תהילים | נג-נד

מזמור נ"ג – אמר נבל בלבו: מזמור נ"ג הוא חזרה כמעט מילה במילה של מזמור י"ד. מה פשר חזרתו של המזמור כאן? שאלה נוספת שבולטת כאן היא העדרה של כותרת היסטורית למזמור, באמצע רצף של מזמורים הנושאים כותרת היסטורית. הרב יעקב מדן (https://youtu.be/AgRbulsfSGw) מציע כאן שלמזמור נ"ג משמעות אחרת לגמרי ממזמור י"ד, לאור שיבוצו ברצף המזמורים ההיסטוריים. המילה "נבל" יכולה לבטא באופן כללי את הרמאי שאין א-לוהים לנגד עיניו ומסתבר שזו הכוונה במזמור י"ד. אבל היא יכולה גם לציין את שמו של אדם ספציפי - נבל הכרמלי - ואולי זו הכוונה במזמור שלנו, המשובץ במזמורים הנושאים כותרות מאירועים בחייו של דוד. אפשרות זו מתאימה לפרקי המנוסה של דוד מפני שאול, שבתוכם נמצא סיפור ההתמודדות של דוד עם נבל. נבל הוא אכן דוגמה ל"אוכלי לחם" שלא קראו בשם ה' – נבל נהנה משירותי הביטחון של דוד, אבל סירב לגמול לו טובה על כך.

מזמור נ"ד – הלשנת הזיפים: פרקי הבריחה של דוד משאול הם מתסכלים. פעם אחר פעם, אנשים שהיה אפשר לצפות מהם לעמוד לצד דוד – משתפים פעולה עם שאול. תושבי קעילה, אותם הושיע דוד מיד פלישתים – מתכננים להסגיר אותו ביד שאול. ואף הזיפים, בני שבטו של דוד, מסגירים אותו לשאול פעם אחר פעם. כפי שכותב הרב יואל בן נון (https://did.li/zNgIw , ההלשנות החוזרות ונשנות מייאשות את דוד מהיכולת לסמוך על בני האדם: "כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה" (נד, ה) והוא מבין שאין על מי לסמוך, אלא על ה': "הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי" (נד, ו).