילוח במועד בזמן הזה, וכותב שהדבר פשוט יותר לעניין כיבוס כיוון שכבר הותר כיבוס בגדי הקטנים. לכן, אם אדם מכבס את בגדי הקטנים מותר לו להוסיף בגדים ולכבס גם בגדי מבוגרים. בדומה לתשובת הרב פיינשטיין בנוגע לגילוח במועד הרב מאזוז מוסיף בסוף דבריו:

ומ"מ לא רציתי לפרסם זה בחדש תשרי, שלא סמכו עלי הקוראים עד שיסכימו חכמי הדור, כי מיראי הוראה אנכי. ואם לא הסכימו, יהיו דברי להלכה ולא למעשה עד שיבוא מורה צדק.[3]

סיכום

שאלת הכיבוס במועד דומה לסוגיית הגילוח במועד ויסודם אחד. ברם, כבר בסוגיות הגמרא מצאנו מספר היתרים לכיבוס במועד והפוסקים נחלקו בשאלה האם יש להרחיבם או לצמצמם.

יש הסוברים שאין לחלק בין המציאות בימינו ובין דברי חז"ל וגזירת כיבוס במועד חלה גם בימינו ללא שינוי. ברם, יש פוסקים שהעלו מספר יסודות להקל. נסכם את עיקרם:

·   הרגלי החלפת הבגדים בימינו דומים לדין בגדי תינוקות שהגמרא הקלה בהם.

·         אנשי מצרים הרחיבו את ההיתר לכבס במצב בו יש לאדם בגד אחד בלבד לכל מקרה של צורך.

·         יש ראשונים שהסבירו שהיתר כיבוס כלי פשתן נובע מקלות הכיבוס. בעקבות כך כתבו כי כביסה במכונה דומה לכיבוס בגדי פשתן.

·         בימינו הכביסה אינה פומבית (כמו בימיהם, שנהגו לכבס בנהר) ולכן ניתן להקל במקום הצורך.

·         חכמים לא גזרו על המציאות כפי שהיא בימינו, ולכן אין זה חלק מגזירת חז"ל.

·         כפי שהרב מאזוז סיכם את מאמרו, היתר כיבוס במועד לא התקבל כיום על ידי הפוסקים, אך יתכן והדבר עוד יעלה לדיון מחודש בשנים הבאות.

 


[2]  וכן כתב המגן אברהם שניתן לכבס גם אם אין איזורו מוכיח עליו.

[3]  וראה עוד בעניין הפסיקה להלכה בהרחבות לפניני הלכה מועדים וסוכות, וכן בחבל נחלתו שהובא בתחילת השיעור.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)