דילוג לתוכן העיקרי

חיי-שרה | ויהיו חיי שרה

הרב יהודה עמיטל
11.08.2014

*

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" - "יודע ה' … תמימים ונחלתם לעולם תהיה" (תהילים ל"ז, ח) - כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים. בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת כ' לחטא… מה צורך לומר "שני חיי שרה" באחרונה"? - לומר לך שחביבין חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז ובעוה"ב"

(בראשית רבה נ"ח, א)

מדוע מדגיש הכתוב את חביבותה של שרה לפני המקום, מה שלא הודגש בצדיקים אחרים ? אם מסתכלים במה שמסופר בתורה על שרה לא מגלים דברים נשגבים. לא מסופר על מהפיכות גדולות שביצעה, ומאידך מסופר על כמה חטאים וחולשות שלה. בפעם הראשונה שעינתה את הגר, כותב הרמב"ן (בראשית טז, ו) ששרה 'חטאה בעינוי זה'. אח"כ מסופר שצחקה כאשר נתבשרה שתלד -  עוד ביטוי לחולשה אנושית. בהמשך החליטה לשלח את הגר וישמעאל, והכתוב אומר לאברהם שישמע בקולה, אך בכך לא בהכרח מצדיק את החלטה. נראה שהכתוב רוצה לומר שלא צריכים להיות על טבעי ולעשות דברים נשגבים כדי להיות צדיק 'החביב לפני המקום'. אפשר להגיע לרמה זו גם על ידי התנהגות אנושית ופשוטה.

מתחילתו של המדרש ניתן להפיק לקח נוסף. המדרש עורך השוואה בין השלבים השונים בחיי שרה ואומר ששנותיה היו תמימות. נראה ששרה ידעה למצות היטב כל תקופה בחייה לפי הצורך. אסור שהחיים יהיו מונוטוניים. לא כל מה שמתאים לנער בן 20 מתאים לאדם בן 60. אדם צריך להפיק את מירב התועלת מכל תקופה בחייו. יש דברים בגיל הנעורים ששוב לא יחזרו. לכן אדם חייב לנצל היטב את ימי נעוריו. בכל תקופה בחיים צריך להתנהג בדרך שמתאימה לה.

יתרה מזו, אדם חייב ללמוד מן הניסיון. לא ייתכן שאדם יתנהג כל חייו בצורה דומה, שכן הוא לומד מטעויותיו ומתקדם לאור ניסיונו המצטבר. מצד שני, מעלה גדולה היא להגיע למצב של "שנותיהם תמימים", שניתן לדבר על המכלול של החיים כמשהו שלם. אדם לא צריך לעשות ניסויים כל חייו, לנסות במקום אחד וכשלא הולך לקפוץ למקום אחר. אדם צריך ללכת בקו מסוים, ובמסגרתו להשתפר ולהתקדם לאור הניסיון. על הפסוק "ואברהם זקן בא בימים"(בראשית כד, א) אומר הזוהר שאברהם בא עם כל הימים - כל רגע מנוצל, בכל יום נהג בהתאם לצרכי אותו יום, ועם זאת בא עם כל הימים כמכלול אחד, וכל יום תרם משהו לאישיותו ולהתנהגותו. המדרש (בראשית רבה לט, ג) מבאר את הפסוק:

 "אחות לנו קטנה ושדיים אין לה… אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ה, ח-ט)

ומקשר אותו לאברהם אבינו, שלא חונך ליהדות מילדותו, והיה צריך לבנות בניין חדש של יהדות, ומכיוון שידע ש"צורת לוח ארז" היא דבר זמני, קבע ואמר "אני חומה" (שיר השירים ה, י) - "מעמיד אני דברי". אברהם בנה בנין חזק ויציב, לא ניסה יום כך ויום כך, אלא יצק יסודות חזקים ובנה עליהם בהדרגה.

יש נקודה נוספת העולה כאן. אדם צריך להתאים את דרכיו גם לתקופה שבה הוא נמצא, לא להיות אדיש לסובב אותו, לתהליכים המתרחשים בחוץ. מצינו, שהשקלים לקרבנות הבית נגבו כל שנה מחדש ¬- כסף של שנה שעברה לא מועיל לקרבנות השנה. כל שנה היא דבר חדש. ההתנהגות צריכה להיות מותאמת לאותה שנה.

 

* השיחה נאמרה בעש"ק פרשת חיי שרה תשנ"ח.

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)