רבני ותלמידי הישיבה
מרצה כותרת תקציר סידרה
רבני ותלמידי הישיבה המלאכות שאשה עושה לבעלה שנינו במשנה (נט:): "ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר, הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים אין מבשלת ואין מניקה את בנה, שלש אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר, ארבע יושבת בקתדרא. רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה, רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שיעמום".
רבני ותלמידי הישיבה זכויות האלמנה וחובותיה מתנאי הכתובה המופיעים במשנה (נב:): "את תהי יחבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי"[1] כלומר, הבעל מתחייב לאשתו שכשתתאלמן תוכל לשבת בביתו, ולקבל מזונות מנכסיו.
רבני ותלמידי הישיבה חיוב כסות ומדור מקור החיוב ומהותו (בהתיחס לחיוב מזונות)
רבני ותלמידי הישיבה חיוב קבורה בגמרא (מז:) נאמר: "תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה ופרקונה תחת פירות וקבורתה תחת כתובתה". במאמר זה אנסה לעמוד על הצורך שבתקנה השלישית "קבורתה תחת כתובתה", וזאת לאור מקור הדין ואופיו ותוך כדי השוואה לשאר חייבי קבורה.
רבני ותלמידי הישיבה חיוב רפואה שנינו במשנה (נ"א.): "לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה - רשאי". מפשט המשנה נראה שדין רפואה הוא חלק משאר תנאי בית-דין שהבעל מחויב בהם ובא בתור דין עצמאי. אך במשנה הקודמת (מ"ו:) שם נמנים חיובי הבעל - חיוב רפואה נחסר, ולכאורה ניתן היה להסיק משם שאין זה חיוב עצמאי אלא נכלל באחד החיובים האחרים המוזכרים במשנה.
רבני ותלמידי הישיבה מזונות הבנות יסוד התקנה "לא כתב לה (לאשה בכתובתה)... בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתילקחון לגוברין - חייב, שהוא תנאי בי"ד" (כתובות נ"ב:).
רבני ותלמידי הישיבה מעמד ארוסה בשלביה השונים "כי יקח איש אשה ובעלה" (דברים כ"ד, א') - ליצירת אישות צריכים אנו לשני שלבים מרכזיים: האירוסין והנישואין.
רבני ותלמידי הישיבה מעשה ידי האשה המשנה בכתובות (נט:) אומרת: "ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת ואופה ומכבסת, מבשלת ומניקה את בנה, מצעת לו המיטה ועושה בצמר"[1]. המלאכות שנמנות במשנה מתחלקות לשני סוגים, השונים מהותית זה מזה:
רבני ותלמידי הישיבה מציאת האשה תנן (ס"ה:) "מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה", ובגמ' שם "תני תנא קמיה דרבא, מציאת האשה לעצמה. ר' עקיבא אומר לבעלה... איפוך, מציאת האשה לבעלה, ר' עקיבא אומר לעצמה". מפשט המשניות והסוגיות אצלנו ובמקומות נוספים (עוד ידונו במהשך) עולה, שדעת ר' עקיבא נדחית, ואכן המציאה לבעל.
רבני ותלמידי הישיבה עוד בענין מזונות בסוף המאמר העלה הכותב אפשרות שישנם שני מסלולים / רבדים בחיוב מזונות. האחד "אישותי" והשני "ממוני". בתוספת קצרה זו ברצוני להציע מספר ישומים נוספים לעקרוך זה שבמחייב למזונות קיימים שני מסלולים.
רבני ותלמידי הישיבה "עונתה לא יגרע" "וכי ימכור איש את בתו לאמה... ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. אם אחרת יקח לו, שארה כסותה ועונתה לא יגרע". (שמות כ"א ז'-י"א).
רבני ותלמידי הישיבה פרנסת הבת ועישור נכסי חיוב האב לפרנס את בתו מהווה חוליה בשרשרת החיובים הקשורים למערכת הלכות אישות. ברם, הבדל יסודי אחד קיים בינו לבין שאר החיובים: שאינו מוגדר "כתנאי כתובה", דבר שלרוב מנין ורוב בנין של הראשונים גורר בעקבותיו הורדה ברמת החיוב שלו.
רבני ותלמידי הישיבה תגובה להערה בהערת המשיג אנו מוצאים שתי טענות עיקריות:
רבני ותלמידי הישיבה תגובה למאמר "מלאכות שאשה עושה לבעלה" כותב המאמר דן בחיוב מלאכה האם הוא כלפי הבעל בלבד, או שהחיוב הוא כלפי כל בני הבית, והוא תולה שאלה זו במחלוקת רבינו שמשון ורבינו תם בענין גרושה מנקת האם רשאית היא להנשא לאחר. רבינו שמשון סובר שרק אלמנה המשועבדת לבעלה להנקה אסורה להנשא לאחר, וגרושה שאינה משועבדת לבעלה - מותרת להנשא.
רבני ותלמידי הישיבה תשובה לתגובה ראשית יש לציין שהאפשרות שגרושה תתחייב לדעת ר"ת במלאכות היא רק אם נבין בדעתו שגרושה "חייבת" להניק את בנה, (וכדעת הריטב"א). וכבר במאמר גופא הובאה הבנה שונה.
רבני ותלמידי הישיבה הלכה
רבני ותלמידי הישיבה מיוחדים

עמודים