ליצור, כמעט יש מאין, ימי כיפורים אחרים

סיפר מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל:
בחיי הרב עמיטל יום הכיפורים תפס מקום מיוחד.  במובן מסוים, חונן הרב עמיטל ביכולת לא רק לקיים את יום הכיפורים בעשור לחודש השביעי, אלא גם ליצור, כמעט יש מאין, ימי כיפורים אחרים. אנסה לתאר עבורכם אירוע, אשר כל מי שנכח בו לא ישכחנו לעולם. 
היו הדברים כחצי שנה אחרי תחילת מלחמת יום הכיפורים, קצת אחרי פורים. הבחורים היו בשדה חודשים ארוכים, מייגעים ומפרכים. הם ידעו ששמונה מחבריהם בישיבה הזו, ונוספים מישיבות אחרות, לעולם לא יחזרו. מצב רוח מדוכדך, עייפות פיזית ונפשית. כמה מהם הגיעו לישיבה לביקור. התכנסנו כסנהדרין, בחצי גורן עגולה מסביב לרבנו, הרב עמיטל, היושב בתוכנו, בראשנו. יושב הרב עמיטל ומעשן בשרשרת. שתיקתו הרועמת מעידה כי גם הוא בדיכאון, גם הוא סחוט, גם הוא רתות. ואנחנו יושבים – עוד כמה דקות, ועוד כמה דקות והמתח גובר והולך ואין מי שיודע מה לעשות עם עצמו. פתאום שומעים איזה זמזום קל. לא יודעים מאיזה כיוון זה בא, מי זה מזמזם פתאום. לא עוברות כמה דקות, ופתאום – קול דממה דקה, אנחנו שומעים את הרב עמיטל: "כל נדרי...". 
היו אלה דקות מהממות, מחשמלות. התחלתי לשאול את עצמי: "מה יש כאן? מה המאורע הזה?" ברמה מסוימת, באותן דקות ספורות הרב עמיטל הרים את המורל שלנו. אבל, הוא שינה הרבה יותר מזה. באותן שעות שבאו בהמשך הוא לא רק עודד, הוא רומם. במהלך גאוני הוא הכניס אותנו מעולם של הרס ואבדון וכליון - לעולם של מלכות שמים. בן רגע התאדה העשן, ובמקומו נעצנו מבט במורנו ורבנו שמרוב שיחו וצערו, התקשה להתמקם במשך חורף שלם בין כותלי בית המדרש, ובמקומו לבוש מחלצות, עומד, עטוף צניף טהור, מגלה לכולנו את הענן הקשור בראש ההר.
הוא החזיר אותנו חצי שנה לאחור. שומעים את הרב עמיטל, קולטים את הקולות – אנחנו בליל כל נדרי. אני אוחז בספר תורה מימינו, ומשמאלו עומד, אחוז, כמסורת תענית ציבור, כמעין נציג הציבור, אחד מחשוביו. כולם מרגישים מלכות שמים הולכת וכובשת את העולם. כל זה – החוויה הנפלאה, על יפעתה ועוצמתה ושילובה עם תוכן, חכמה ודעת – מכוח ומקסם אותו צדיק.