דילוג לתוכן העיקרי

היראה, ומקומה במפגש עם הא-להי

הרב אהרן ליכטנשטיין
11.08.2014

*  

משה לנוכח התגלות ד' בסנה                         

במרכזו של ספר שמות עומדים שתי דמויות מרכזיות, וסביבם הסיפור סובב: סיפורו של עם ישראל, מיציאת מצרים ועד הפיכתו לעם, וסיפורו של משה רבנו, המנהיג שמוציא אותם ממצרים. אם מעיינים בסיפור ניתן לראות שיש קווי דמיון בין חלק מהמאורעות שאירעו לעם ישראל והמאורעות שאירעו למשה רבנו. ננסה לעמוד על אחד מהקבלות אלו.

כשמשה נפגש בפעם הראשונה עם ה', וה' מדבר אליו, התורה מספרת:

"ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים".

 בחז"ל אנו מוצאים שתי גישות הפוכות להערכת מעשהו של משה: מצד אחד ישנו מדרש שמבקר את מעשהו של משה, ומסביר שבגלל הסתרת פניו הוא נענש ב"וראית את אחורי" כשהוא ביקש "הראני נא את כבודך", ואילו מדרש אחר סובר שמשה כהוגן עשה, ובעבור הסתרת פניו זכה לראות את ה' "פנים אל פנים".

למען האמת, כשבוחנים את הפרשה ניתן לראות ששני הגישות מעוגנות בפסוקים, ואפשר לקרוא את מעמד הסנה בשתי צורות שונות. הסתרת הפנים של משה יכולה להתפרש בשני צורות, ובמילים אחרות: ניתן להסביר בשתי צורות מהי היראה שתקפה את משה. מצד אחד ניתן להסביר שיראה זו משמעותה הייתה פיק ברכיים. משה נפגש עם ה', ואינו מסוגל לשאת את המעמד בגלל עוצמתו - הוא מפחד וירא מגדולת ה'. אולם, ניתן להבין שיראתו של משה הייתה יראת הרוממות - כלומר, משה רואה את גדלותו של ה' ומבין את עוצמתו, וממילא הוא מבין שאין זה ראוי שבן אנוש יביט בפני ה' האין סופי- "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט את האלוקים". ניתן להסביר שהמחלוקת האם משה עשה כהוגן או לא היא בעצם המחלוקת מה פשרה של הסתרת הפנים של משה, ומה פשרה של יראתו.

לפני המעמד התורה מספרת לנו:

 "ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר ה' חורבה"

רש"י מסביר ש"הר האלוקים" נקרא כך על שם העתיד, ששם אמורה להינתן התורה, אולם משה הגיע לשם במקרה, ולא ידע שזהו מקום קדוש. לעומת זאת, הספורנו מפרש שמשה היה במדבר לשם חיפוש ובקשת ה', וממילא הוא הגיע למקום שידוע שיש לו קירבה מיוחדת אליו - "הר האלוקים". לפי הסברו של הספורנו הדברים שאמרנו מתחדדים, והמחלוקת ברורה יותר: אם משה הגיע להר סיני כדי לחפש את אלוקים ובסופו של דבר כשהוא פוגש אותו הוא מסתיר את פניו מפחד ופיק ברכים - אין להבין מעשה זה, וברור שיש לדון אותו לשלילה. האם ייתכן שמשה יחפש ויבקש את ה', וכשסוף סוף הוא מתגלה אליו הוא יברח ויסתתר?

 לעומת זאת, אם מבינים שמשה הלך להר סיני כדי לחפש את ה', ואלם כשמצא אותו הוא הסתיר את פניו בגלל יראת ה' שפתאום נהיה מודע לה - דבר זה מובן, ואף ראוי לשבח.

מהלך זה, שבו אדם מחפש את ה' מרוב אהבתו אליו, אולם בסופו של דבר, כשה' מתגלה אליו, הוא בורח, מאפיין את כל חיינו הדתיים. המעבר הדיאלקטי בין אהבה ליראה, בין רצון לקרבה ופחד מהאין סוף, הוא מעבר שכל אחד מאתנו חווה בחייו.

יראת הרוממות במעמד הר סיני

כמו שאמרנו בתחילה, אפשר לראות מהלך דומה גם בחייה של כנסת ישראל. כשעם ישראל מגיע להר סיני לשם קבלת התורה הוא מתקדש ומיטהר לקראת המעמד, אולם כאשר ה' מתגלה אל ישראל, והם שומעים את שני הדיברות הראשונות, הם מבקשים ממשה שימשיך את קבלת התורה, ושיפסיק את קולו של ה'. גם כאן ניתן להבין את בקשתם של ישראל בשתי צורות: מצד אחד ניתן להבין את בקשתם כפיק ברכיים פתאומי, ומצד שני אפשר להבין את בקשתם כיראת ה' שפתאום תפסו במלוא משמעותה. לפי ההסבר הראשון בקשתם היא שלילית - במשך שבעה ימים התקדשתם לשם עליה להר, ופתאום כשהגיע הזמן תוקף אתכם פחד? אולם לפי ההסבר השני בקשתם היא חיובית, בהתאם למעבר החד בין אהבה ליראה שמלווה כל אדם שרוצה להתקרב ולהידבק בה'.

ניתן למצוא שני כיוונים אלו במדרש בגמרא שמספר שעל כל דיבור מפיו של ה' יצאה נשמתם של ישראל וחזרה שוב, והמדרש הבא אחריו שמספר שבכל דיבור מפי ה' נעו ישראל 400 מיל אחורנית. המדרש הראשון מתאר שבכל דיבור ודיבור נמלאו ישראל ביראה עצומה, עד כדי כך שיצאה נשמתם - "נפשי יצאה בדברו". לעומת זאת, לפי המדרש השני עם ישראל לא נתקף ביראה עצומה, אלא בפחד בלתי מובן, וכל רצונם היה לברוח ולהתרחק מכבוד ה'. מה באמת קרה בהר סיני? התורה מספרת לנו בדברים על מעמד הר סיני, ומשה מספר- "ותאמרו אלי דבר אתה אתנו ונשמעה ואל ידבר אלינו אלוקים פן נמות...ויאמר ה' היטיבו כל אשר דיברו מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים" - למשה הייתה מחשבה אולי פחדם של ישראל נבע מפיק ברכים, ולכן יש תחושה בדבריו שהוא מגנה את בריחתם של ישראל, אולם ה' מגלה לו שלא היה זה פחד בעלמא, אלא היה זה פחד הרוממות, ויראת כבוד ה', ולכן מעשה זה מובן ואף משובח.

בחיינו הדתיים איננו יכולים לבחור בפן האהבה בלבד או בפן היראה בלבד. מצד אחד, אדם שבוחר אך ורק בפן האהבה יכול להתדרדר עד לאלילות, ולעומת זאת אדם שבוחר אך ורק בפן היראה מאבד את היכולת לחוות את המפגש עם ה', ולהגיע לעבודת ה' גם בעזרת הרגש. הדיאלקטיקה בין האהבה ליראה הכרחית לחיינו בתור אנשים דתיים בפרט, ובתור בני אנוש החיים תחת צילו של ה' בכלל.

 

 


* סוכם ע"י בנימין פרנקל תשס"ט ולא עבר את ביקורת הרב

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)