דילוג לתוכן העיקרי

הערכין שחסרו בסדום

הרב אהרן ליכטנשטיין
11.08.2014

הרב אהרן ליכטנשטיין

פרשת וירא

 

צדקה ומשפט

 

מידותיו של אברהם וחטא סדום

"וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה; ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ; כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

השאלה העולה למקרא פסוקים אלו היא, מדוע הקב"ה נועץ עם אברהם לגבי השמדת סדום?

מדברי הפסוקים משמע שהסיבה היא- "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

מה בדיוק מצווה כאן אברהם ועל מי הוא מצווה זאת?  ידוע שחלק מתכונותיו הבולטות של הקב"ה הם עשיית צדקה ומשפט, ובפשטות נראה שהסיבה שבגללה נועץ הקב"ה עם אברהם היא בגלל שהוא וזרעו ידבקו במידותיו אלו, אך עדיין צ"ע מדוע נבחרו דווקא מידות אלו? מדוע למשל לא הזכיר הכתוב את חסידותו של אברהם?

 

חטאה של סדום- ביטול צדקה ומשפט

כשהתורה מתארת את חטאה של סדום היא אומרת: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד". לא מוזכר בפירוש באילו חטאות מדובר – האם זה גזל? עבודה זרה? אכילת אבר מן החי? איננו יודעים מדברי התורה! הנביא יחזקאל (ט"ז, מ"ח), בתוכחה על חטאי ישראל, מציין מה היה עוון העם ומשווה אותו לעוון סדום:

"הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה".

מדברים אלו משמע שהדבר שעליו נחרבה סדום היה חוסר הצדקה שבה, שבלט במיוחד על רקע ההצלחה הכלכלית, "שבעת לחם ושלות השקט היה לה".

אותו תהליך שבעקבות ההצלחה שוכחים את העני הנמצא ברחוב מוכרת לכולנו באופן אישי, וסדום הייתה הדגם לדבר זה.

הגמרא בסנהדרין קט. מרחיבה את דברי הפסוק, על סמך המשנה שבה מוזכר ש-'אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא', ואומרת:

"אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה...אמרו: וכי מאחר ש-'ארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו'

למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרנו מממוננו? בוא ונשכח תורת רגל מארצנו!".

בנוסף לכך, בהמשך אותה סוגיה מביאה הגמרא דוגמאות נוספות לחטאותיה של סדום, ובהן בולט העוול המשפטי שנעשה שם. דברי הגמרא מאלפים בהקשר זה, משום שניתן לראות לאורך הסוגיה כיצד חז"ל תיאור לעצמם חברה שבה המשפט מושחת כ"כ עד שראוי שהקב"ה צריך להשחית את העיר כולה. הגמרא מדייקת מכך שכתוב 'זעקת סדום', ביחיד, ומזכירה את הסיפור המפורסם על כך שהחוק בסדום אמר שאין לקבל אורחים בשום אופן, ובגללו מתה אותה אשה מסכנה ברחוב בחוסר כל. בהמשך הגמרא מתארת חוק נוסף שהיה בסדום ואומרת:

"אמרי – דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא, דלית ליה לירעי תרי יומי" – כלומר, מי שיש לו בהמות רועה אותן יום אחד, ומי שאין לו רועה יומיים. מה פשרו של חוק זה?

לכאורה ההיגיון שבו פשוט: מי שאין לו אמצעים זמנו פנוי יותר, ולכן ניתן להעמיס עליו עבודה נוספת. מחוק זה ניתן לראות שוב שכל המערכת הכלכלית של סדום הייתה בנויה על העיקרון שיש לרכוב על החלשים, ומי שחלש ניתן להתעלל ולהתעמר בו. ברור, לפי תוכן החוק, שלא מחוסרי הבהמות הם שתיקנו חוק זה אלא דווקא בעלי העדרים.

ובכן, ניתן להסביר שהקב"ה משתף את אברהם בהחלטה להחריב את סדום משום שמידותיו של אברהם הם בדיוק הפוכות לחטאותיה של סדום: אברהם הוא המתמיד בצדקה ובמשפט, בניגוד לסדום שאלו בדיוק המידות שבהם היא פושעת. אברהם נושא שני דגלים: דגל ייחוד ה' בעולם, שאותו הוא נושא עוד משחר ילדותו, ודגל הצדקה והמשפט, שאותו הוא ינחיל לביתו אחריו.

 

האם אנשי סדום צוו על הצדקה?

אך כאן נשאלת השאלה מדוע בכלל יש לצפות מסדום לשמור על ערכים אלו?  משפט ידוע ש'בני נח מצווים על הדינים', והרמב"ם בתחילת פ"י מהלכות מלכים מסביר שמדובר בכינון מערכת משפטית כללית. לעומתו, הרמב"ן בפרשת וישלח סובר שמדובר על מערכת רחבה יותר ממערכת משפטית גרידא, ובני נח מצווים גם על ענייני חו"מ – חובל ומזיק, שומרים וכ"ו. בכל אופן, לית מאן דפליג שבני נח מצווים על קיום מערכת משפטית מינימאלית. אולם, היכן ראינו שבני נח מצווים על צדקה?

בספר המצוות לא מונה הרמב"ם את מצוות הצדקה כחלק משבע מצוות בני נח. מעבר לכך, בהלכות מלכים פ"י הל"י פוסק:

"בן נח שרצה לעשות מצוות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו ואם נתן צדקה מקבלין ממנו".

מדברי הרמב"ם משמע שאין חיוב על בני נח בצדקה, שהרי זו הדוגמא הקלאסית שהוא מוצא לדבר שגויים אינם מחויבים בו למרות שמקבלים את הצדקה שהם נותנים. הר"ן בסנהדרין חולק על דבריו וסובר שאחד מהדברים שעליהם מצווים בני נח הוא עשיית צדקה. הר"ן מוכיח בין השאר את דבריו מכך שסדום נחרבה על אי-הצדקה שהייתה בה, כפי שמוזכר בפסוק ביחזקאל, ובודאי שהקב"ה אינו מעניש אא"כ אנשי סדום אכן היו מחוייבים בעשיית צדקה.

ובאמת, מה יטען הרמב"ם כנגד הוכחה זו?

אפשרות אחת היא להסביר שאכן כל בן נח באופן פרטי לא נצטווה על עשיית צדקה, אולם בתור חברה הם מצווים על דבר זה, שהרי לא ייתכן שחברה תתעלם מבעיות הפרט, ומעוני הקיים באותה חברה. למרות שבאופן אישי אין חיוב לבן נח על עשיית צדקה, בתור חברה הם אכן נצטוו על כך.

 

מצות צדקה לבני נח-חובה לא מפורשת

ניתן להעלות תירוץ נוסף, ולהסביר שאכן בני נח לא צוו על עשיית צדקה באופן פורמאלי, אולם ישנם חיובים בסיסיים שאין כלל צורך להזכיר אותם, וכל בן אדם מחוייב בהם באשר הוא אדם.

המשנה בגיטין דנה במצבו של אדם מסכן ועלוב: חציו עבד וחציו בן חורין. מצד אחד הוא אינו יכול לישא שפחה כנענית, משום שחציו ישראל, ומצד שני הוא אינו יכול לשאת בת חורין, משום חציו העבד. הגמרא דנה האם כופים את האדון לשחררו בשביל שיוכל לקיים מצוות פריה ורביה, ובסופו של דבר מוכיחה שאכן עושים זאת משום ש'לא תהו בראה לשבת יצרה'. אולם, ציווי זה אינו מוזכר בספר המצוות כאחת המצוות המחייבות, אלא מלשון הפסוק ניתן לראות שהדבר מחייב משום שמדובר בערך שבו הקב"ה מעוניין. לא ייתכן שהקב"ה ברא את העולם בשביל שאנשים יישבו אותו, ואנו נמנע מאדם לקיים את מצוות פריה ורביה. כאשר אנו עוסקים בערכים שמוזכר בפירוש שבהם הקב"ה מעוניין ואוהב הגמרא מניחה שברור שאנו מצווים על כך, גם אם אין חיוב מפורש על כך בתורה.

הדבר דומה גם לגבי צדקה. הפסוק בירמיהו אומר "...כי באלה חפצתי נאם ה'" – כלומר, מוזכר בפירוש שערך הצדקה הוא אחד מהערכים שאותם אוהב הקב"ה. גם הפסוק בתהילים אומר "אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ" – לא מדובר במידה רגילה של הקב"ה, אלא בדבר שאותה הוא אוהב במיוחד. אחת ממידותיו של הקב"ה היא 'אל נקמות ה'' אולם האם נאמר במקום כלשהוא שהקב"ה אוהב זאת? הקב"ה הוא קנאי, אולם הוא אינו אוהב מידה זו, בניגוד לצדקה! אם אנו שואלים היכן צוו אנשי סדום על עשיית צדקה ההסבר הוא שאמנם הם אינם מצווים על כך בפירוש, אולם כל אדם באשר הוא אדם יודע, ונדרש לדעת, שרצון ה' הוא שתעשה צדקה. בין ביחזקאל ובין בירמיהו לא נזכר שהקב"ה ציווה על צדקה, אלא שהוא אוהב זאת וזה רצונו, ועובדה זו לבדה מחייבת גם את בני נח.

מכאן, ששתי התכונות שבהם בולט אברהם, צדקה ומשפט, הן התכונות שעליהם צוו אנשי סדום ולא עמדו בהם, ולכן ראוי שישתפו את אברהם בהחלטה להשמיד את סדום. אברהם בגדולתו מול סדום בכישלונה עומדים זה מול זה בפרשה שלנו, ולכן כשהקב"ה מחליט על החרבה סדום הדבר צפוי שאברהם יהיה שותף להחלטה: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

**

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תש"ע

עורך: יואב בר כוכבא

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:  http://www.vbm-torah.org/hebweb

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

 

לביטול רישום לשיעור:

http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php

* * * * * * * * * *

*

*

*

*

*

**********************************************************

*

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)