כתובות | דף עז | רב המצורעים

מזה עשרות שנים מתחנכים ילדי (ומבוגרי) ישראל לאור דמותו המופתית והפלאית של הצדיק הירושלמי הרב אריה לוין זצ"ל. דמותו של ר' אריה היא אחת היחידות שכמעט כל עדה ומגזר בעם ישראל רואה בו דמות מופת ומודל לחיקוי. מעבר להיותו "רב האסירים", ר' אריה היה ידוע גם בביקוריו בבית החולים למצורעים בירושלים. כידוע, המצורע חייב להתנזר מחברת בני אדם ולקרוא "טמא טמא", אך בעקבות ההגדרה המצמצמת, הקובעת שחובת הריחוק קיימת רק ביחס למי שהוגדר על ידי הכהן כמצורע, הלכות אלו אינן נוהגות בימינו. על כל פנים, ידוע כי ר' אריה הקפיד לבקר את המצורעים ולדרוש בשלומם, זאת בניגוד להתנהגותם של רוב בני האדם, אשר נרתעו אפילו מלחלוף בסמוך לבית המצורעים.

מקורה של אותה הנהגה מיוחדת של ר' אריה מצוי בסוגייתנו. הגמרא מפרטת את הסוגים השונים של מוכי השחין, ומספרת על גדולי האמוראים שהקפידו מאוד לשמור מהם מרחק גדול כדי שלא להידבק במחלתם. אך אמורא אחד נהג באופן חריג:

"ר' יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: 'אילת אהבים ויעלת חן' – אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא?".

ר' יהושע בן לוי היה סמוך ובטוח בתורתו, ועל כן לא חשש להתקרב לאותם מוכי שחין ומצורעים.

בהמשך הסוגיה מספרת הגמרא את המעשייה על פטירתו של ר' יהושע בן לוי ועל הדרך שבה הערים על מלאך המוות ו'גנב' ממנו את סכין השחיטה. אגדתא זו, שזכתה לביאורים רבים ומגוונים הן בין שלומי אמוני ישראל והן בין אומות העולם, מבהירה עד כמה המוות הוא חלק בלתי נפרד מעולמנו, ואין כאן המקום להרחיב בכך. הגמרא מוסיפה ומספרת על ידידו הטוב של ר' יהושע בן לוי, רבי חנינא בר פפא, שאף הוא ביקש להערים על מלאך המוות ולגזול ממנו את סכינו, אך מלאך המוות כבר 'למד את התרגיל' ולא נתן לו את הסכין. רבי חנינא בר פפא תמה ושואל את מלאך המוות: הרי קיימתי את כל התורה כולה, בדיוק כר' יהושע בן לוי חברי, ואף חזרתי על כל תלמודי לקראת פטירתי, שהרי "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". מדוע אפוא לא אצליח אף אני לגנוב את הסכין? על כך משיב לו מלאך המוות:

"מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה?".

אכן, חכם גדול בתורה היה רבי חנינא בר פפא, אך אותה מידה של התמסרות למען הזולת, של נכונות להתחכך ולהתחבק עם אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי, שהכול נמלטים מהם ובזים להם – מידה זו חסרה לו (כדי להביא גאולה לעולם: רעיון זה שאבתי מדבריו של הרב יוני מילוא, שאפשר למוצאם במרשתת בכתובת www.tora.co.il/parasha/meat/vayechi_72.doc).

התורה היא תורת חיים, ויש בכוחה להוביל את האדם לעימות עם מלאך המוות. עם זאת, רק היכולת לקחת את התורה ומכוחה להעניק לזולת, לדאוג לו ולהבין את מצוקותיו, מעניקה לאדם את אותו מעמד מופלא שר' יהושע בן לוי זכה לו. לא בכדי דווקא הוא, לאור האמור בסוגייתנו, נתפס במסורת ישראל כאחד מיחידי סגולה בכל הדורות שלא טעם טעם מיתה וזכה להיכנס חי לגן עדן.