בין המצרים | שלושת השבועות

 

איסורים בשלושת השבועות

בין י"ז בתמוז ותשעה באב מתרחשת תקופת אבל של שלושה שבועות המכונה 'בין המצרים'. לפי המדרש, הפסוק 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים' (קהלת א, ג) מתייחס לתקופת פורענות זו של שלושת השבועות (קהלת רבה א, כט). למעשה, ההתייחסות המוקדמת ביותר לפרק זמן של שלושה שבועות בהם יש לנהוג מנהגי אבלות בעקבות חורבן המקדש מופיעה בספר דניאל:

בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים, לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים. (דניאל י, ב-ג)

דניאל מספר כיצד התאבל במשך שלושה שבועות ונמנע מלחם, יין, בשר ושמן. חלק מהמקורות המוקדמים המדברים על מנהגי האבלות של פרק זמן זה מייחסים אותם לפסוקים אלה. לדוגמא, שיבולי הלקט מביא בשמו של ר' סעדיה גאון, כי בהתבסס על פסוקים אלו היו אנשים שנמנעו מאכילת בשר ושתיית יין במהלך שלושת השבועות (שיבולי הלקט רסג).

באופן דומה, הכלבו מתאר כיצד ראה "נשים יקרות שנמנעות מאכילת בשר ומשתית היין משבעה עשר בתמוז עד עשרה באב ואומרות שכך קבלו מאמותיהן דור אחר דור..." (כלבו סב). הוא מייחס מנהג זה למאורע של הפסקת הקרבת קרבן התמיד שהתרחש בי"ז בתמוז.

לפי המנהג כיום, ישנם ארבעה איסורים בסיסיים שחלים החל מי"ז בתמוז. לפי האשכנזים, אסור להתחתן ולהסתפר במהלך שלושת השבועות כיוון שזו תקופת אבל על בית המקדש שנועדה להכין אותנו לקראת תשעה באב. בנוסף, נהוג להימנע מאמירת ברכת שהחיינו ומפעילויות מסוכנות מהרגיל כיוון שמדובר בזמן חסר-מזל עבור עם ישראל.

מהו אופי האבלות של פרק זמן זה? הרב סולובייצ'יק טוען כי על מנהגים אלו להתאים לדפוס הלכתי קדום יותר.[1] בהלכות אבלות על הורים, אותן מתארים חז"ל כ'אבלות חדשה', אנו בדרך כלל מדברים על שלושה שבועות של אבל: שבעה, שלושים וי"ב חודש. לפי הרב סולובייצ'יק, האבל על בית המקדש הינו בגדר 'אבלות ישנה' (דהיינו הנצחת מאורע טראגי שהתרחש לעם ישראל) אך למרות זאת מנהגי האבלות שבתקופה זו דומים יותר לסוג האבל ההפוך: הלכות תשעה באב דומים במידת מה לדיני שבעה ואילו הלכות תשעת הימים דומים לדיני אבלות שלושים. הרב סולובייצ'יק מציע כי מנהגי האבלות של שלושת השבועות (בדומה למנהגי האבלות בספירת העומר) תואמים לדיני אבלות י"ב חודש. אכן, חלק מהלכות אלו כוללים את האיסורים ללכת ל'בית המשתה' (מועד קטן כב ע"ב) ולהסתפר (שם).[2]

עם זאת, ישנם אחרונים אחרים שלא מקבלים את ההנחה כי יש להתאים בין הלכות אבלות של בין המצרים למקורות הלכתיים קודמים. לשיטתם, מנהג חדש נוצר עם הזמן. כפי שנראה, הבדל דעות זה עשוי להוביל להבדלים משמעותיים ביישום ההלכה בפועל.

 

חתונות

הגמרא אומרת:

שבת שחל תשעה באב בתוכה – אסור לספר ולכבס ובחמישי מותר מפני כבוד השבת. ותניא [בהקשר למשנה זאת]: וקודם הזמן הזה העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע. ומארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין כי תניא ההיא קודם דקודם. (יבמות מג ע"א)

על פי גמרא זו חל איסור להסתפר ולכבס במהלך השבוע בו חל תשעה באב ('שבוע שחל בו'). כמו כן ישנו איסור להתחתן במהלך פרק הזמן שלפני שבוע זה (קודם דקודם). כלומר, מגמרא זו משתמע כי אסור להתחתן החל מראש חודש אב ועד לט' בחודש (שולחן ערוך תקנא, ב).

ר' יצחק טיראני בספר המנהגים מביא את המנהג להימנע מלהתחתן במהלך שלושת השבועות. הרמ"א מצטט את מנהג זה וכך האשכנזים נוהגים הלכה למעשה (רמ"א שם). האיסור בנוגע לחתונה הובן באופן נרחב יותר אצל מספר אחרונים. המגן אברהם כותב כי: "...ונראה לי דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך [דהיינו עד תשעה באב]" (מגן אברהם תקנא, י).

האחרונים דנים בנוגע להיקפה ואופייה של הרחבה זו. בהתבסס על שיטתו שראינו קודם לכן, הרב סולובייצ'יק סובר כי כל האיסורים שקיימים במהלך זמן 'י"ב חודש' חלים גם בפרק זמן זה. במהלך האסור לאבל להשתתף במפגשים חברתיים שבהם עצם ההנאה היא מהמפגש– 'שמחת מרעות' (מועד קטן כב ע"ב).[3] בעקבות כך, לשיטתו, מותר לנגן על כלים או להאזין למוזיקה בצורה אישית במהלך שלושת השבועות אך השתתפות במפגשים חברתיים – אפילו כאלו שאינם כרוכים בשמיעת מוזיקה או ריקודים (משחק בייסבול לדוגמא) – תהיה ככל הנראה אסורה.

אחרונים אחרים מסבירים כי דווקא נגינה והאזנה למוסיקה אסורים בזמן זה שכן הם סותרים את תחושת הצער שעלינו לחוש במהלך שלושת השבועות. דבר זה חל גם על מוזיקה שנחשבת מחוץ להקשר של 'ריקודים ומחולות'. יחד עם זאת, הביאור הלכה כותב כי אדם שעובד כאומן עבור קהל לא יהודי בכינוסים חברתיים או נשפים יהיה רשאי להמשיך לעבוד עד ראש חודש אב (ביאור הלכה תקנא). באופן דומה, חלק מהאחרונים מתירים לקחת שיעורי נגינה עד לשבוע שחל בו תשעה באב (ציץ אליעזר טז, יט).

אחרונים רבים אחרים משווים בין פרק הזמן של שלושת השבועות לספירת העומר (כפי שעשה הרב סולובייצ'יק) ועל כן הם עוסקים בשני פרקי זמן אלו ביחד. בשנים האחרונות התקיים דיון מקיף בנוגע להאזנה למוזיקה מרדיו או כל מכשיר אלקטרוני אחר במהלך שלושת השבועות וספירת העומר. הרב משה פיינשטיין, שנוטה לאסור בדרך כלל מוזיקה לאחר חורבן בית המקדש,[4] יחד עם הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת ו, לד), אוסרים על האזנה למוזיקה מוקלטת במהלך שלושת השבועות. ר' אליעזר וולדנברג אף אוסר להאזין לשירה ווקאלית שאיננה מלווה בכלי נגינה (ציץ אליעזר טו, לג).

הרב שלמה דיכובסקי, דיין לשעבר בבית הדין הרבני הגדול של ישראל, טוען בתוקף כי אין מקור הלכתי לאסור מוזיקה, הן במהלך שלושת השבועות והן במהלך ספירת העומר, ואפילו במהלך הי"ב חודש שלאחר פטירת אחד מן ההורים (תחומין כא).

הוא מגיע למסקנה כי מוזיקה שאיננה מובילה ל'ריקודים ומחולות', כפי שמתאר המגן אברהם, למשל מוזיקה קלאסית, בהחלט צריכה להיות מותרת. הוא אף מעיד כיצד ר' משה פיינשטיין התיר להשמיע 'מוזיקת רקע' במהלך שלושת השבועות מאותה הסיבה.[5]

אם כך, נראה כי סוג המוזיקה, תפקידה והשפעותיה מהווים גורמים מרכזיים בפסיקת ההלכה בנושא זה. מצד אחד, ככל שהמוזיקה חגיגית ומשמחת יותר כך, תהיה נטייה גדולה יותר לאסור אותה, ומצד שני מוזיקה שאינה בהכרח חגיגית או שמשמשת כמוזיקת רקע לפעילות גופנית, נהיגה, ועבודה בחנויות תהיה ככל הנראה מותרת.[6]

 

תספורת

הגמרא שהובאה לעיל אוסרת להסתפר במהלך שבוע שחל בו תשעה באב. השולחן ערוך פוסק בהתאם (שולחן ערוך שקא, ג) וזהו המנהג הספרדי. אמנם, האשכנזים מרחיבים את איסור זה למשך כל תקופת שלושת השבועות (רמ"א שם; ספר המנהגים חודש תמוז).

שתי הגישות שהובאו לעיל בנוגע למנהגי האבל של שלושת השבועות ממלאות תפקיד מרכזי גם בדיון לגבי גילוח בתקופה זה. בהתאם לגישת הרב סולובייצ'יק שהובאה קודם לכן, חשוב להבחין כי במהלך שנים עשר חודשי האבלות על האבל אסור להסתפר כל עוד לא העירו לו על מראהו החיצוני הפרוע. אמנם, מהרגע בו העירו לו על מראהו יהיה מותר לו להסתפר. כיוון שאנו מניחים כי על מנת שאדם יהיה מגולח עליו להתגלח כל יום-יומיים, לכאורה יהיה מותר לאבל להתגלח במהלך שנים עשר חודשים אלו. בעקבות כך, הרב סולובייצ'יק מתיר באופן דומה להתגלח במהלך תקופת בין המצרים עד לראש חודש אב.[7]

אמנם, פוסקים אחרים סוברים כי גם מי שמתגלח בשגרה מדי יום צריך להימנע מהגילוח במהלך שלושת השבועות. ר' משה פיינשטיין מתיר להתגלח במקרים של הפסד כספי פוטנציאלי (אגרות משה אורח חיים ד, קב) אך מזהיר מפני גילוח שנועד רק למנוע לעג מעמיתים לעבודה (שם חושן משפט א, צג).

האם יהיה מותר להתגלח או לסדר את הזקן על ידי קציצתו לפני כניסת השבת? החתם סופר כותב כי מותר למי שמתגלח בשגרה מדי יום להתגלח לפני שבת במהלך שלושת השבועות (חתם סופר יורה דעה שמח). הוא מציין את דברי הרמ"א, שכותב כי אפשר ללבוש בגדים מכובסים לכבוד השבת שחלה במהלך תשעת הימים (רמ"א אורח חיים תקנא, ג) ואף מורה כי יהיה מותר לכבס אותם במהלך תשעת הימים הללו. המגן אברהם מצטט את הדרכי משה (פירושו של הרמ"א לטור) שכותב כי המנהג הוא להימנע מכיבוס אפילו לכבוד שבת. כדי ליישב את הסתירה, המגן אברהם מציע כי רק אם לאדם אין חולצה אחרת יהיה מותר לו לכבס אחת לכבוד שבת במהלך תשעת הימים. הוא מבחין בין כביסה ובין תספורת ומסיק כי אין להתיר תספורת לפני כניסת השבת כיוון שאנשים בדרך כלל לא רגילים להסתפר כל שבוע כפי שהם נוהגים לעשות בנוגע לכביסה (מגן אברהם אורח חיים תקנא, יד).

החתם סופר טוען כי לפי היגיון זה, מי שרגיל להסתפר מדי שבוע יוכל להסתפר לפני שבת במהלך תשעת הימים[8] ומי שמתגלח על בסיס יומיומי יוכל להתגלח במהלך שלושת השבועות. יתר על כן, הביאור הלכה (תקנא) מצטט את ר' עקיבא איגר שמעיר כי לפי התוספות מותר להסתפר לכבוד שבת במהלך תשעת הימים. בהתבסס על מקורות אלה ישנם פוסקים שמתירים להתגלח לפני שבת במהלך שלושת השבועות.

מותר לנשים לקצץ שיער שיוצא דרך כיסוי הראש במהלך שלושת השבועות ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב (משנה ברורה תקנא, עט). באופן דומה, מותר לאישה לגלח את רגליה גם במהלך תשעת הימים.[9] הקיצור שולחן ערוך כותב כי גם לגברים וגם לנשים מותר לקצץ את הציפורניים עד לשבוע שחל בו תשעה באב (קיצור שולחן ערוך קכא, ה).

 

שהחיינו

ר' יעקב בן משה מואלין, המהרי"ל, מצטט את ספר חסידים (תתמ) הכותב כי אם יש אפשרות, צריך להימנע מאמירת ברכת שהחיינו במהלך שלושת השבועות על פירות או בגדים חדשים. עם זאת, כאשר לא ניתן לדחות את הסיבה שגורמת לאמירת ברכת שהחיינו עד לאחר שלושת השבועות, למשל במצוות פדיון הבן, ניתן לברך את הברכה (מהרי"ל הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב). השולחן ערוך מצטט את המהרי"ל (שולחן ערוך תקנא, יז) והרמ"א מוסיף כי במידה ופרי ספציפי חדש לא יימצא לאחר שלושת השבועות יהיה ניתן לאכלו ולברך עליו שהחיינו (רמ"א שם). בעקבות פסיקה זו, ישנם אנשים רבים שרגילים לא לקנות או ללבוש בגדים חדשים שאומרים עליהם שהחיינו במהלך שלושת השבועות. יתר על כן, יש להימנע מרכישת רהיטים, מכשירי חשמל או מכוניות במהלך תקופה זו כיוון שצריך לברך עליהם שהחיינו.

קניית בגד הדורש תיקון הינה פעולה מותרת. לאחר שהבגד תוקן יש להמתין מללבוש אותו ולברך עליו שהחיינו רק אחרי תשעה באב.

כיוון שנוהגים כיום לברך שהחיינו בעת לבישת הבגד ולא בעת קנייתו, נראה שיהיה מותר לקנות בגדים בלי ללבוש אותם, עד לראש חודש אב. לגבי בגדים חדשים שאינם מחייבים באמירת ברכת שהחיינו – כדוגמת נעליים, לבנים, גרביים, וחולצות רגילות – מותר יהיה לקנות אותם וללבוש עד ראש חודש אב.

המגן אברהם מטיל ספק בשאלה האם חומרה זו צריכה לחול בשבת (מגן אברהם תקנא, מב) והמשנה ברורה פוסק לקולא ומתיר ללבוש בגד חדש או לאכול מאכל חדש בשבת ולהגיד עליו שהחיינו.[10]

למרות שנהוג להימנע מאמירת ברכת שהחיינו בשלושת השבועות יש לשאול האם יהיה מותר לברך את ברכת 'הטוב והמטיב'. לכאורה, דבר זה עשוי להיות תלוי באופייה של ברכה זו. הגמרא (ברכות נט ע"ב) והשולחן ערוך (רכג, ה), אומרים כי כאשר יותר מאדם אחד נהנה מפריט מסוים – למשל אדם שקונה חפץ שגם בני ביתו נהנים ממנו או כשאדם מקבל מתנה (שמועילה הן לנותן והן למקבל, ראו ברכות נט ע"ב) – הוא צריך לברך ברכת הטוב והמטיב.

האם ברכה זו זהה למעשה לברכת שהחיינו והיא רק נאמרת כשיותר מאדם אחד נהנה מהחפץ החדש או שמדובר בברכה שונה במהותה, שמתמקדת בתועלת שאחרים מקבלים מהפריט? הסמ"ק טוען כי האפשרות שאדם יברך את ברכת הטוב והמטיב בנוסף לברכת שהחיינו (מובא בטור רכג) מצביעה על כך כי שתי ברכות אלו שונות במהותן.

לעומת זאת, הבית יוסף (רכג) טוען כי ברכת הטוב והמטיב מחליפה את ברכת שהחיינו. נראה כי שיטתו נובעת מאחת משתי הסיבות הבאות: ברכת הטוב והמטיב זהה במהותה לברכת שהחיינו או כי במצבים מסוימים חכמים ציוו להגיד רק אחת מהברכות למרות ביניהן.

ר' משה פיינשטיין פוסק כי אין לרכוש מכונית במהלך שלושת השבועות על מנת להימנע מאמירת ברכת שהחיינו, אך במידה ואדם קנה רכב באופן שיתחייב בברכת הטוב והמטיב, כמו מי שיש לו אשה וילדים, הדבר יהיה מותר (עד ראש חודש אב).[11] נראה כי לשיטתו ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב שונות במהותן. השערי תשובה פוסק כי במקרה בו אדם מקבל בגדים במהלך שלושת השבועות הוא יהיה רשאי לברך הטוב והמטיב ונראה כי הוא מסכים לשיטת ר' משה פיינשטיין (שערי תשובה תקנא, יח). אמנם, מי שסובר כי ברכות אלו זהות, כשהאחת רחבה יותר מהשנייה, לא יוכל לברך גם את ברכת הטוב והמטיב במהלך שלושת השבועות.

ניתן להתבונן בשאלה זו מנקודת מבט שונה. מדוע אנו נמנעים מלהגיד את ברכת שהחיינו במהלך שלושת השבועות? המגן אברהם מסביר כי הסיבה למנהג זה איננה האבל שלנו, שהרי אבל יכול לברך שהחיינו, אלא כיוון שלא ראוי להגיד ברכה המבטאת שבח והודיה לקב"ה בימים לא טובים עבור עם ישראל (מגן אברהם תקנא, מב). יחד עם זאת, המהרי"ל מסביר כי יש להימנע מאמירת ברכת שהחיינו על מנת 'למעט בשמחה' (מהרי"ל הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב).

ניתן להציע כי לפי המגן אברהם הנוסח של ברכת שהחיינו ("ברוך... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה") הוא הבעייתי ולפי המהרי"ל הן ברכת שהחיינו והן ברכת הטוב והמטיב יהיו בעייתיות בהקשר של דיוננו.

מעניין לציין כי הט"ז (תקנא, ז), ביאור הגר"א (תקנא, יז) וערוך השולחן (תקנא, לח) דוחים את מנהג זה לחלוטין ומתירים להגיד ברכת שהחיינו לפחות עד ראש חודש אב, הזמן בו כל סוג של קנייה שגורמת לשמחה אסורה.

בשיעור הבא נמשיך לעסוק בהלכות מנהגי האבלות בשלושת השבועות ובתשעת הימים.