ברכות דף נא – כוס חד פעמית לברכת המזון, לקידוש ולהבדלה

  • הרב ירון בן צבי
הגמרא בסוגייתנו ממשיכה לעסוק בהלכות כוס של ברכה (הכוס שעליה אומרים ברכת המזון, קידוש  והבדלה):
"אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה – טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו".
הדרישה "חי", שממנה משתמע שכוס של ברכה צריכה להכיל יין שאינו מזוג, נראית כסותרת את דברי הגמרא לעיל (נ ע"ב), שבה למדנו שאפילו לדעת חכמים, החולקים על רבי אליעזר וסוברים שמברכים ברכת "בורא פרי הגפן" על יין שאינו מזוג, אין לברך על כוס של ברכה עד שיתנו בה מים.
בעקבות זאת מביא רש"י (ד"ה חי) שני הסברים לביטוי "חי":
א. יש ליתן את היין (החי) בכוס הברכה, ורק אח"כ למזוג אותו במים.
ב. הביטוי "חי" בסוגייתנו אינו מתייחס ליין שאינו מזוג, אלא ליין מן החבית או מן הבקבוק. אין להשתמש ביין שכבר השתמשו בו לצורך אחר.
בעלי התוספות (נ ע"ב ד"ה מודים) הוסיפו הסבר שונה, ולדעתם הדרישה לכוס "חי" קובעת שיש לברך על כוס שלמה, ללא פגם או שבר:
"קאי אכוס עצמו, ומאי חי – שלם... בעינן שיהא הכוס שלם בלא שבירה".
דהיינו, הגמרא דורשת שהכלי עצמו יהיה "חי", וחיות זו מתקיימת כל זמן שהכלי שלם. כך פסק גם השו"ע (או"ח קפג, ג). המגן אברהם (קפג ס"ק ה) הוסיף שאין לברך אפילו על כוס שיש בה סדק (בכל מקום שהוא – אין משמעות למיקום הקלקול), אך בשעת הדחק, כאשר אין כוס נוספת, מותר להשתמש בכוס סדוקה.
מדברים אלו למד ר' משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ג, לט) שאין לברך על כוס חד פעמית, משום שאין לה חשיבות והיא פחותה אף מכוס פגומה במקצת (הוא מסייג את הדברים ואומר שיתכן שכאשר אין כוס אחרת – אפשר להקל). ברם, הרב אליעזר יהודה ולדנברג (ציץ אליעזר יב, כג) כתב שאין סיבה לאסור שימוש בכוס כזו, שכן אין בה חסרון, ולכן היא נקראת "חי", שהרי כך היא יצאה מהמפעל (אמנם, גם הוא מסכים שראוי לחזר אחר כוס מהודרת).