בסדרת שיעורים זו, אנו נלמד את כתביו הפילוסופיים של רבי משה בן נחמן, הידוע בכינויו – הרמב"ן. הסדרה תתבסס על טקסטים, כאשר בכל שיעור נבחן טקסטים נבחרים של הרמב"ן בכדי להבין את דעותיו. הטקסטים הנלמדים בכל שיעור יצויינו ויועברו אליכם בתום השיעור הקודם, וזאת על מנת לאפשר לכם להתעמק בהם ולנסות לגבש דעה בנוגע למשמעות שלהם.

טרם הצלילה אל הקריאות השונות שלנו, אשמח להציג הקדמה קצרה על הרמב"ן, על מחשבתו ועל מערכת היחסים של מחשבתו עם הרצף והמהלך של הפילוסופיה היהודית.

א.

הרמב"ן נולד ב-1194 בקטלוניה שבספרד ונפטר ב-1270. הוא נולד בגירונה, עיר קטנה השוכנת צפונית לברצלונה. באופנים רבים, הוא היה הדמות המשפיעה ביותר של יהדות ספרד בפרט, ואחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה היהודית בכלל.

השפעתו של הרמב"ן הורגשה כמעט בכל תחומי ההגות היהודית. פירושו לתורה שני רק לפירושו של רש"י בפופולאריות ובהשפעה שלו. נוסף על כך, העובדה שהפירוש שלו מכיל לא רק הסברים של הפסוקים אלא גם דיונים על החשיבות והמשמעות של הפסוקים והפרשיות, היוותה פתח לכל הדיונים הארוכים בפרשנות התורה שבאו בדורות הבאים. כפרשן התלמוד, הרמב"ן היה הדמות החשובה ביותר בספרד של ימי הביניים, הדבר בא לידי ביטוי בכינויו בדורות הבאים – "רבינו הגדול". הוא היה הראשון (יחד עם בן דודו רבינו יונה) לשלב שיטות ניתוח של התוספות עם הלמדנות של החוג הספרדי, כאשר פירושיו וכתביו על התלמוד נלמדים עד עצם היום הזה. כתביו באופן כללי, בדגש על פירושו לתורה, כוללים תצוגות מפורטות ורחבות של עמדותיו הפילוסופיות. עמדות אלו מהוות בסיס ונקודת מוצא לגישות המפורטות והשיטתיות שיגיעו בהמשך העידן הספרדי. ולבסוף, הרמב"ן היה הסמכות הרבנית הראשונה לקדם לימוד קבלה, דבר שהוביל לכך שנתפס בעיני רבים כ–"אבי הקבלה".

המאה ה-13, שדמותו של הרמב"ן מתנוססת מעליה, היתה באופנים רבים בית היוצר של היהדות המודרנית. התפתחותה של הקבלה, שעתידה לכבוש את חוגי המחשבה היהודית בחמשת המאות הבאים, מושרשת ישירות בכתביו של הרמב"ן. האינטראקציה, החיכוך, וההתנגשות של הרציונליזם האריסטוטלי תחת השפעתו המופתית של הרמב"ם, עם המחשבה מסורתית, שבה השפעתו של הרמב"ן בולטת ומשמעותית, היו בשיאם בימים אלו.

בהמשך, אנו נבחן יחד את הפילוסופיה היהודית ואת המחשבה הדתית של הרמב"ן. חשוב לציין שישנו הבדל בסיסי בין למידה של הרמב"ן לבין למידה של הוגים יהודים מפורסמים אחרים של ימי הביניים. בעיקרו של דבר, לכנות את הרמב"ן "פילוסוף יהודי" תהיה שגייה. היסוד הראשוני בכתביו של הרמב"ן מונח בעובדה שלא הוציא תחת ידו כתב פילוסופי שיטתי. רעיונותיו משובצים בעיקר בתוך פירושו לתורה, דבר המקשה על זיקוק שיטה פילוסופית מוסדרת ושיטתית. אך גם ברובד עמוק יותר, ניתן לאפיין את הרמב"ן כפרשן לא רק ברמה הספרותית, אלא גם באופן מהותי – רעיונותיו מכילים הערות שאינן מוסדרות אל תוך תיאוריות מקיפות. דבר זה משתקף לא רק באי הסדר שבכתביו, אלא גם ברעיונות עצמם. גישתו היא הדרגתית, כאשר הוא פותר בכל פעם בעיה אחת ובונה לאט לאט תמונה כוללת. אפילו בסוף, אם אנחנו מצליחים לחבר את פירורי המחשבות המפוזרים על כל מכלול העבודה העצום שלו, מסופקני אם נצליח לגבש שיטה. כפי שאנסה להראות, זהו לא כישלון של הרמב"ן, אלא מאפיין של שיטתו. מחשבתו של הרמב"ן מאופיינת ע"י אי וודאות, ע"י תחושה שאנחנו מנסים לאחוז את מה שמעבר לתפיסתנו, וע"י האמונה שאנחנו יכולים לחבר קצוות מחשבה של תמונה כוללת מופלאה, אך לעולם לא נוכל לחבר הכל ולהבין את התמונה בבהירותה ובשלמותה. נטייה זו, אל הבלתי ניתן להשגה, היא יסוד פילוסופי בשיטתו של הרמב"ן, אך ככזו היא איננה נתונה להתפלספות ארוכה ומפורטת.

בהתאם למה שנאמר לעיל, נעצב גם כן את אופי הלימוד שלנו. בכל שיעור נבחן נושא אחר ברמב"ן, שיתבסס על קבוצת הטקסטים שאבחר עבורכם. הסדר של הנושאים הללו אינו מבוסס על הצגה שיטתית של עמדותיו של הרמב"ן, מכיוון ששיטתיות כזו אינה קיימת, לפחות באופן מובהק. כולי תקווה שבמהלך הסקירה שלנו נתחיל להבחין בדפוסי החשיבה שמאפיינים את הרמב"ן. עם זאת, לפחות בהתחלה, ניסיון זה לא יעמוד במרכז הלימוד המשותף שלנו.

ב. רקע:

באופנים רבים, ניתן להגיד שהגותו של הרמב"ן הינה תגובה לרמב"ם. אין להטיל ספק בכך שישנו פולמוס מתמיד עם הרמב"ם בכתבי הרמב"ן. הסכסוך הראשון סביב כתבי הרמב"ם פרץ בנערותו של הרמב"ן, הרמב"ן ניסה להוות גורם מגשר בתוך הסכסוך, זאת ע"י כך שכתב לשני הצדדים בניסיון (שלא צלח) להגיע לעמדה של פשרה. בן דודו ועמיתו של הרמב"ן, רבינו יונה מגרונה, נטל תפקיד מרכזי בסכסוך זה, והיה לאחד הדמויות המרכזיות במחנה המתנגד לרמב"ם. בעוד נכונה העובדה שהרמב"ן מבקר תכופות את הרמב"ם באופן חריף, כפי שעוד נראה, הוא גם מרבה להתייחס אליו בכבוד רב, ומשתמש בגלוי בשפה וברעיונות ששאולים מהגותו. עוד נשוב לדון בנקודה זו בהמשך הסדרה, אך חשוב לי להדגיש בנקודה זו שהנחת היסוד לפיה יש לחלק את היהודים מחד לרציונליסטיים בדרכו של הרמב"ם, ומאידך להוגים אנטי-רציונליסטיים כדוגמת הרמב"ן, היא מופשטת ובלתי ישימה כלפי דמות ברמת מורכבותו של הרמב"ן. דעתי האישית, שאנסה להראות אותה בהמשך, היא שהרמב"ן לא ראה עצמו כשותף בקמפיין לביצוע הפיכה נגד הגישה הרב"מיסטית. הרמב"ן בטבעו היה אקלקטי, ולא נטה לתפיסות בעלות אופי שחור-לבן. רוב הפילוסופיה של הרמב"ם נראיתה לו כנכונה, במידה שתפיסה פילוסופית יכולה להיות נכונה. בעיניו, תפיסה עמוקה יותר חייבת להתבסס על עקרונות נוספים. דבר זה הוביל אותו למחלוקות חריפות עם עמדותיו של הרמב"ם ששללו זוויות הסתכלות שונות שעניינו אותו. אימות של הזוויות הללו יכול לשמש בסיס למה, שבעיניו נחשב, קומה נוספת. לכן, אני חושב שמדויק יותר להגיד שהרמב"ן נמצא בדו-שיח תמידי עם הרמב"ם, דו-שיח שאיננו ידידותי בהכרח, אך גם איננו עוין ובעל אופי עימותי.

הרעיון לפיו הרמב"ן מאמין בשכבות מרובות של משמעות זה עתה עלה בדיוננו, הוא רעיון חשוב שנדון בו בהרחבה בהמשך.

על כל פנים, כתביו של הרמב"ם הינם מקור חשוב עבור הרמב"ן, מקור שהוא מרבה להפנות אליו.

בפירושו לתורה, הרמב"ן משתמש פעמים רבות בפירוש רש"י, אך ממעט לעשות זאת בהקשרים של נושאים פילוסופיים. פירוש האבן עזרא, הפירוש השני שהרמב"ן מרבה להתייחס אליו, חשוב יותר, אך גם הוא לא מתקרב לרמת חשיבותו של הרמב"ם.

מקורותיו האחרים של הרמב"ן נובעים מתחום התמחות אחר שלו, דהיינו ידע המדרשים רחב האופקים שלו. בניגוד לרמב"ם שמודה בכנות על החוב שהוא חב לאריסטו, ומחזיק בתפיסה לפיה הוא מסביר את היהדות בהתבסס על עקרונות פילוסופיים, הרמב"ן רואה את עצמו כמתבסס באופן מוחלט על חז"ל. עובדה זו נובעת מתפיסתו העצמית כפרשן ולא כפילוסוף, נוסף על השמרנות הבולטת מאוד בהבנתו את היהדות. כפי שנראה בקרוב, הרמב"ן מבין את התורה כידע, שהבנתו וידיעתו הינם מפתח להבנת העולם. כפי שנראה בקרוב, ואת ידע התורה כמפתח להבנה. משום כך הוא רואה את הפרשנות הרבנית, שהיא תורה שבע"פ שנמסרת כהמשך ישיר למעמד הר סיני, כמקור החשוב ביותר להבנה ולמשמעות.

המקור האחרון של הרמב"ן הוא הקבלה. הרמב"ן היה האדם הראשון שפרסם וחשף את הקבלה לציבור הרחב, למרות שכפי שנראה, הוא עשה זאת באופן שנמנע מחשיפת יתר. מכיוון שאנחנו יודעים מעט מאוד על התוכן של הקבלה של הרמב"ן, ומכיוון שהוא מציין בפירוש שאנחנו לא זקוקים לידע בסודות הקבלה בכדי להבין את מחשבתו, אנו ננסה לפתח את ההבנה שלנו במחשבתו, במידת האפשר, מבלי לצלול לעומק המחשבה הקבלית. יש להודות שניסיון זה הוא בלתי אפשרי, אך אני מציין בפתיחה שאנו, כעיקרון מתודולוגי, לא נצלול אל תוך קורס סביב הקבלה של הרמב"ן. כאשר נושא זה עולה במהלך הסדרה, וכאשר הדבר חשוב, אנסה להסביר את החשיבות הפילוסופית של חלק מעקרונותיו הקבליים של הרמב"ן. במעשה זה אני אפר את אזהרתו של הרמב"ן עצמו בסיכום הקדמתו לפירוש התורה. הרמב"ן מזהיר שאם אין לאדם שושלת רציפה של מסורת בעל פה ביחס לנושאים סודיים אלו, עליו להמנע מהניסיון להבין אותם דרך תבונתו בלבד. בכל מקרה, חשוב להדגיש שהרמב"ן האמין כי הקבלה היא חלק מתורת חכמינו וממסורת תושב"ע, והתנגד לכל הסבר קבלי שלא היה מעוגן במסורת שעברה אליו ישירות ממוריו.

ג. הקריאות שלנו:

המקור המשמעותי ביותר עבור סדרה זו הוא הפירוש לתורה, שהמהדורה הטובה ביותר שלו היא מהדורת הרב ד. שעוועל. מהדורה זו זמינה גם בעברית, וגם בתרגום לאנגלית. הפירוש מופיע גם כן בכל הגרסאות של "מקראות גדולות", אך בשיעורים אלו, אני אסתמך על מהדורת הרב ד. שעוועל.

מלבד זאת, נשתמש במהלך הסדרה בכתבים אחרים של הרמב"ן. הרב ד. שעוועל ערך את כתבים אלו לשני כרכים תחת הכותרת "כתבי הרמב"ן", שקיימים רק בעברית ולא בתרגום לאנגלית. החלק החשוב ביותר מכרכים אלו, לענייננו, הוא "דרשת תורת ה' תמימה", שנמצאת בכרך א' של "כתבי הרמב"ן", בעמוד 139. במידת הצורך, ציטוטים מדרשה זו ומחלקים אחרים בכתביו יובאו כחלק מהסדרה, אך מומלץ בכל זאת שתצטיידו בעותק של "כתבי הרמב"ן".

הקבלת הרמב"ן הוסברה, באופן מיסתורי למדי, שתי דורות אחריו, ע"י תלמיד של הרשב"א, שהוא עצמו היה תלמיד של הרמב"ן. הסבר זה מופיע בספר בשם "כתר שם טוב" לר' שם טוב אבן גאון. ספר זה מהווה מקור משמעותי להבנת "סודותיו של הרמב"ן", יחד עם עוד יצירה שנכתבה כמה שנים לאחר מכן ע"י תלמיד נוסף מהחוג המחשבתי של הרמב"ן – "ביאור סודות הרמב"ן". כיום קשה מאוד להשיג עותקים של שני הספרים הללו, אך אעשה בהם שימוש במידת הצורך.

לטובת שיעור זה, אשמח אם תקראו, במידת האפשרי, את הקדמתו של הרמב"ן לפירוש התורה. מטלה זו ארוכה יותר משאר המטלות שיהיו בין שיעור לשיעור, אך גם קלה יותר להבנה. אני ממליץ לכם מאוד להכין את הטקסט באופן עצמאי, מכיוון שערך מוסף משמעותי שיהיה בקורס זה הוא רכישת היכולת לקרוא ולהבין את הרמב"ן. הדרך היחידה לרכוש את היכולות הללו היא ע"י צלילה אל תוך הטקסטים!