פרופ' יונתן גרוסמן
מרצה כותרת תקציר סידרה
פרופ' יונתן גרוסמן 41 רשימת הקורבנות השנייה – פרשת צו כבר ראינו – בעקבות רמב"ן – שנמעניה של פרשת צו הם הכוהנים, ושהבדל הנמענים של שתי הרשימות יכול לבאר את סדר הקורבנות השונה: פרשת ויקרא מאורגנת לפי הפרמטר החשוב לאדם מישראל המקריב, ואילו רשימת הקורבנות שבפרשת צו מאורגנת על פי הפרמטר של רמת קדושתם. בשיעור זה נתחיל בבחינת היחס בין הרשימות, ונתמקד ביחס בין "אכילה" ו"הקטרה". תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 42 תורת העולה – תרומת הדשן והוצאת הדשן יש בתורת העולה שני מוקדים שבמבט ראשון אינם נראים קשורים זה לזה – האחד עוסק בהגבלת זמן הקטרת העולה על המזבח ללילה אחד, "עד הבקר", והשני עוסק בדרישה שתהיה אש בוערת תמיד על המזבח. האתגר הפרשני הוא אם כן להבין מה היחס בין שני מוקדים אלו. אין מדובר רק בסמיכות פרשיות או סמיכות מצוות, אלא בקישור מכוון ומהותי. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 43 אש תמיד תוקד על המזבח בשיעורנו הקודם ניתחנו את חלקו הראשון של הציווי על "תורת העולה" – זה שעסק בפינוי המזבח מידי בוקר משאריות הקורבנות שנותרו בו. חלקו השני של הציווי מתמקד בדרישה שהאש על המזבח תבער כל הזמן, כנאמר בכותרת הפרשייה כולה: "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 44 תורת המנחה (ו', ז-טז) – קדושה מדבקת הגדרת רמת קדושת הקורבן היא קריטריון לסידור הקורבנות בפרשת צו. האם אפשר להצביע על עיקרון שניצב בבסיס הגדרת קורבן כ'קדש קדשים'? דבר זה תלוי בהתלבטות רחבה המלווה את ההיגד הסוגר את הציווי על תורת המנחה שלפנינו: "כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ" (ו', יא). האם המשמעות שלו היא שקדושה מדבקת? תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 45 'קדושה מדבקת' (המשך) בשיעור הקודם הצענו שבפשטי המקראות עולה התפיסה שקורבנות אשר מוגדרים 'קדש קדשים', יכולים להדביק אחרים בקדושתם. את שיעורנו הנוכחי אני מבקש להקדיש לעיון בשתי נבואות שגם מהן עולה תפיסה דומה - נבואות חגי ויחזקאל. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 46 תורת המנחה – המשך בפסוקי המנחה בפרשת צו אין כל זכר לחלוקה שראינו בפרשת ויקרא בין מנחת סולת למנחות המעובדות. מדוע בפרשת צו אין זכר לשתי אפשרויות הקרבת המנחות והכתוב נשען רק על מנחת הסולת? תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 47 מנחת חינוך או מנחת חביתין בשיעורים האחרונים עקבנו אחר תורת המנחה. כנספח לקורבן זה, מזכירה התורה מנחה נוספת, שעל "אהרן ובניו" להקריב מידי יום - האם זו מנחת חינוך או מנחת חביתין? תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 48 מנחת חביתין – המשך עמדנו על תפקיד מנחת הכוהנים הייחודית - לפתוח את פה הכוהנים שיוכלו לאכול מבשר הקורבנות. באכילתם הם באי כוחו של המזבח. לתפיסה זו יש כמה השלכות שנקדיש את השיעור הנוכחי להצגתן. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 49 תורת החטאת (ו', יז-כג) בפתיחת 'תורת החטאת' יש דיבור חדש: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (ו', יז). החריגה בולטת נוכח תורת הקורבנות האחרים (מנחה, אשם ואפילו זבח השלמים), שאין בפתיחתן כותרת דומה. בשיעור זה נחל לעסוק בייחודיות קורבן החטאת. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 50 תורת החטאת – המשך (א) בשיעורנו הקודם עמדנו על דין צפון שנזכר בתורת החטאת והקשר להגדרת הקורבן כקודש קודשים. המשך פרשיית החטאת ממשיך ומלבן ציר מרכזי זה – הגדרת הקורבן כקודש קודשים והחשש לקדושה שתתפשט מעבר למידתה, אך יש בו גם השלכות לפרספקטיבה רחבה יותר של הפרשה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 51 תורת החטאת – המשך (ב) בשיעור זה נמשיך לעסוק בתורת החטאת ובאכילתה, וכדרכה של פרשת צו שמתמקדת באכילת הקורבנות. כל הדינים שנזכרים בתורת החטאת (אולי גם מקום השחיטה, כאמור לעיל) מלבנים עניינים שונים הנובעים מהגדרת החטאת כקודש קודשים. במיוחד לגבי אכילה, אך גם ביחס להתנהגות עם חפצים שבאו אתה במגע. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 52 תורת האשם (ז', א-ו) כמו לתורת החטאת, גם לתורת האשם יש מסגרת ספרותית המגדירה את רמת קדושת הקורבן: "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ז', א) – "בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ז', ו). בשיעור זה נעסוק בארבעת דיני האשם, ובמשמעות המיקום בפרשת צו. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 53 עור העולה (ז', ח) בסיום 'תורת האשם' משולבים פסוקים שעוסקים בחלוקת הקורבנות בין הכוהנים, ובין השאר בעור העולה. רמב"ן ועוד בחנו את מיקום הדין, ובשיעור זה נעסוק בכך בזיקה לאכילת המזבח. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 54 חלוקת הקורבנות בין הכוהנים – חלק ראשון בשיעורנו הקודם דנו במתן עור העולה לכוהן המקריב את העולה. דין עור העולה נזכר לצד הגדרת זהות הכוהן האוכל מקורבנות אחרים, ובהם נדון בשיעורנו הנוכחי. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 55 חלוקת הקורבנות בין הכוהנים – חלק שני ראינו שלפי פשטי המקראות יש חלוקה בין מנחות מעובדות (הניתנות לכוהן המקריב) ובין מנחת סולת ומנחת חוטא (המתחלקות בין כל הכוהנים, גם אלו שלא עבדו בהקרבתן). רמב"ן ורמב"ם הציעו ביאור לעולה מפשטי המקראות, ומתוך דבריהם ניתן לאתר שתי עמדות עקרוניות ביחס לעניין זה. בשיעורנו נדון בדבריהם ביחס לשאלה זו ובשיעור הבא אציע גישות נוספות שעלו בפרשנות המודרנית ונציע אפשרות נוספת. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 56 חלוקת המנחות בין הכוהנים – חלק שלישי לאחר שעסקנו בשני השיעורים האחרונים בעמדת חז"ל ובעמדת הראשונים, אפשר להתקדם עוד ולסקור, ולו בראשי פרקים, את מה שהציעו בפרשנות המודרנית נוכח החלוקה המפתיעה בין מנחת הסולת שהנותרת ממנה ניתנת לכל הכוהנים, ובין המנחות המעובדות, שבדומה לשאר הקורבנות המנויים בפרשתנו – הנותרת מהן ניתנת לכוהן המקריב. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 57 האם זבח שלמים הוא קדוש? (ז', יא-לד) זבח השלמים – שגם הבעלים אוכל ממנו – דורש תשומת לב מיוחדת. תורת זבח השלמים התרחבה כל כך בגלל האזהרות החוזרות מפני אכילתו בטומאה. גם זמן האכילה ייחודי בקורבן זה, וגם הוא דורש תשומת לב מיוחדת. לאחר ההגדרה החוזרת לאורך הפרשה שהקורבנות הם קודש קודשים, בולט לעין חסרון הגדרה זו ביחס לזבח השלמים. בשאלות אלו ועוד נעסוק בשיעורים הקרובים. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 58 שני אופני זבח השלמים: שלמי נדר ונדבה ושלמי תודה את שיעורנו הקודם הקדשנו להגדרה הכללית של זבח השלמים, וליתר דיוק, לאי הגדרתו בפסוקים כקדוש. בשיעור הנוכחי נשוב אל פסוקי זבח השלמים, העוקבים אחר שתי אפשרויות הקרבה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 59 שני סוגי השלמים – המשך ראינו שהכתוב מחלק בין שלמים הבאים כמבע של תודה – שעמם יש להביא מצות ולחמים ושניתן לאוכלם יום אחד בלבד – ובין שלמים הבאים בעקבות נדר או בנדבה, שאותם ניתן לאכול יומיים. את שיעורנו נקדיש לשיטת אברבנאל ולשיטת הרב יואל בן נון, ולאפשרות להקריב סל מצות שלא במסגרת שלמי תודה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 60 תוספת לחמים בזבחי שלמים (המשך) בשיעורנו הקודם הצעתי שיש להוסיף את הלחמים לשני המודלים של זבח שלמים, ושההבדל בין שלמי תודה לשלמי נדר ונדבה מתמצה בזמן אכילתם בלבד. הזכרנו את השלמים הבאים בימי המילואים – שאינם שלמי תודה אך גם בהם יש סל מצות – וכעת נפנה לדוגמה השנייה שגם בה מביא השלמים נדרש להוסיף סל מצות, אף על פי שאין מדובר בשלמי תודה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 61 זמן אכילת זבח שלמים הצענו שייתכן שגם בשלמי נדר ונדבה יש תוספת לחמים, ולא בזה בא לידי ביטוי הפער בין שני סוגי זבח השלמים. מתוך העיון בתיחום זמן האכילה השונה נוכל לעמוד על אופיים המשתנה. בנוסף להסבר של הנצי"ב שכבר הוזכר – ועל פיו זמן ההקרבה בשלמי תודה מצומצם כדי לאלץ את המקריב להזמין סועדים נוספים – הועלו בפרשנות הצעות אחרות. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 62 שני ימי השלמים והיממה המקדשית בשיעורנו הקודם ראינו שבשלמי נדר או נדבה מוזמן האדם להשתתף באכילת הקורבן ועל כן זמן אכילתם הוא יומיים – יום אכילה כשאר כל הקורבנות, ויום נוסף שמביא אתו האדם למפגש ייחודי זה, ואשר מביע את הברית המלווה את הקרבתו. בשיעור זה נבחן מה היחס בין הכרעת חז"ל לפשטי המקראות, וניגע בשתי הגדרות יממה שונות – היממה המקדשית ויממת הגבולין. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 63 דין פיגול לאחר הדיון ביומיים המותרים באכילה ראוי להפנות מבטנו גם לתיאור היום השלישי – האסור באכילה. דין זה רלוונטי לכל הקורבנות שיש זמן קצוב לאכילתם, אך כנראה החשש לטעות בזבח השלמים שנאכל על ידי הבעלים גדול יותר ועל כן דין זה מוזכר דווקא ביחס לקורבן זה. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 64 אכילת השלמים בטהרה לאחר הגדרת זמן אכילת בשר השלמים, עוברת התורה לדיני אכילתו, וליתר דיוק – לדיני הטהרה הנדרשים לכל מי שבא במגע עם הקורבן. דינים אלה רלוונטיים כמובן לכל הקורבנות, אך לא במקרה הם משולבים ביחס לזבח שלמים שאותו גם הבעלים אוכלים מחוץ למשכן עצמו. תורת הקרבנות (2)
פרופ' יונתן גרוסמן 65 איסור אכילת חֵלֶב (ודם) מאיסור אכילת זבח השלמים בטומאה עוברת התורה לאיסור נוסף, שאף הוא רלוונטי בכל הקורבנות, אך גם לגביו מובן מדוע ראוי להזהיר במיוחד את הישראלים שמקבלים לרשותם את הקורבן. תורת הקרבנות (2)

עמודים