על ליל 'שירת הים' בביתו של מו"ר הרב יהודה עמיטל זצ"ל

ראובן גפני (כ"ה) מספר על ליל שביעי של פסח בביתו של מו"ר הרב יהודה עמיטל זצ"ל:
פעם אחת בכל שנה חשנו קרובים אל הרב עמיטל יותר מבכל זמן אחר. לא, לא רק קרבת תלמיד אל רבו; לעיתים אפילו קרבת איש אל רעהו. היה זה בליל שביעי של פסח, מדי שנה, כאשר נאספים היינו בביתו של הרב כמה עשרות שכנים, חברים ותלמידים. בלילות מופלאים אלו, שאת זכרם דומה שלא אצליח לשכוח גם לו ארצה בכך, היה מתגלה אלינו הרב באופן שונה מן הרגיל, ומקרב אותנו אליו כרעים וידידים ותיקים.  
הרב עמיטל מעולם לא חבש מסכות בפני תלמידיו. אמנם, פעמים רבות העדיף לשתוק ולא לומר את דעתו בנושאים שונים, אולם כשדיבר בנושא כלשהוא - יכולים היינו לדעת בבירור מה הוא סבור, ועל מה מוסבים הדברים. ואולם בליל שימורים זה נדמה היה כאילו הרב פושט בפני הנוכחים במחיצתו גם את מסכותיו האחרונות, הכה-אנושיות, ומושך אותנו אחריו בהפלגה על-זמנית אל עמקי המאבק הרוחני על הגאולה, האישית והלאומית, שאליה חתר בלא הפסקה.
מדי שנה, ידעו כל הנוכחים, היה לליל "שירת הים" בביתו של הרב מבנה קבוע: בחלק הראשון של הערב נוהגים היינו לשיר ולנגן ניגונים נושנים, מזמנים אחרים, שאת מרביתם הכרתי רק בביתו של הרב.
בין הניגונים המתוקים – חלקם נוגים ומהורהרים, חלקם עליזים יותר – היה הרב משיח עמנו בדברי תורה מעניינו של יום, כשהוא אינו חושש לחזור מדי שנה על רעיונות שהוא אהבם אהבה יתירה, ושאולי אף סבר שעליו להורותם לנו שנה אחר שנה, עד שיצרבו בתודעתנו לבלי הסר.
וכך, מדי שנה פתח הרב את ה"משך חכמה" וה"שפת אמת" על הפסוקים בראשית פרשת בשלח, כשהוא מתאר את קשיי גאולתם של ישראל משעבוד מצרים ושולח רמזים - לעיתים אפילו משפטים מפורשים- הנוגעים לדורנו אנו.
כתום הדברים והניגונים, לקראת חצות הלילה, היה הרב קובע בקול שקט, במעין לחישה, כי הגיע זמן השירה. קביעה זו הייתה האות שיש להעביר אליו את כובעו, וכולנו נעמדים היינו על רגלינו בתחושה שחרדת קודש היא הדרך היחידה לתארה. את שירת הים קראנו פסוק אחר פסוק, כדרך שלמד הרב מהרב יעקב משה חרל"פ.
לאחר השירה נותרנו בבית הרב כ-15 תלמידים בלבד, ומשהתיישבנו לעוד שעה או שעתיים של דברים, היה הרב נכון לשתף אותנו יותר ויותר גם בעולמו האישי והפנימי, השזור זכרונות מרים וקשים מנעוריו לצד תקוות שלא נגוזו אף פעם, וביקורת דתית וחברתית לצד התפעמות מתמדת מעצם קיומו והתחדשותו של העולם היהודי בארץ ישראל.