חיי-שרה | תולדות אברהם

ספר בראשית פרק כה 1

(א)   וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: (ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: (ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים: (ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

נחלקו הפרשנים בדבר זהותה של קטורה. על פי דברי רש"י:

(א) קטורה - (ב"ר) זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזד          ווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:

האבן עזרא לעומתו כתב:

(א) קטורה - איננה הגר כי כתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם. ופירוש פילגש שפחה וזה השם איננו נופל על זכר ונוכל לפרש על פלגשים נשים:

בפתרון המחלוקת נביא כאן את דברי הרשב"ם:

(א) קטורה - לפי הפשט אין זו הגר:

הרשב"ם התייחס כמובן לדברי זקנו – רש"י וכתב כי דבריו ייתכנו בדרך הדרש אך לא בדרך הפשט. דבריו ברורים: גם רש"י לא התכוון לומר כי בדרך הפשט אין זו כי אם הגר. מה שכן התכוון רש"י (בשם מדרש רבה – חשוב לציין) ללמד רעיון עמוק על דרך הדרש והוא צפן את הרעיון הזה בקומץ מילים. אנו ננסה להסביר את דברי המדרש שמביא רש"י ולנסות לעמוד על משמעות הדברים ביחס לפרשתנו. מעשיה של הגר נאים כקטורת ומהם מעשיה שקשרה פתחה ולא נזדווגה לאדם. יותר משהדברים מלמדים על הגר הם מלמדים על מעשה הקטורת.

לא פעם אנו מבחינים במימד של כפרה שטמון בהקרבת הקטורת. כך למשל בספר ויקרא פרק טז פס' יב-יג:

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת: וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהֹוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת

וכך גם בספר במדבר פרק יז פס' יא-יב:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהֹוָה הֵחֵל הַנָּגֶף: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:

כמה פסוקים קודם לכן נאמר שם

זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה לוֹ

הקטורת אינה מסורה לכל דורש והיא נתונה אך ורק לזרע אהרון – כך קרה למאתיים וחמישים נשיאים מקריבי הקטורת שאש אכלה אותם מפני שהקריבו את הקטורת שלא היתה מסורה להם. בדומה לקטורת גם הגר אינה מסורה לכל דורש כי אם לאברהם, הגר סגרה את פתחה ושמרה אמונים לאברהם.  האמירה של המדרש היא חריפה ביותר. כשם שהקטורת מיועדת לזרע אהרון כך גם הגר מיועדת לאברהם. האמירה היא קשה מפני שאנו יודעים כי לקיחתה של הגר באה בעקבות חטא, אמנם המדרש עומד על כך כי הגר יועדה לאברהם וכעת אברהם שנשא את הגר שלא כהוגן שב ונושא אותה כהוגן לאחר פטירתה של שרה. הקרבת הקטורת של אברהם עשויה לכפר גם על חטאים קודמים – נשיאתה של הגר מחדש בהיתר ומתוך הבנה כי היא אינה אלא פילגש מכפרת למעשה גם על נשיאתה הראשונה שלא ברשות.

זהו גם יסוד הכפרה שמצוי בקטורת. הקטורת מכסה על האדם כביכול כאומרת האדם אינו אלא כלום ובמה נחשב הוא כי כאמור במשלי פרק טז ה:

תּוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל גְּבַהּ לֵב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה:

גאות האדם היא המונעת ממנו את הנקיון ואילו שפלותו היא היסוד לכפרתו. גם המילה כפרה משמעותה כיסוי כפי שניתן להבין מן האמור בבראשית פרק ו יד:

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:

כך גם הקטורת בענניה מכסה על עם ישראל ועל פשעיו. ייתכן שזו הסיבה שהכהן הגדול שנכנס לקדש הקדשים מקטיר קטורת והיא מונעת ממנו למות כאמור "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" מפני שענן הקטורת מכסה על הימצאותו שם בקדש הקדשים. שני המרכיבים הללו קשורים ביניהם קשר הדוק: הקטורת היא ייחודית לזרע אהרון והיא בעלת סגולות כפרה. הייחודיות לזרע אהרון מצביעה על כך שמעשה הקטורת נובעת מיחס של חיבה ועדיפות – טענותיהם של קורח ועדתו צודקות, אין שויון הזדמנויות ביחס לכהונה אלא ששגיאתם היא בכך שסברו שמעשי ידי אדם היא ולא בחירה אלהית. העובדה שרק זרע אהרון רשאים להקטיר קטורת מצביעה על יחס של אהבה שמאפשר לו ואך ורק לו להקריב את הקטורת. אותה אהבה היא זו שמכסה על פשעיהם של ישראל  "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י יב) אותה אהבה עיורת היא שעומדת ביסוד המחילה לאחר הקרבת הקטורת. הדברים נאמרים כמעט במפורש על ידי רשב"ם על במדבר פרק יז פסוק יא:

ושים קטורת - להודיע שהקטורת הממיתה כשאינם כהנים היא הנותנת חיים ביד כהנים לדעת שהם ראוים:

עצם העובדה שאהרון הנבחר הוא זה שמקטיר קטורת היא מעוררת את האהבה וגורמת לכיסוי פשעיהם של ישראל באותה שעה.

ייתכן שזו גם המשמעות ביחס לקטורה והגר. נשיאתה של קטורה (הגר בשנית) מכפרת – מכסה על לקיחתה הראשונה של הגר וכדברי רש"י לפסוק ו:

ד"א מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם:

רש"י מסביר שאותן מתנות שנתן אברהם להגר הן אותן מתנות שניתנו לו בעבור מסירתה של שרה וקבלתה של הגר. למעשה אברהם מתקן בשילוח בני הפילגשים את אותו מעשה בו מסר את שרה וקיבל תמורתה את הגר ושאר מתנות. מן הראוי לציין כי כאשר ביקש אברהם משרה להימסר לידי פרעה באמרו 'למען ייטב לי בעבורך' הסביר רש"י שם (בראשית יב יג) "יתנו לי מתנות" נראה שלשונו של רש"י שם מושפעת מן האמור בפרקנו. את אותן מתנות שקיבל אברהם החזיר עם שילוח בני הפילגשים. אברהם מבין כי יורשו יחידו אינו אלא יצחק ובשילוח בני הפילגשים הוא מתקן את כל מחשבותיו על ישמעאל והגר.

 

(ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים: (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: (ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא: (י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ: (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי:

 

הפסוקים הללו תומכים בדברי רש"י לעיל. את אברהם קברו גם ישמעאל וגם יצחק – שניהם בניו. ישמעאל אף הוא בנו של אברהם ואין בכך פסול – אלא שעל אברהם לידע כי ברכת אלהים על הזרע מוסבת אך ורק כלפי יצחק. גם ישמעאל בעצמו מפנים את העובדה שאברהם אביו נקבר לצד שרה אשתו אמו של יצחק. וייתכן שהדבר בא לידי ביטוי גם בהתיישבותו של יצחק בבאר לחי ראי – אותה באר שם נאמר להגר:

(ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ: (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן: (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְהֹוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:

באותו מקום בו נתבשרה הגר על הולדתו של ישמעאל ונצטותה לשוב אל גבירתה, שם מתיישב יצחק וממשיך את זרעו של אברהם אביו, כאומר: הנה נסגר המעגל במקו שבו השפחה היתה הרה ונתבשרה על הולדת בנה יושב כעת בן הגבירה ומיישם את ברכתו שמנגד פרי הזוגיות השלמה של אמו ואביו של שרה ושל אברהם – אותה זוגיות שבשעה ההיא עוד היתה נתונה במשבר.

ומכיון שסוף דבר בניו של אברהם שניים הם יצחק וישמעאל הכתוב מפרט את תולדות שני הבנים:

 

(יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם: (יג) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: (יד) וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: (טו) חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה: (טז) אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם: (יז) וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: (יח) וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל:

תולדותיו של ישמעאל מובאים כאן בקצרה והכתוב מדגיש שני עניינים מרכזיים:

הראשון – את ישמעאל ילדה הגר לאברהם, לעומת זאת את יצחק 'אברהם הוליד את יצחק' יצחק מתייחס לאביו, בעוד שישמעאל מתייחס לאמו – שפחת שרה.

השני – כפי שהובטח לאברהם בספר בראשית פרק יז כ:

וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:

ישמעאל אכן הוליד שנים עשר נשיאים. ברכת ה' לאברהם נוכחת גם בקרב ישמעאל ולדבר משמעות הן באשר לישמעאל עצמו והן באשר ליחס שבין בניו של ישמעאל לבניו של יצחק.