בלק | הקרבת התמיד
במצווה ת"א מונה ספר החינוך את המצווה להקריב את קרבן התמיד בכל יום. המצווה מוטלת על כלל ישראל, ותוכנה - להקריב שני כבשים בני שנה בכל יום, אחד בבוקר ואחד בערב. המצווה מתקיימת באמצעות הכוהנים המקריבים, אך חובה מוטלת על בית הדין ועל חכמי התורה לדאוג לקיומה. מדיני המצווה, שיש לבקר את הכבשים ולבודקם ממומים ארבעה ימים קודם הקרבתם. דין זה נלמד מפסח מצרים, בו נצטוו ישראל לקחת ביום י' בניסן את הכבש שהוקרב רק בי"ד בו.
ה"מנחת חינוך" מביא דיונים בכמה שאלות הנוגעות לביקור הקרבן. כך, למשל, נחלקו הפוסקים האם הביקור מעכב או לא. התוס' בסוכה סבורים שהביקור מעכב, וכבש תם שלא בוקר אינו עולה לקרבן אפילו בדיעבד. אמנם, כמה מהאחרונים כתבו במפורש שקרבן כזה כשר בדיעבד.
שאלה נוספת נוגעת לספירת ארבעת הימים: האם ארבעת הימים הללו כוללים את יום ההקרבה, או לא? רש"י בערכין מביא ששמע שכבר ביום הרביעי ראויים הכבשים להקרבה, אך מקשה על כך מפסח מצרים - בו לקחו את הכבש בי' בניסן, והקריבו אותו רק לאחר ארבעה ימים שלמים, בי"ד בניסן. לכן, למסקנה, רש"י סבור שיש צורך בארבעה ימים שלמים בין הלקיחה לבין ההקרבה.
שאלה נוספת, העולה ב"שאגת אריה", היא האם מועיל ביקור לפני הקדשת הכבש לקרבן, או שמא יש לבקר את הכבש רק לאחר הקדשתו.
ייתכן ששלוש הנקודות הללו, שלכאורה אינן קשורות זו לזו, מצביעות על הבנה מחודשת של דין הביקור. במבט ראשון, דין הביקור נראה כחלק מדיני בדיקת הבהמה ממום, והתורה קבעה שיש לבדוק את הבהמה ארבעה ימים לפני הקרבתה. אמנם, ייתכן שהביקור אינו חלק מדיני בדיקת הבהמה, אלא חלק מתהליך הקרבת הקרבן: החלק הראשון של ההקרבה הוא שמירת הבהמה ארבעה ימים.
לפי זה, נבין מדוע לדעת התוס' הביקור מעכב למרות שהבהמה נמצאה תמימה - שהרי מעשה ההקרבה לא נעשה כדין. כמו כן, נוכל להבין מדוע יש צורך בארבעה ימים שלמים, ואין די בבדיקה הנעשית ביום הרביעי. הסבר זה גם מבאר את ההווא אמינא של ה"שאגת אריה", שביקור אינו מועיל לפני ההקדש, שכן הביקור אינו חלק מהבדיקה אלא חלק מתהליך ההקרבה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)