פסחים | דף נד | מלאכה בתשעה באב

במשנה (דף נד ע"ב) נאמר:

מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב - עושין. מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה - אין עושין.

מדברי המשנה עולה שמעיקר הדין אין איסור מלאכה בתשעה באב, אלא רק מנהגים שמשתנים בין מקום למקום. דברים אלו עומדים לכאורה בניגוד לעיקרון שאותו קבעה הברייתא במסכת תענית (דף ל ע"א):

כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב.

מן הברייתא שם עולה שכל איסורי אבלות אמורים לחול גם בתשעה באב, וממילא היינו מצפים שגם איסור מלאכה יחול בלי תלות במנהג המקום. בכדי ליישב קושי זה הציעו הראשונים והאחרונים כמה הסברים להיתר מלאכה בתשעה באב:

א. המאירי בסוגייתנו כתב שמכיוון שתשעה באב הוא אבלות ישנה, לא גזרו בו איסור מלאכה.

ב. הרמב"ן בתורת האדם (שער אבלות ישנה) כתב שמכיוון שכאשר אין לאדם מה לאכול, מותר לו לעשות מלאכה בצנעא אף באבל רגיל, בתשעה באב התירו לכולם.

ג. הפני יהושע (ד"ה במשנה) פירש שההיתר נובע מצירוף של שלושה גורמים: 1. דין תשעה באב בזמן הזה הוא מדרבנן בלבד. 2. איסור מלאכה באבלות הוא מדרבנן. 3. באופן כללי חכמים משתדלים מאד שלא לבטל מלאכה מבני אדם.

בניגוד לדיון על היחס בין מלאכה בתשעה באב למלאכה באבלות, שצף על פני השטח רק בדברי הראשונים, הרי שבגמרא עצמה נעשתה השוואה בין תשעה באב לתענית ציבור (דף נד ע"ב):

והאמר רבי יוחנן: תשעה באב אינו כתענית ציבור. מאי לאו - לבין השמשות? לא, למלאכה.

הגמרא עומדת על כך שתשעה באב שונה מתענית ציבור בכך שמותר לעשות בו מלאכה, אך אין היא מסבירה את הטעם לחילוק בין התעניות. ממילא יש להוסיף על קושיית הראשונים הנזכרת לעיל שאלה נוספת: מדוע אין איסור מלאכה בתשעה באב מדין תענית ציבור?

מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין הציע שתי תובנות ביחס לשאלה זו. ראשית, יש לעמוד על אופיו המיוחד של איסור מלאכה בתענית ציבור. בגמרא לעיל (דף נ ע"ב) נאמר שהעושה מלאכה בתענית ציבור אינו רואה סימן ברכה. יש מקום ללמוד מכאן שאיסור מלאכה בתענית ציבור איננו איסור מוחלט, וכך מבואר במאירי שם:

אפשר שאינו איסור גמור אלא כעין מלאכה של ערבי שבתות וערבי ימים טובים.

ממילא יש מקום להבין, כעין דברי הפני יהושע הנ"ל, שגמישותו של איסור זה גרמה לכך שלא יחול על תשעה באב.

נקודה עקרונית יותר הציע הרא"ל ללמוד מתוך מקורו של איסור מלאכה בתענית ציבור (תענית דף יב ע"ב):

אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: אמר קרא (יואל א') קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים - כעצרת, מה עצרת אסור בעשיית מלאכה - אף תענית אסור בעשיית מלאכה.

מן הגמרא עולה שאיסור המלאכה איננו איסור עצמאי שקשור באבלות ובצער, אלא רק אמצעי לכך שהאנשים יהיו פנויים לעצרת ולאסיפת הזקנים. ממילא איסור זה רלבנטי דווקא בתענית ציבור שעניינה תשובה וחשבון נפש על ידי אסיפת זקנים, ולא בתשעה באב שעניינו אבלות בלבד.