דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף נז | שומר אבדה

סוגייתנו (נו ע"ב – נז ע"ב) דנה במעמדו של שומר אבידה ביחס לחפץ שאותו הוא שומר כדי להשיבו לבעליו:

"שומר אבידה – רבה אמר: כשומר חנם דמי, רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי. רבה אמר כשומר חנם דמי, מאי הנאה קא מטי ליה; רב יוסף אמר כש"ש דמי, בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כש"ש. איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר כש"ש דמי, כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה, הלכך כש"ש דמי".

הסברה הפשוטה נותנת כדברי רבה, ששומר אבידה יחשב כשומר חינם משום שאינו מקבל שכר על מעשיו. בהסבר דעת רב יוסף, ששומר אבידה כשומר שכר, מציעה הגמרא שני טעמים: הטעם הראשון הוא ששומר האבידה מרוויח את פטור "העוסק במצווה" בזמן שהוא דואג לאבידה. טעם זה מעורר קשיים ושאלות בדין "העוסק במצווה", ולא נדון בו כאן. הטעם השני המובא בגמרא הוא "דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה", ובעיון זה ננסה לברר מהי משמעותו של טעם זה.

הבנה אחת אפשר למצוא בפני יהושע (ב"מ כט ע"א):

"דללישנא בתרא הוי שומר שכר במה שנוטל שכר מאת המקום בעשיית המצוה".

הפני יהושע מסביר ששומר האבידה הוא שומר שכר של ממש. כלומר – הוא מקבל שכר, שכר מצוה, עבור שמירתו, ומשום כך הוא חייב בגניבה ואבידה. עם זאת, יש חידוש גדול בהגדרת שכר המצווה, שאותו אדם מקבל מן הקב"ה בעולם הבא, ככזה שיגדיר את השומר כשומר שכר. כמו כן, קשה להכניס סברה זו למילותיו של רב יוסף.

באופן אחר אפשר להבין (עיין באבן ישראל גניבה ב) שהעובדה שהתורה היא שיצרה את חיוב השמירה שומטת את הקרקע מתחת לחלוקה המקובלת בין סוגי השומרים, משום שעצם העובדה ששומר חינם פטור מגניבה ואבידה ושומר שכר חייב עליהן נובעת מן ההסכמה שבין השומר למפקיד, כפי שמבואר בתוספות (כתובות נו ע"א - נו ע"ב). משום כך, כאשר השמירה נוצרה ללא הסכמה כזו – אין צורך בשכר כדי שהשומר יוגדר כשומר שכר. עם זאת, לא ברור לגמרי מדוע ברירת המחדל של התורה היא שומר שכר, והיא לא בחרה להטיל על השומר דין של שומר חינם או של שואל (ראה ברשימות שיעורים לגרי"ד).

אך מפשט לשון הגמרא נראה יותר להבין באופן אחר, שאותו אפשר למצוא אצל הרש"ר הירש (דברים כב):

"הואיל ושמירת האבידה איננה נעשית על פי רצונו החופשי אלא היא מוטלת עליו כחובה, הרי היא חלה עליו באחריות מלאה של שומרים. מה שנגרם בשומר שכר על ידי התשלום, נגרם כאן על ידי התכתיב של המצוה".

כלומר – השעבוד לקיום המצווה איננו מהווה שכר, אך הוא יוצר את אותו אפקט שנוצר בדרך כלל על ידי השכר. תפקיד השכר הוא להפוך את השומר למחויב באופן מוחלט לשמירה, ובכך לחייב אותו בכל הפסד שיכול היה למנוע באופן סביר כלשהו (ראה על כך בראשונים כאן נז ע"א ובב"מ מב ע"א). באותה מידה, גם מי שהתורה חייבה אותו לשמור על האבידה מקבל על עצמו את אותו חיוב גמור שסטייה קלה ממנו גוררת חובת תשלומים (ועיין באור שמח שכירות י; שיעורי ר' דוד כאן אות עט).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)