סנהדרין | דף מ | דין "איני יודע" בחקירות

"היו בודקין אותן בשבע חקירות: באיזו שבוע, באיזו שנה, באיזו חודש, בכמה בחדש, באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום... כל המרבה בבדיקות – הרי זה משובח... מה בין חקירות לבדיקות? חקירות – אחד אומר 'איני יודע', עדותן בטילה; בדיקות – אחד אומר 'איני יודע', ואפילו שנים אומרים 'אין אנו יודעין', עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישין זה את זה – עדותן בטילה" (משנה ריש פרקין, מ ע"א).

כתב רש"י בפירושו למשנה (ד"ה באיזה): "שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה". ביאור דבריו, שכדי להזים עדים יש להעיד שבזמן שהם מעידים עליו היו עם המזימים במקום אחר (משנה מכות ה ע"א); על כן לא ניתן להזים עדות שלא פורטו בה הזמן והמקום. מדברי רש"י נראה, שהחקירות דרושות כדי שהעדות תהיה ראויה להזמה. חיזוק גדול לתפיסה זו עולה לכאורה מן הגמרא להלן מא ע"ב:

"מכדי אידי ואידי דאורייתא היא, מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות?

אמרי ליה: הכי השתא! בחקירות אמר אחד 'איני יודע' – עדותן בטילה, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה; בדיקות, אמר אחד מהן 'איני יודע' – עדותן קיימת, עדות שאתה יכול להזימה הוא".

על פי גמרא זו חידש הנודע ביהודה (מהדורא קמא, אבן העזר סימן ע"ב) שבעדות גטין וקידושין אין צורך בדרישות וחקירות. כיצד? לדבריו, חובתו של בית הדין לדרוש ולחקור – הנלמדת מן הפסוק "ודרשת וחקרת" (דברים י"ג, טו) (ומן הסתם עוברת לעדות נשים בגזרה שווה 'דבר'–'דבר') – אינה שונה מחובת הבדיקות, שלהבנתו היא מצוה בעלמא ואינה מעכבת. לפי הגמרא שלפנינו, "איני יודע" פסול משום עדות שאי אתה יכול להזימה. בעדות גטין וקידושין אי אפשר לעשות "כאשר זמם", לפיכך אין בה דין עדות שאי אתה יכול להזימה (כך הוא נוקט, ועיין תוספות ריש מכות), ועל כן אין "איני יודע" פוסל בעדי נשים גם מעיקר הדין.

בעל בית הלוי (חלק ג סימן ו') האריך לתקוף את חידושו של הנודע ביהודה מכמה כיוונים. הטענה החשובה לענייננו היא ש"איני יודע" בחקירות פוסל לא רק משום עדות שאי אתה יכול להזימה. בית הלוי מסביר, שמה ששאלה הגמרא היה מדוע דרישות וחקירות מעכבות בשלמות העדות, ואילו בדיקות אינן מעכבות ו"איני יודע" כשר בהן; והשיבה שמכיוון ש"איני יודע" הוא בעיה מצד עדות שאי אתה יכול להזימה, מסתבר שדין "ודרשת וחקרת" מעכב מצד עצמו, כלומר שהדרישות והחקירות הן מלב העדות. הסברו של בית הלוי ככתבו קשה להבנה, שכן ההיקש מדין עדות שאי אתה יכול להזימה לגדרי הגדת עדות שלמה אינו מבוסס. על כן נראה שיש להוסיף סברה: החשיבות של פרטי הדרישות והחקירות להזמה מלמדת שהם חלק אינטגרלי מסיפור העדות, שכן הזמה תוקפת את עיקרי הסיפור (מלבד האירוע עצמו) – את המקום והזמן.

ודוק: הן הנודע ביהודה הן בית הלוי אינם מקבלים את העולה מדברי רש"י, שעצם חובת הדרישה והחקירה היא כדי שתהא העדות ראויה להזמה. לדברי בית הלוי, מדובר בפרטים החיוניים ללב הסיפור, שבלעדיהם אין עדות; ולדברי הנודע ביהודה, העדות היא עדות שלמה אף מבלעדי החקירות, אלא שבית הדין מצֻווה לדרוש ולחקור על מנת לשפר את הסיכויים להגיע לאמת. ועיין עוד מה שכתבתי בעיוננו לעיל דף לב.

להרחבה

כזכור, בדיני ממונות בוטל הצורך בדרישה וחקירה (ראה עיוננו שם). האם פירוש הדבר שבדיני ממונות כבר אין צורך בעדות שאתה יכול להזימה? עיין נימוקי יוסף לעיל, י ע"ב מדפי האלפס למעלה; גיליון הש"ס לרבי עקיבא איגר בבא קמא פח ע"א; וש"ך סימן ל"ג ס"ק טז. עוד יש לציין, כי הנודע ביהודה (שם) סבר שגם מדאורייתא אין צורך בעדות שאתה יכול להזימה בממונות, ואכמ"ל.