פרופ' יונתן גרוסמן
מרצה כותרת תקציר סידרה
פרופ' יונתן גרוסמן 48 מנחת חביתין – המשך עמדנו על תפקיד מנחת הכוהנים הייחודית - לפתוח את פה הכוהנים שיוכלו לאכול מבשר הקורבנות. באכילתם הם באי כוחו של המזבח. לתפיסה זו יש כמה השלכות שנקדיש את השיעור הנוכחי להצגתן. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 49 תורת החטאת (ו', יז-כג) בפתיחת 'תורת החטאת' יש דיבור חדש: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (ו', יז). החריגה בולטת נוכח תורת הקורבנות האחרים (מנחה, אשם ואפילו זבח השלמים), שאין בפתיחתן כותרת דומה. בשיעור זה נחל לעסוק בייחודיות קורבן החטאת. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 50 תורת החטאת – המשך (א) בשיעורנו הקודם עמדנו על דין צפון שנזכר בתורת החטאת והקשר להגדרת הקורבן כקודש קודשים. המשך פרשיית החטאת ממשיך ומלבן ציר מרכזי זה – הגדרת הקורבן כקודש קודשים והחשש לקדושה שתתפשט מעבר למידתה, אך יש בו גם השלכות לפרספקטיבה רחבה יותר של הפרשה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 51 תורת החטאת – המשך (ב) בשיעור זה נמשיך לעסוק בתורת החטאת ובאכילתה, וכדרכה של פרשת צו שמתמקדת באכילת הקורבנות. כל הדינים שנזכרים בתורת החטאת (אולי גם מקום השחיטה, כאמור לעיל) מלבנים עניינים שונים הנובעים מהגדרת החטאת כקודש קודשים. במיוחד לגבי אכילה, אך גם ביחס להתנהגות עם חפצים שבאו אתה במגע. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 52 תורת האשם (ז', א-ו) כמו לתורת החטאת, גם לתורת האשם יש מסגרת ספרותית המגדירה את רמת קדושת הקורבן: "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ז', א) – "בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ז', ו). בשיעור זה נעסוק בארבעת דיני האשם, ובמשמעות המיקום בפרשת צו. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 53 עור העולה (ז', ח) בסיום 'תורת האשם' משולבים פסוקים שעוסקים בחלוקת הקורבנות בין הכוהנים, ובין השאר בעור העולה. רמב"ן ועוד בחנו את מיקום הדין, ובשיעור זה נעסוק בכך בזיקה לאכילת המזבח. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 54 חלוקת הקורבנות בין הכוהנים – חלק ראשון בשיעורנו הקודם דנו במתן עור העולה לכוהן המקריב את העולה. דין עור העולה נזכר לצד הגדרת זהות הכוהן האוכל מקורבנות אחרים, ובהם נדון בשיעורנו הנוכחי. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 55 חלוקת הקורבנות בין הכוהנים – חלק שני ראינו שלפי פשטי המקראות יש חלוקה בין מנחות מעובדות (הניתנות לכוהן המקריב) ובין מנחת סולת ומנחת חוטא (המתחלקות בין כל הכוהנים, גם אלו שלא עבדו בהקרבתן). רמב"ן ורמב"ם הציעו ביאור לעולה מפשטי המקראות, ומתוך דבריהם ניתן לאתר שתי עמדות עקרוניות ביחס לעניין זה. בשיעורנו נדון בדבריהם ביחס לשאלה זו ובשיעור הבא אציע גישות נוספות שעלו בפרשנות המודרנית ונציע אפשרות נוספת. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 56 חלוקת המנחות בין הכוהנים – חלק שלישי לאחר שעסקנו בשני השיעורים האחרונים בעמדת חז"ל ובעמדת הראשונים, אפשר להתקדם עוד ולסקור, ולו בראשי פרקים, את מה שהציעו בפרשנות המודרנית נוכח החלוקה המפתיעה בין מנחת הסולת שהנותרת ממנה ניתנת לכל הכוהנים, ובין המנחות המעובדות, שבדומה לשאר הקורבנות המנויים בפרשתנו – הנותרת מהן ניתנת לכוהן המקריב. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 57 האם זבח שלמים הוא קדוש? (ז', יא-לד) זבח השלמים – שגם הבעלים אוכל ממנו – דורש תשומת לב מיוחדת. תורת זבח השלמים התרחבה כל כך בגלל האזהרות החוזרות מפני אכילתו בטומאה. גם זמן האכילה ייחודי בקורבן זה, וגם הוא דורש תשומת לב מיוחדת. לאחר ההגדרה החוזרת לאורך הפרשה שהקורבנות הם קודש קודשים, בולט לעין חסרון הגדרה זו ביחס לזבח השלמים. בשאלות אלו ועוד נעסוק בשיעורים הקרובים. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 58 שני אופני זבח השלמים: שלמי נדר ונדבה ושלמי תודה את שיעורנו הקודם הקדשנו להגדרה הכללית של זבח השלמים, וליתר דיוק, לאי הגדרתו בפסוקים כקדוש. בשיעור הנוכחי נשוב אל פסוקי זבח השלמים, העוקבים אחר שתי אפשרויות הקרבה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 59 שני סוגי השלמים – המשך ראינו שהכתוב מחלק בין שלמים הבאים כמבע של תודה – שעמם יש להביא מצות ולחמים ושניתן לאוכלם יום אחד בלבד – ובין שלמים הבאים בעקבות נדר או בנדבה, שאותם ניתן לאכול יומיים. את שיעורנו נקדיש לשיטת אברבנאל ולשיטת הרב יואל בן נון, ולאפשרות להקריב סל מצות שלא במסגרת שלמי תודה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 60 תוספת לחמים בזבחי שלמים (המשך) בשיעורנו הקודם הצעתי שיש להוסיף את הלחמים לשני המודלים של זבח שלמים, ושההבדל בין שלמי תודה לשלמי נדר ונדבה מתמצה בזמן אכילתם בלבד. הזכרנו את השלמים הבאים בימי המילואים – שאינם שלמי תודה אך גם בהם יש סל מצות – וכעת נפנה לדוגמה השנייה שגם בה מביא השלמים נדרש להוסיף סל מצות, אף על פי שאין מדובר בשלמי תודה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 61 זמן אכילת זבח שלמים הצענו שייתכן שגם בשלמי נדר ונדבה יש תוספת לחמים, ולא בזה בא לידי ביטוי הפער בין שני סוגי זבח השלמים. מתוך העיון בתיחום זמן האכילה השונה נוכל לעמוד על אופיים המשתנה. בנוסף להסבר של הנצי"ב שכבר הוזכר – ועל פיו זמן ההקרבה בשלמי תודה מצומצם כדי לאלץ את המקריב להזמין סועדים נוספים – הועלו בפרשנות הצעות אחרות. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 62 שני ימי השלמים והיממה המקדשית בשיעורנו הקודם ראינו שבשלמי נדר או נדבה מוזמן האדם להשתתף באכילת הקורבן ועל כן זמן אכילתם הוא יומיים – יום אכילה כשאר כל הקורבנות, ויום נוסף שמביא אתו האדם למפגש ייחודי זה, ואשר מביע את הברית המלווה את הקרבתו. בשיעור זה נבחן מה היחס בין הכרעת חז"ל לפשטי המקראות, וניגע בשתי הגדרות יממה שונות – היממה המקדשית ויממת הגבולין. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 63 דין פיגול לאחר הדיון ביומיים המותרים באכילה ראוי להפנות מבטנו גם לתיאור היום השלישי – האסור באכילה. דין זה רלוונטי לכל הקורבנות שיש זמן קצוב לאכילתם, אך כנראה החשש לטעות בזבח השלמים שנאכל על ידי הבעלים גדול יותר ועל כן דין זה מוזכר דווקא ביחס לקורבן זה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 64 אכילת השלמים בטהרה לאחר הגדרת זמן אכילת בשר השלמים, עוברת התורה לדיני אכילתו, וליתר דיוק – לדיני הטהרה הנדרשים לכל מי שבא במגע עם הקורבן. דינים אלה רלוונטיים כמובן לכל הקורבנות, אך לא במקרה הם משולבים ביחס לזבח שלמים שאותו גם הבעלים אוכלים מחוץ למשכן עצמו. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 65 איסור אכילת חֵלֶב (ודם) מאיסור אכילת זבח השלמים בטומאה עוברת התורה לאיסור נוסף, שאף הוא רלוונטי בכל הקורבנות, אך גם לגביו מובן מדוע ראוי להזהיר במיוחד את הישראלים שמקבלים לרשותם את הקורבן. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 66 חזה התנופה ושוק התרומה שלוש רמות בחלקי הקורבן העוברים לרשות הקודש: החלבים שמונפים והולכים אל המזבח ושם מוקטרים; החזה שמונף עם החלבים אך הולך לכוהנים; השוק שהולך לכוהן מבלי להיות מונף, כתרומה. בשיעור זה נעסוק ביחסם של חז"ל לשוק התרומה וחזה התנופה, ולדמין התהליך ששניהם עוברים. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 67 חזה התנופה ושוק התרומה – המשך בשיעור זה נמשיך לעיין בהסבר להבדל בין הנפת החזה בלבד בציווי על השלמים ובין הנפת שניהם ביום השמיני למילואים. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 68 חתימת "תורת הקורבנות" (רשימת הקורבנות השנייה) בחתימת פרשת צו (פרשיית הקורבנות השנייה) ניכרות שתי חתימות מקבילות. בשיעור זה נבחן מה הן חותמות ומה התרומה שבעיצוב הדומה שלהן להקשר של ימי המילואים ולהתחברות אל מעמד הר סיני. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 69 חתימה חטיבת הקורבנות: משמעות הקרבת קורבנות עם סיום לימודנו את חטיבת הקורבנות, אני מבקש לפתוח את שאלת הרקע שמלווה את השיעורים כולם: מהו תפקידם של הקורבנות? מה צורך יש בהם? בשיעור זה נבחן שלוש עמדות. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 70 משמעות הקורבנות – המשך: הבעה דתית ושיח מצפוני יש גוונים רבים וביאורים נוספים שהוצעו לאורך הדורות לצורך שבקורבנות, וסקרנו שלושה בשיעור הקודם. בשיעור זה אני מבקש להבליט נקודה מסוימת המבטאת את אחת המגמות העיקריות של עולם הקורבנות, במיוחד קורבנות הנדבה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 71 ימי המילואים (א) – המשך או חטיבה חדשה? האם ימי המילואים בפרקים ח'-י' ממשיכים את חטיבת הקורבנות בפרקים א'-ז' או את הציווי שניתן למשה בהר סיני (שמות כ"ט + מ')? מאחר ששאלה זו נוגעת במגמת ימי המילואים ובתכליתם, ברצוני לעסוק בה עוד לפני שניגש לניתוחם ולפרשנותם. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 72 ימי המילואים (ב) – מתי וכמה בשיעור זה נמשיך לעסוק בימי המילואים, נבחן את שותפות עם ישראל במתרחש בהם, וכמה זמן ארכו האירועים המתוארים בפרשה. תורת הקרבנות (2)

עמודים