וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם

"מה טעם תבקש תורה את המניין ב'מחצית השקל' דווקא?
עלינו לדעת, כי בעולמו של הקב"ה אין כפילות ואין שום דבר מיותר - אף ברייה איננה דומה לחברתה במלואה. כל אדם ואישיותו המיוחדת, כל אחד ודרכו הפרטית בעולם, כל אחד ותפקידו. 'מעשה איש ופקודתו' - מעשה איש ותפקידו בעולם. לכל אדם יש אות מיוחדת בתורה ודרך מיוחדת בתלמודה. 
אם נתייחס לאדם כאל מספר סתמי ובכך נשווה איש לרעהו, נמצאנו קובעים בכך בעצם, שאין לו זכות קיום. אדם שהופך למספר בין מספרים, מאבד את עצמיותו ואת המיוחד לו, וממילא את הדבר שמעניק לו את זכות קיומו ואת הטעם לחייו. הספירה עלולה, על כן, להתפרש כמחיקת הייחוד שיש לכל אחד ואחד מישראל. זהו מעשה חמור ביותר, שאין לך נגף גדול ממנו: "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". 
(מתוך: קול יהודה: שיחות הרב עמיטל לפרשת שבוע)