דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ו -
שיעור 156

מה מונח בארון ולצידו? (א)

הרב יצחק לוי
28.10.2015

 

בשיעור זה ברצוננו לעסוק בשאלה, מה מונח בתוך ארון העדות, ומה מונח בצידו. נבחן שאלה זו על ידי בחינת המקורות בתורה ובחז"ל העוסקים בחפצים הנמצאים בארון ולצידו, ומתוך כך גם נרחיב בכל אחד מפרטים אלו.

בתורה ובחז"ל

כשמתבוננים בתורה עצמה מהם החפצים המונחים בארון ולצידו, רואים את הדברים הבאים:

העדות

בציווי על בניית הארון, מצוה ה' את משה:

"ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך"

                                                    (שמות כ"ה, טז).

הכתוב חוזר על כך בציווי על בניין הכפורת:

"ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך"[1]

                                                       (שם פס' כא).

כך אנו מוצאים גם בתיאורו של משה את מעשיו עם הלוחות השניים:

"ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר ציוני ה'"           (דברים י', ה).

ספר התורה

בסוף חומש דברים נאמר:

"ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה' לאמור: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוקיכם והיה שם בך לעד[2]. כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי"      (ל"א, כד).

צנצנת המן

"ויאמר משה זה הדבר אשר ציוה ה' מלוא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים. ויאמר משה אל אהרון קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם כאשר ציוה ה' אל משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת" (שמות ט"ז, לב).

מטה הארון

"ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרון לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונותם מעלי ולא ימותו. ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו כן עשה"

                                                 (במדבר י"ז, כה-כו).

חז"ל מוסיפים לרשימה זאת עוד שלושה דברים: השם וכל כינוייו, שמן המשחה וארגז פלישתים.

השם וכל כינוייו

אומרת הגמרא:

"מאי דכתבי 'אשר נקרא שם שם ה' צבאו-ת יושב הכרובים עליו'? דא"ר יוחנן א"ר שמעון בן יוחאי: מלמד שהשם וכל כינוייו מונחים בארון"                                           (בבא בתרא יד:).

ארגז ששיגרו בו פלישתים

"וארגז ששיגרו בו פלישתים דורון לאלוקי ישראל מונח מצדו, שנאמר: 'ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך'"                                             (שם יד.).

צלוחית של שמן המשחה

"והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרון ושקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלישתים דורון לאלוקי ישראל"                                      (יומא נב:).

הגמרא מציינת את גניזת כל החפצים הללו ביחד, אך לא מציינת את המקום. התוספתא בסוטה (י"ג, א) מציינת את כל אלו ומוסיפה "כולם היו בבית קדש הקדשים ומשנגנז ארון נגנזו עמו דברים".

נסכם את הדברים בשלב זה:

בתורה מפורשים הדברים הבאים:

  • הנחת העדות / הלוחות בארון.
  • הנחת ספר התורה מצד הארון.
  • הנחת צנצנת המן לפני העדות למשמרת.
  • הנחת מטה אהרון לפני העדות למשמרת.

בחז"ל מופיעים בנוסף לדברים שהוזכרו בתורה החפצים הבאים:

  • הנחת השם וכל כינוייו בארון.
  • הנחת ארגז ששיגרו פלישתים מצד הארון.
  • הנחת צלוחית שמן המשחה בקדש הקדשים.

זאת המסגרת הכוללת של החפצים המונחת בארון או לצדו בקדש הקדשים. ננסה עתה להתבונן בכל אחד מן החפצים: במיקומו, במשמעותו ובזיקתו אל הארון או אל קדש הקדשים.

העדות/ הלוחות

נתינת העדות אל הארון מתפרשת אצל המפרשים בדרכים שונות[3]:

  1. הבנה אחת היא כי מדובר על הלוחות, דבר התואם את המפורש בפסוקים לעיל (דברים י', ה), כך רש"י (שמות מ', כ), הרמב"ן וכן הרשב"ם (שם, טז) האומר "הלוחות שהם עדות וברית בין הקב"ה ובין ישראל".
  2. הבנה אחרת היא כי מדובר על התורה, וכך מבאר רש"י: "העדות- התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שציויתי אתכם מצוות הכתובות בה" (שמות כ"א, טז).
  3. הבנה שלישית היא כי מדובר על שירת האזינו (בנוסף לשני הפירושים הקודמים), וכך מובא באברבנאל.

נפתח בניתוח הגישה הראשונה[4]:

מספר הלוחות

בפסוקים מפורש כי מדובר על שני לוחות אבנים:

בלוחות הראשונים:

"ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן כתובים באצבע אלוקים"

                                                                      (שמות ל"א, יח).

והן בלוחות השניים:

"ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים..."             (שמות ל"ד, א).

לוחות אבן

מפורש בפסוקים שהזכרנו לעיל כי מדובר על לוחות אבן, הן ביחס ללוחות הראשונים והן ביחס ללוחות השניים.

מיהו הפוסל את הלוחות?

לגבי הלוחות הראשונים - אין הדבר מפורש, וההנחה היא שהקב"ה הוא שחצב אותם. אמנם בציווי ה' את משה "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" (שמות ל"ד, א), עולה השאלה האם 'כראשונים' - מוסב על האבנים או מוסב על הפסילה?

ה'אבן עזרא' בפירושו הקצר על אתר אומר:

"פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים - במין ובמידה".

כלומר הלוחות השניים הם במין - כלומר מאבן, ובמידה - באותה המידה, של הלוחות הראשונים. על פי זה לא ניתן להביא ראיה מי פסל את הראשונים.

הרד"ק בפירושו למלכים א (ו', ז) מתייחס לבניין הבית הראשון והוא כותב כי לא היו פוסלין את האבנים בשום כלי ברזל אלא בתולעת הנקראת שמיר:

"...ובו היה שלמה חולק אבני כל בית המקדש ומי הביאו לשלמה הנשר הביאו לו מגן עדן... וזה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה הרך בקשה, ובו פסל משה אבני האפוד של המשכן ובו פסל את הלוחות הראשונות ולוחות האחרונות, וזה מדרך הקבלה היה אצלם מימי משה רבינו ואין להרהר אחריו".

יוצא כי לפי הרד"ק משה רבנו פסל גם את הלוחות הראשונות, ולא רק את השניות.

מי כתב על הלוחות?

בלוחות הראשונים, מפורש שהקב"ה הוא הכותב:

"ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. והלוחות מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות"   (שמות ל"ב, טו-טז).

וכך מפורש גם בספר דברים (ד', יג; ה' ,יט).

חז"ל במשנה באבות (פ"ה, משנה ו) מונים עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, וביניהם הם מונים את הכתב, המכתב והלוחות.

הכתב - הברטנורא מבאר כי הכתב הינו צורת האותיות שהיו כתובות בלוחות, ואילו לפי הרמב"ם הכתב היא התורה הכתובה לפניו יתברך.

המכתב - מפורש בתורה:

"והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות"    (שם).

ומבאר הברטנורא שהיו נקראים מכל ארבעת הצדדים, ולפי הרמב"ם היא צורת האותיות הכתובה על הלוחות.

הלוחות - הכוונה היא ללוחות הראשונים שמעשה אלוקים המה (שמות ל"ב, טז). מבאר על כך האבות דרבי נתן (פ"ב) "מלמד שהלוחות היו כתובים ומונחים מששת ימי בראשית".

מכאן שאלוקיותו של הכתב, המכתב והלוחות, היא כל כך גבוהה שהם נבראו לפי חז"ל בבריאה מיוחדת בראשית הבריאה בערב שבת בין השמשות.

לגבי הלוחות השניים נאמר:

"ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת"                                                     (שמות ל"ד, א).

"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים" (שם, כח).

לכאורה, ישנה כאן סתירה בין הפסוקים!

מבאר האבן עזרא על אתר:

"ה' כתב, כי כן כתוב וכתבתי על הלוחות (שמות לד, א). גם מפורש במשנה תורה"  פירושו הקצר ד"ה ויכתוב).

האבן עזרא מתכוון לפסוק בדברים:

"ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת ושמתם בארון... ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם ה' אלי"

                                                            (י', ב-ד).

כך גם ברמב"ן:

"אבל סיפר כי היה עניין הלוחות השניות ככל עניין הראשונות במכתב אלוקים ובימים שעמד שם לפני ה'... וטעם ויכתוב על הלוחות, פירוש: ה'. ולא יחזור למשה כי כן אמר: וכתבתי על הלוחות (לעיל פסוק א) וכן במשנה תורה... מפני שאמר 'כמכתב הראשון' ידענו כי הם כתובים באצבע אלוקים ויהיה פירוש 'וכתבתי' באצבע...".

וכך דעת הרשב"ם והחזקוני בפירושם לפסוק.

יוצא כי בפשטי הפסוקים, וכך דעת רוב הראשונים, גם הלוחות השניים נכתבו על ידי הקב"ה.

הספורנו על אתר מבאר אחרת, וכך דבריו:

"אף על פי שקודם העגל אמרתי לתת לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי (שמות כד, יב) עכשיו שחטאו - אתה פסל לך הלוחות וכתבתי, ולא אתן לך גם כן התורה והמצוה אשר כתבתי אבל כתוב לך אתה"

כלומר, לפני החטא הייתם ראויים שאפסול הלוחות ואכתבם וגם אמסור לכם התורה והמצוה שכתבתי, אבל בעקבות החטא, הפסילה והכתיבה יהיו על ידי משה ולא על ידי הקב"ה. זוהי לדעת הספורנו המשמעות של ירידת המדרגה בחותם האלוקי על הלוחות בעקבות החטא.

מתברר כי מחלוקת זאת בין הראשונים הינה כבר מחלוקת בדברי חז"ל עצמם. מצד אחד אנו מוצאים במדרש הגדול:

"משל למלך שהלך למדינת הים והניח אשתו עם השפחות ומתוך שהיתה עמהן יצא עליה שם רע. שמע המלך וביקש להרגה, עמד שושבינה וקרע את כתובתה אמר אם יאמר המלך כלום, אני אומר לו עדין אינה אשתך. בדקה המלך אחריה ולא מצא בה דבר אלא השפחות היו מכזבין עליה מיד נתרצה לה. אמר לו שושבינה מהרי עשה לה כתובה אחרת שכבר נקרעה הראשונה, אמר לו אתה קרעת אותה, לך והביא את הנייר משל עצמך ואני כותב כתב ידי בו. אף כך אמר לו הקב"ה למשה פסל לך, ואני כותב שנאמר ואכתוב על הלוחות"       (דברים י', א ד"ה בעת ההיא).

 

 

מאידך, במדרש שמות רבה נאמר:

"'כתב לך' - אמר הקב"ה למשה הלוחות הראשונת אני כתבתי אותם כדכתיב 'כתובים באצבע אלוקים' אבל השניים כתוב אתה ולוואי אתן בהן ידי. משל למלך שנשא את האישה וכתב לה גמיסקוס (כתובה) משלו לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו, בא שושבינה וריצה אותה למלך. אמר למלך לשושבין הרי נתרציתי לה אלא עשה לה גמיסקוס ולואי אתן בו ידי הה"ד ויכתוב על הלוחות"             (שמות רבה מ"ז, ב).

אם כן, גם בחז"ל במדרשים וגם בראשונים מצינו דעות לכאן ולכאן המבוססות על דרישת הפסוקים. ברור כי יסוד ההבדל בין שתי הגישות הינו בשאלה מהי ההשפעה של החטא, או מהו עומק המחילה של הקב"ה, בעקבות החטא.

ברור כי לדעת הסוברים כי הלוחות השניים נפסלו ונכתבו על ידי משה, הרי שישנו הבדל תהומי בין לוחות ראשונים לשניים בזיקה הגלויה לקב"ה. במידה וגם בלוחות שניים הקב"ה כותב, אז הפסילה של החומר היא אמנם של משה רבינו אך הכתיב שהוא הביטוי של החותם האלוקי בתוך עולם החומר הוא אלוקי, וזה מעיד על גודל המחילה של הקב"ה בעקבות החטא.

מאידך גיסא, ניתן להציע כיוון שונה, והוא שכתיבתו של משה רבנו באה לבטא, בעקבות הירידה שהיא תוצאת החטא, את שותפותו המלאה של האדם בכתיבת התורה. על ידי כך האדם נעשה שותף בגילוי התורה, על כל המשמעות העמוקה של תורה כתובה שמבטאת גם את התורה שבעל פה במובן של חלקו של האדם בגילויה בלימודה ובקבלתה.

פתרון מקורי בישוב הסתירה לכאורה בין הפסוקים מופיע בדברי ה'משך חכמה':

"לכן הלוחות ראשונות 'מעשה אלוקים המה' (שמות לב, טז) - הקב"ה בעצמו עשאן (רש"י שם), גם הכתיבה. לא כן לוחות שניות, משה פסל אותם, גם הכתיבה משה כתבן כדרך כל אדם הכותב. אבל החקיקה מזה ומזה כדרך שהיה לוחות הראשונות - שזה עניין נסיי ונפלא כמאמרם ז"ל ש-מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים (שבת קד.) - זה היה מפועל אלקי כדי להראות שהחומר צריך אדם לזכך אותו. וירמוז שגם הכתיבה הוא להכנה ממפעל האדם, ואח"כ לחקיקה הוא מצד עזר הקב"ה. ולכן כתוב 'ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון' (דברים י', ד), היינו שהיו חקוקין מזה ומזה חרות על הלוחות מזה ומזה. ודו"ק".

ה'משך חכמה' מפריד בין הכתיבה בלוחות השניים שנעשתה על ידי משה כדרך כל אדם הכותב, לחקיקה מזה ומזה כפי שהיתה בלוחות הראשונים שהיא עניין נסי. בדרך זו רצה הקב"ה להראות כי חומר אנושי אדם צריך לזכך. על כן הפסוק בדברים אומר כי הכתיבה על הלוחות היא כמכתב הראשון, ובזה החקיקה האלוקית דומה וזהה בין הלוחות הראשוניים לשניים.

 

 

 

[1] בשיעורינו בתשע"א עמדנו בהרחבה על משמעות הכפילות. אחד הטעמים העיקריים לכך זוהי הזיקה של העדות הן לארון והן לכרובים ואכמ"ל.

[2]   יש לציין כי אין תיאור ישיר של ביצוע הציווי.

[3] בסוגיה זו עסקנו בהרחבה בשיעורינו בתשע"א על ארון העדות.

[4]   מה בנוגע לשברי הלוחות? בתורה, אין כל תיאור למיקום שברי הלוחות, ומה נעשה עם הלוחות אחר שבירתם. חז"ל בכמה מקומות התייחסו לכך, וכך אומרת הגמרא בבבא בתרא:

     "ור"מ שברי לוחות דמונחין בארון מנא ליה? נפקא ליה מדרב הונא. דאמר רב הונא: מאי דכתיב 'אשר נקרא שם שם ה' צבאו-ת יושב הכרובים עליו' (שמואל ב ו', ב) מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון" (יד:).

     בנוסף, הירושלמי בשקלים אומר כך:

     "תני ר' יהודה בן לקיש אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחד ששברי הלוחות היו מונחין בתוכו" (פ"ו, הלכה א).

     בעבר התייחסנו בהרחבה לסוגיית שברי הלוחות ושני הארונות, ולא נרחיב בכך במסגרת שיעור זה.

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)