נדרים | דף עג | בוגרת ששהתה

במשנה במסכת כתובות (נז ע"א) נאמר:

"נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה... הגיע זמן ולא נישאו – אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.... זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה".

במשנה בסוגייתנו נחלקו בדין הפרת נדרים בתקופה זו:

"בוגרת ששהתה י"ב חדש, ואלמנה ל' יום – ר' אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה – יפר, וחכמים אומרים: אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו".

קל לראות את הדמיון בין שתי המחלוקות. במשנה בכתובות סברה 'משנה ראשונה' שכאשר "הגיע זמן ולא נישאו" יכולה האישה (אם היא ישראלית שנישאת לכהן) לאכול בתרומה, ואילו 'בית דין של אחריהם' אמרו שאין היא אוכלת עד שתיכנס לחופה. כך גם בסוגייתנו: לדעת רבי אליעזר כאשר הגיע הזמן יכול הבעל להפר את נדרי ארוסתו, ואילו לדעת חכמים הוא יכול להפר רק לאחר שתיכנס לחופה.

ואכן, בגמרא סבור רבה שיש משמעות לדמיון זה:

"אמר רבה: ר"א ומשנה ראשונה אמרו דבר אחד...
א"ל אביי: דלמא לא היא, עד כאן לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן, אבל נדרים דאורייתא – אימא לא, ועד כאן לא שמעת ליה לר' אליעזר אלא גבי נדרים, כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, אבל תרומה אפילו מדרבנן נמי לא אכלה".

אביי חולק על רבה, וסבור שאין קשר הכרחי בין המחלוקות. כדי להבין טוב יותר את מחלוקת אביי ורבה נתבונן בתחילת דבריו של אביי: "לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן". טיעון זה הוסבר בדברי המפרשים בשתי דרכים, ונראה שהן מובילות לשתי הבנות שונות באופן עקרוני. רש"י (ד"ה תרומה דרבנן) פירש:

"בזמן הזה, דלא הוי אלא מדרבנן, אי נמי בתרומה דרבנן, כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מח"ל".

כלומר, התרומה שהתירה 'משנה ראשונה' היא דווקא תרומה דרבנן, בניגוד לאיסורי נדרים, שהם מדאורייתא. לפי דברי רש"י נראה שאין מחלוקת עקרונית בין אביי לרבה בהבנת אופי ההיתר של משנה ראשונה, אלא רק ביחס לתוקפו: רבה סבור שלדעת משנה ראשונה יש כאן "נישואין דאורייתא", ואילו לדעת אביי אלו רק "נישואין דרבנן".

אך הר"ן (ד"ה אמר) מסביר את דברי אביי באופן אחר:

"דמדינא ארוסה אוכלת בתרומה, ורבנן הוא דגזור, אי משום סימפון או משום שמא תשקה, כל שחייב במזונותיה ליכא למיחש להכי ושרי".

הר"ן מסביר שהמוקד בדברי אביי איננו ההבדל בין תוקף האיסורים השונים אלא העובדה שאיסור אכילת תרומה לאישה ישראלית המאורסת לבת כהן נובע מחששות מסוימים, שאינם רלבנטיים כאשר היא סמוכה על שולחנו (הר"ן מאריך להסביר מדוע הם אינם רלבנטיים, עיינו שם).

מדברי הר"ן עולה שמחלוקת אביי ורבה היא מחלוקת עקרונית יותר. לדעת רבה, מעמד האישה בשלב של "הגיע זמן ולא נישאו" הוא מעמד מהותי של נישואין חלקיים, אשר דין אכילת התרומה והפרת הנדרים נובע מהם. אביי, לעומת זאת, סבור שאין כל משמעות הלכתית למציאות זו אפילו מדרבנן, וכל שיש בה הוא מספר תוצאות טכניות של העובדה שהאיש חייב במזונותיה – היתר אכילת תרומה והפרת נדרים.