תהילים יז | בצדק אחזה פניך

כבר בפתיחת המזמור מביע המשורר ביטחון גדול בצדקתו וביושרו: "שמעה ה' צדק" ו"בלא שפתי מרמה" (י"ז, א). ונראה שהוא אכן מעמיד את עצמו למשפט מול ה' ביושר ובכנות: "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים: בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה..." – ומהיכרות עם עצמו הוא בטוח בתוצאת המשפט, שתהיה לטובתו: "צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא".

המזמור עוסק במערכת היחסים של המשורר עם שני גורמים מרכזיים: בחלקו הראשון הוא עוסק בעיקר במערכת היחסים שלו עם ה', ובחלק השני הוא עוסק בהתמודדות עם הרשעים. הרב בני לאו (https://on.soundcloud.com/AVXkiLTkEYajPJFG8) עומד על כך ששני החלקים מתכתבים אחד עם השני – בשניהם המשורר עוסק בראיית העין. בחלק הראשון, בראייה של ה' את המשורר. במשפט, עיניו של ה' בוחנות אותו (עיניך תחזינה מישרים) והמשורר מבקש מה' שישמור אותו "כאישון בת עין" (י"ז, ח). בהמשך המזמור, גם הרשעים משתמשים בעיניהם כדי לארוב לצדיק: "עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ" (י"ז, יא).

לדבריו ניתן להוסיף עוד ציר סביבו מתכתבים שני חלקי המזמור – המעקב אחר צעדיו של המשורר. ביחס לה', המשורר מתייחס לשמירה עליו: "תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ" (י"ז, ה) והוא משתמש באותה מילה כדי לתאר שגם הרשע מתעניין בצעדיו כחלק מן המארב המתוכנן: "אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ" (י"ז, יא). לאחר יצירת ההקבלה, מבקש המשורר שעיניו השומרות והחומלות של ה' יהיו אלה שיגברו: "קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ" (י"ז, יג).

המזמור נחתם בחידוש ובתוספת של זוג עיניים חדשות – לא עיניו של ה' ולא עיניו של הרשע, אלא דווקא עיניו של המשורר: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (י"ז, טו). הרב בני לאו מצביע על התפנית שמתחוללת כאן: לאחר שבמוקד המזמור היו העיניים שמסתכלות על המשורר, לאחר שה' בחן אותו והציל אותו מן הרשעים שבחנו אותו, יכול המשורר להעז גם הוא לפקוח את עיניו; בסופו של המזמור המשורר נעשה אקטיבי, והוא הרואה ונהנה מזיו השכינה.