קדושים | קדושים תהיו כי קדוש אני
פרשת קדושים פותחת בציווי:
" דבר אל־כל־עדת בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם." (ויקרא יט/ב)
רש"י מפרש את הציווי "קדושים תהיו" בהקשר של פרישות מן העריות. הן ביחס לדברים המובאים בפרשת אחרי מות והן למה שנאמר בהמשך פרשת קדושים. ההתנהגות האסורה בעריות מביאה לידי טומאה ואילו היהודי נקרא להיות קדוש בפרישה מן העריות ומטומאתם.
הרמב"ן מביא את דברי רש"י אך מציע הבנה שונה.
"אבל בתורת כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם, פרושים תהיו... ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים ,פרושים,... לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי - שנהיה פרושים מן המתרות: ימעט במשגל, כענין שאמרו (ברכות כב) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגלין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו; ויקדש עצמו מן היין במעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר - ,קדוש, ויזכר הרעות הנזכרות ממנו בתורה (בראשית ט כא) בנח ובלוט... וגם ישמר פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיהו ט טז), וכל פה דבר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות... עקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם, שהם מלכלכים עצמם במתרות ובכעורים. וזה דרך התורה לפרט ולכלל בכיוצא בזה... "
את דברי הרמב"ן ניתן לקחת צעד קדימה. הציווי "קדושים תהיו" מהווה קריאה לאדם להיות יותר אנושי. זו דרישה מן האדם לבטא את הצלם אנוש, את ה-"בצלם אלוקים ברא את האדם", שבו. "קדושים תהיו" משמעו תהיו יותר רגישים לעולם ולסובב אתכם, אל תהיו אדישים ואטומים למתרחש ולכאב סביבכם. פעמים רבות, האדם, עקב ריבוי קשיים ומאורעות מצערים, נוטה לאבד את רגישותו האנושית. קדושים תהיו קורא לו שלא לתת לקשיים לשלוט בפנימיות שלו.
לדוגמא בתקופה זו בה אנשים נהרגים על הגנת העם והמולדת. בשעה שרבים נקראים שוב ושוב לימי מילואים ממושכים. איך מגיב הזולת? האם הוא/היא חשים את הקושי של הילד שאביו כה חסר לו, את תחושת האישה שמתקשה להתמודד לבדה ללא בעלה? את תחושת הנער שאמו משרתת בצבא ואינה בבית או את אתגרי בעלה? האם האדם עדיין מזדעזע וחש צורך לבכות כאשר הוא שומע את המילים "הותר לפרסום"? בעקבות מעשי הזוועה שבמתקפת שמחת תורה חווינו גם גל אנטישמיות נוראי בעולם. האם אותו אדם עדיין חש את הדאגה לסטודנט היהודי בקמפוס או ליהודי ההולך ברחובות לונדון?
דברים אלו יתכן שהיו חלק ממהות דברי הרמב"ן במקורן ויתכן שלא. כך או כך נראה שהם תואמים מאד לעיקרון שהציב הרמב"ן בדבריו. קדושים תהיו – היו יותר אנושיים.
בשורות טובות ישועות ונחמות.
שבת שלום.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)