דברי הימים א | פרק ד | השלמות לרשימות יהודה ורשימת בני שמעון

פרק ד' כולל השלמות לרשימת היחס של בני יהודה. רובה של הרשימה הובא בפרק ב' (ובמסגרתה הובא פרק ג' המתאר את שושלת בית דוד), וכעת מובאות השלמות לחלק מענפי השבט (פסוקים א-ח; כא-כג). באמצע הפרק (פסוקים ט-כ) נמצא אוסף פסוקים שעוסקים בדמויות שלא הוזכרו קודם לכן ברשימות, ופרשנים וחוקרים התקשו מאוד בהבנת משמעותם של פסוקים אלה. חציו השני של הפרק (פסוקים כד-מג) מונה את רשימת היחס של שבט שמעון. 

נתייחס לשתי נקודות שעולות בפרק. הראשונה היא סיפור עמום שמתפרס על שני פסוקים בלבד (פסוקים ט-י), על דמות בשם יעבץ. הפסוקים מספרים שיעבץ נקרא בשמו לאור "לידתו בעוצב" על ידי אמו, ועל כך שיעבץ התפלל לה' להצלחתו ושחייו לא יהיו בעוצב ("לְבִלְתִּי עָצְבִּי") ותפילתו נענתה. ד"ר נריה קליין מצביע על כך שהביטוי "לידה בעוצב" מזכיר את סיפור גן עדן, והוא מציע להבין שהסיפור המובא כאן מצביע על היכולת להשתחרר מן הקללה שהוטלה על אדם וחווה, באמצעות תפילה. לטענת קליין, במספר מקומות ספר דברי הימים מדגיש את כוחה של התפילה, וסיפור יעבץ הוא אחד מהם. יתרה מזאת: קליין מצביע על הקבלה בין יעבץ שהיה "נִכְבָּד מֵאֶחָיו" (ד, ט) לבין שבט יהודה הנבחר להנהגה "יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו" (ה, ב). לאור הקבלה זו, הוא מציע שתפקידו של סיפור יעבץ בלב רשימות היחס של שבט יהודה הוא להדגיש את הסיבה שתוביל אדם או שבט להיבחר, להצליח ולהנהיג: אדם שמתפלל ורואה את ה' כמקור ההצלחה שלו. 

נקודה נוספת עולה ברשימת היחס של בני שמעון. בפסוקים לט-מב אנחנו קוראים על נדידות של בני שבט שמעון בתקופת חזקיהו מלך יהודה, שכבשו איזורים חדשים וחלקם הרחיקו לכת עד הר שעיר. בעניין נחלת בני שמעון וגלגוליה לאור הפרק שלנו, מוזמנים לקרוא בדבריו של הרב יואל בן נון: https://bit.ly/47SANP8.