פרופ' יונתן גרוסמן
מרצה כותרת תקציר סידרה
פרופ' יונתן גרוסמן 48 מנחת חביתין – המשך עמדנו על תפקיד מנחת הכוהנים הייחודית - לפתוח את פה הכוהנים שיוכלו לאכול מבשר הקורבנות. באכילתם הם באי כוחו של המזבח. לתפיסה זו יש כמה השלכות שנקדיש את השיעור הנוכחי להצגתן. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 49 תורת החטאת (ו', יז-כג) בפתיחת 'תורת החטאת' יש דיבור חדש: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (ו', יז). החריגה בולטת נוכח תורת הקורבנות האחרים (מנחה, אשם ואפילו זבח השלמים), שאין בפתיחתן כותרת דומה. בשיעור זה נחל לעסוק בייחודיות קורבן החטאת. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 50 תורת החטאת – המשך (א) בשיעורנו הקודם עמדנו על דין צפון שנזכר בתורת החטאת והקשר להגדרת הקורבן כקודש קודשים. המשך פרשיית החטאת ממשיך ומלבן ציר מרכזי זה – הגדרת הקורבן כקודש קודשים והחשש לקדושה שתתפשט מעבר למידתה, אך יש בו גם השלכות לפרספקטיבה רחבה יותר של הפרשה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 51 תורת החטאת – המשך (ב) בשיעור זה נמשיך לעסוק בתורת החטאת ובאכילתה, וכדרכה של פרשת צו שמתמקדת באכילת הקורבנות. כל הדינים שנזכרים בתורת החטאת (אולי גם מקום השחיטה, כאמור לעיל) מלבנים עניינים שונים הנובעים מהגדרת החטאת כקודש קודשים. במיוחד לגבי אכילה, אך גם ביחס להתנהגות עם חפצים שבאו אתה במגע. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 52 תורת האשם (ז', א-ו) כמו לתורת החטאת, גם לתורת האשם יש מסגרת ספרותית המגדירה את רמת קדושת הקורבן: "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ז', א) – "בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ז', ו). בשיעור זה נעסוק בארבעת דיני האשם, ובמשמעות המיקום בפרשת צו. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 53 עור העולה (ז', ח) בסיום 'תורת האשם' משולבים פסוקים שעוסקים בחלוקת הקורבנות בין הכוהנים, ובין השאר בעור העולה. רמב"ן ועוד בחנו את מיקום הדין, ובשיעור זה נעסוק בכך בזיקה לאכילת המזבח. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 54 חלוקת הקורבנות בין הכוהנים – חלק ראשון בשיעורנו הקודם דנו במתן עור העולה לכוהן המקריב את העולה. דין עור העולה נזכר לצד הגדרת זהות הכוהן האוכל מקורבנות אחרים, ובהם נדון בשיעורנו הנוכחי. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 55 חלוקת הקורבנות בין הכוהנים – חלק שני ראינו שלפי פשטי המקראות יש חלוקה בין מנחות מעובדות (הניתנות לכוהן המקריב) ובין מנחת סולת ומנחת חוטא (המתחלקות בין כל הכוהנים, גם אלו שלא עבדו בהקרבתן). רמב"ן ורמב"ם הציעו ביאור לעולה מפשטי המקראות, ומתוך דבריהם ניתן לאתר שתי עמדות עקרוניות ביחס לעניין זה. בשיעורנו נדון בדבריהם ביחס לשאלה זו ובשיעור הבא אציע גישות נוספות שעלו בפרשנות המודרנית ונציע אפשרות נוספת. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 56 חלוקת המנחות בין הכוהנים – חלק שלישי לאחר שעסקנו בשני השיעורים האחרונים בעמדת חז"ל ובעמדת הראשונים, אפשר להתקדם עוד ולסקור, ולו בראשי פרקים, את מה שהציעו בפרשנות המודרנית נוכח החלוקה המפתיעה בין מנחת הסולת שהנותרת ממנה ניתנת לכל הכוהנים, ובין המנחות המעובדות, שבדומה לשאר הקורבנות המנויים בפרשתנו – הנותרת מהן ניתנת לכוהן המקריב. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן בין `שמעתי` ו`אזכור` גאולת עם ישראל ממצרים מתחייבת מצד הצדק והמוסר האנושיים, אך גם מצד הברית שכרת הקב`ה עם עם ישראל. כיצד שני הפנים האלו באים לידי ביטוי בפרשת שמות?

עמודים