פסח | גבורת הנשים במלחמה הזאת היא נס

כתבה זו הופיעה לראשונה במקור ראשון י"ד בניסן תשפ"ד

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ודומני שהכוונה שיש לכל דור להתבונן בניסים שבימיו ולחברם לניסי יציאת מצרים. במלחמת שמחת תורה צוין לא מעט חלקן של הנשים בניצחון ובהצלה, ועדיין דומני שלא צוין דיו

א. חז"ל מחייבים את הנשים במצוות ארבע כוסות בפסח (וכן בנר חנוכה ובמגילה בפורים), משום שאף הן היו (פעילות) באותו הנס. הם מספרים לנו שבשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. אנו מוצאים באותו הדור את המיילדות, שמסרו את נפשן והפרו את גזירת פרעה כדי להציל ילדים יהודים, את יוכבד ומרים שהצילו במסירות ובפיקחות את משה, ואת בת פרעה וציפורה שהשתתפו פעמיים בהצלתו. מדרשי חז"ל (סוטה י"א) מגלים לנו על סמך המקראות את חירוף נפשן של אימהות עבריות על הצלת ילדיהן מגזירת פרעה ואת הצלחתן בכך. המשך קיומו של העם היהודי תחת גזירות מצרים הקשות נזקף לזכותן. בעקבות כך, גם שתיית ארבע כוסות יין החירות בליל הסדר נזקפת לזכותן.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ודומני שהכוונה שיש לכל דור להתבונן בניסים שבימיו ולחברם לניסי יציאת מצרים. במלחמת שמחת תורה צוין לא מעט חלקן של הנשים בניצחון ובהצלה, ועדיין דומני שלא צוין דיו.

ב. אתן דוגמה שאינה בודדת, אך גם לא היו רבות כמותה. סיפר לי אחד מבניי, מפקד ביחידת מילואים מובחרת, על חייל יעיל וטוב שהיה עימו שיצא לחופשה והודיע שלא יוכל לחזור מחשש לפירוק המשפחה. יהיו מי שיבוזו או יכעסו על האישה המאיימת. במצוקה שנוצרה, בהיעדרות הארוכה והבלתי מתוכננת של הבעל ובחרדה סביבה, בעת שיש ילדים, מחלות וצרות אחרות – לדעתי, האישה עשתה את המובן מאליו. העובדה שלא היו רבות כמותה, וחיילי המילואים שבו מחופשות ותפקדו היטב מול האויב, אינה מובנת מאליה. היא מעידה על עוצמה וגבורה בלתי רגילות של רבבות נשים, שנטלו את העול על שכמן, והובילו את משפחותיהן אל חוף מבטחים שהילדים קמים בו בבוקר והולכים לישון בערב רחוצים ונקיים, הם ובגדיהם; שבעים, משתלבים בחברה ובלימודים וכו'. נזכיר, פעמים רבות מדובר במשפחות שיש בהן ארבעה ילדים, שישה, שמונה ויותר. רבבות נשים ואימהות ידעו בו בזמן לפקוח עין ולסייע למי שהתקשתה במשימה, ולא נתנו לחרדה לנהל אותן.

בגלל פציעתו של בני אלישע, אני מבקר לא מעט בבתי חולים באגפי פציעות קשות, שקשה לתאר את עוצמתן ואת הקשיים שהן גוררות בעקבותיהן. נחסוך את תיאוריהן מן הקורא. ליד מיטותיהם של הפצועים מצויים גברים, בני משפחה ובעיקר חברים לנשק, שהרעות העקשנית, האפורה והשותקת מביאה אותם אל מיטות רעיהם. אולם מצויות שם בעיקר נשים: בנות זוגם של הפצועים, אחיותיהם ואימהותיהם. הן מותירות את ביתן ואת משפחתן לשעות רבות ואף ללילות בידי חברה או קרובת משפחה, ועומדות בנחישות אין קץ שעות ארוכות ליד מיטת הפצוע, כשבידן כף מרק חם, תרופה או כל דבר אחר שעשוי להקל את סבלו של הפצוע ולתת לו ביטחון רצוף שדואגים לו, ושמוקירים לו טובה על מה שהקריב כדי שאנו נוכל לשרוד כאן. הן שבות לביתן אחרי נסיעות ארוכות בשעות לא שעות בכבישי לילה שוממים, גיבורות אמיתיות.

ג. נשים אלו, במידה רבה שפר חלקן והפצוע שעימן חי, בעת שחלק מחבריו לא זכו לכך. הכרנו רבים שלא זכו לכך, ונפרדנו מהם בעת שהוטמנו בקברם. הרבה אפשר לומר על היתומים שהותירו, על ההורים והאחים השכולים המתמודדים לנצח עם האובדן. אתייחס כאן רק לאלמנות. ראיתי אותן מוקפות בילדיהן בעת יציאתן למסלול ארוך וקשה מאין כמותו, מסלול שיש בו מלבד תחושת האובדן והגעגועים העמוקים גם ידיעת הברזל הברורה על החיים שהשתנו לבלי היכר. חיים קשים יותר, חיים שידרשו מהן מאמץ סיזיפי אינסופי יום־יום ושעה־שעה. שמעתי את דברי הדס, אשתו של אלישע לוינשטרן הי"ד, ושמעתי את דבריהן של נשים נוספות, חלקן בהיריון מתקדם. היריעה הקצרה הזאת לא תכיל זאת. אין יריעה שתכיל את עוצמתן.

גבורת הנשים במלחמה הזאת היא נס, המצטרף לכותל המזרח של גבורות רבות במלחמה זו, אולי יותר מבכל מלחמה אחרת. ללא המילה נס, המביעה התערבות ישירה של השם בעיצוב ההיסטוריה שלנו בעת ראשית צמיחת גאולתנו, לא נוכל להבין אותן, להכיל אותן. הנס הזה מצטרף יחד עם ניסי תקומה אחרים שחווינו בדורנו לנס יציאת מצרים, שנציין בעזרת השם בשבוע הבא. הנשים תִשתינה את ארבע הכוסות. אף הן היו באותו הנס.