מאת
על הפסוק הפותח את הפרשה מביאים חז"ל את הדרשה כי 'השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה'. הרב ברוך גיגי מתייחס לאימרה זו כנקודת המוצא של התורה ביחס לנשים, ומתוך כך מתמודד עם אמירות חריפות יותר בחז"ל ובראשונים על לימוד תורה לנשים. כמו כן, הרב טוען כי מעמד האשה עבר שיוניים מהויים מימי חז"ל והראשונים ועד ימינו אנו, וכי אין להתעלם משינוי זה.

מאת
בעיון זה נדון ביחס שבין הסימנים הפיזיים של החגבים ובין הדרישה שיהיה שמם 'חגב'.
מאת
עיון זה יעסוק בכשרות ביצה שנמצא בה דם.
מאת
עוף טהור נאכל במסורת. מי מוסמך לקבוע את המסורת? האם יהיה זה רב תלמיד חכם, או שמא דווקא צייד-זאולוג, הבקיא בעופות למיניהם?

מאת
עורכי החיבורים של המדרש המאוחר השתמשו בחומרים ממאות שנים של יצירה שקדמו להם, ועיבדום לכלל יצירות חדשות. במהלך שיעורנו השבוע ניכנס אל בית היוצר של הדרשן ונלמד כיצד הוא בונה את דרשתו. מהם מקורותיו, מה אופן השימוש שהוא עושה בהם, ומה מטרותיו.

מאת
מהו ההבדל בין דיני הממונות שבפרשת משפטים לבין דיני הממונות שבפרשת בהר? מהי תפיסתה החברתית של התורה?

מאת
לאחר שעסקנו בשני השיעורים האחרונים בעמדת חז"ל ובעמדת הראשונים, אפשר להתקדם עוד ולסקור, ולו בראשי פרקים, את מה שהציעו בפרשנות המודרנית נוכח החלוקה המפתיעה בין מנחת הסולת שהנותרת ממנה ניתנת לכל הכוהנים, ובין המנחות המעובדות, שבדומה לשאר הקורבנות המנויים בפרשתנו – הנותרת מהן ניתנת לכוהן המקריב.
מאת
ראינו שלפי פשטי המקראות יש חלוקה בין מנחות מעובדות (הניתנות לכוהן המקריב) ובין מנחת סולת ומנחת חוטא (המתחלקות בין כל הכוהנים, גם אלו שלא עבדו בהקרבתן). רמב"ן ורמב"ם הציעו ביאור לעולה מפשטי המקראות, ומתוך דבריהם ניתן לאתר שתי עמדות עקרוניות ביחס לעניין זה. בשיעורנו נדון בדבריהם ביחס לשאלה זו ובשיעור הבא אציע גישות נוספות שעלו בפרשנות המודרנית ונציע אפשרות נוספת.
מאת
בשיעורנו הקודם דנו במתן עור העולה לכוהן המקריב את העולה. דין עור העולה נזכר לצד הגדרת זהות הכוהן האוכל מקורבנות אחרים, ובהם נדון בשיעורנו הנוכחי.
מאת
בסיום 'תורת האשם' משולבים פסוקים שעוסקים בחלוקת הקורבנות בין הכוהנים, ובין השאר בעור העולה. רמב"ן ועוד בחנו את מיקום הדין, ובשיעור זה נעסוק בכך בזיקה לאכילת המזבח.

עמודים