אהבת ה' (ד') – מאהבה לגאולה

  • הרב ברוך גיגי

א. ברכות קריאת שמע

במשנה בברכות נאמר:

"בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה" (ברכות יא.)

בירושלמי שם ביארו:

"רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי ע"ש שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך"[1] (ירושלמי ברכות א', ה')

מעין זה נאמר במדרש תהלים:

"זהו שאמר הכתוב שבע ביום הללתיך, אמר רבי יהושע בן לוי אלו שבע מצות שבקריאת שמע, יוצר, ואהבה רבה, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, וגאל ישראל... דבר אחר שבע ביום הללתיך. כנגד שבע חתימות של קריאת שמע שחרית וערבית דתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, הרי שבע"     (מדרש תהלים ו')

תקנת חכמים של ברכות קריאת שמע[2], יוצרת, לפי דעה אחת, יחידת שלמה של קריאת שמע וברכותיה הנחשבים כ"שבע ביום הללתיך". לפי הדעה השניה, תקנה זו יוצרת שבע ברכות קריאת שמע בבוקר ובערב.

כך או כך, ברכות קריאת שמע מהוות יחידת שבח מהותית, בעלת זיקה למצוות קריאת שמע.

בשחר ובערב אנו מברכים שתיים לפניה, ברכת המאורות וברכת אהבה, ואחת לאחריה, ברכת גאולה. בערב אנו מוסיפים ברכת השכיבנו, שהיא ברכת הלילה והשכיבה.

שתי הברכות המקדימות את קריאת שמע מכשירות את האדם לאהבה את ה', בשתי הדרכים שהצגנו בשיעורים הקודמים (על פי תהלים י"ט והרמב"ם): התבוננות בבריאה והתבוננות בתורה ובמצוותיה.

 

כבר רבותינו הראשונים עמדו על הזיקה בין הברכות לבין פרק י"ט בתהילים. כך כתב האורחות חיים:

"כתב הרב אשר לפיכך סמכו אהבת עולם ליוצר המאורות שבה מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא ונתינת התורה המאירה מכל המאורות שהשמש אינו מאיר אלא ביום והתורה מאירה ביום ובלילה ואחזו דרך השמים מספרים שהזכיר המאורות וסמיך ליה תורת ה' תמימה. ואחר כך עדות ה' נאמנה שאנו חייבים להעיד על יחודו האמיתי עד כאן"  (אורחות חיים חלק א' דין ברכו)

האורחות חיים כתב שחז"ל "אחזו" בדרך המזמור, ומתוכו אנחנו באים לייחד את שמו יתברך בקריאת שמע. אנחנו מוסיפים, שמגמת הברכות הללו היא להכשיר את האדם ולהדריך אותו דרך שתי הברכות האלה.

ברכות אלו עוסקות בדרכים שבהן יכיר האדם וידע את מי שאמר והיה העולם, ומתוך כך תבוא האהבה. לפיכך נתקנו שתי ברכות הללו, כדי שידע האדם כיצד יאהב את ה' בבואו אל קריאת שמע.

 

ברכת המאורות עוסקת בהתבוננות בבריאה, "מה רבו מעשיך ה' מלאה הארץ קנינך". ההתמקדות במאורות בשחר ובערב, נוגעת בנקודת הספק והטעות שנופלת בליבות בני אדם, שמייחסים את הכוח אל המאורות. כפי שכבר ראינו בדברי חז"ל אודות אברהם אבינו, וכפי שאנו מכירים מן ההיסטוריה העולמית, אודות עובדי השמש והירח.

ברכת המאורות באה ללמד ולהדגיש שהמאורות, עם כל הבריאה שסביבם, נוצרו ונבראו על ידי ה', הוא המאיר לארץ ולדרים עליה.

זוהי משמעות דברי חז"ל בגמרא בברכות:

"תנא משמיה דרבי מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא"  (ברכות ז.)

באותן שלוש שעות ראשונות של היום, שבו העולם משתחווים לשמש, כנסת ישראל מקבלת על עצמה עול מלכותו באהבה. עם ישראל מכיר בכך ש-ה' הוא יוצר המאורות ומעריב הערבים.

לעניות דעתי, זהו גם ערכה הגדול של תפילת ותיקין, "ייראוך עם שמש". בין אם נבין שעיקר ותיקין נוגע למצוות קריאת שמע ובין אם נבין שעיקרו לעמידה בתפילה, נראה לי שהמוקד הוא בהקפדת הותיקין לקבל מלכות שמים או לעמוד לפני ה' בתפילה בשעה שמלכי מזרח משתחווים לשמש. בעוד הם משתחווים לשמש, אנו לי-ה ולי-ה עינינו.

 

ברכת אהבה רבה (ויש אומרים אהבת עולם), עוסקת באהבה הגדולה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל ובבחירתו. אולם, התכנים המרכזיים של האהבה הם התורה והמצוות.

כך אנו אומרים בתפילת כל המועדים:

"אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו... וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך.."  (מתוך תפילת המועדים)

משום כך, התורה והמצוות הן עיקר התוכן של ברכת אהבה:

"תן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה"  (מתוך ברכת אהבה)

ברכת אהבה נקראת בירושלמי ברכת התורה:

"אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו. מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת התורה. והלא לא בירכו יוצר המאורות רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות" (ירושלמי ברכות א', ה')

גם בבבלי נאמר:

"אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה"[3]  (ברכות יא:)

אם כן, שתי ברכות קריאת שמע שלפניה עוסקות בדרכים לאהבת ה', הבריאה והתורה, ומכינות את המברך לייחודו ואהבתו יתברך.

 

ב. אמרי פי והגיון ליבי

להשלמת העניין יש להוסיף, שפרק י"ט בתהילים כולל שלושה חלקים עיקריים: השמים מספרים כבוד א-ל (בריאה), תורת ה' תמימה (תורה), וחלק נוסף, "גם עבדך נזהר בהם... ה' צורי וגואלי".

על זיקתו של החלק השלישי של המזמור לברכות קריאת שמע, עמד כבר הרוקח בפירושי סדר התפילה:

"לפי שדוד הזכיר תחילה על המאורות ולשמש שם אהל בהם, ואחר כך על התורה, ואחר כך צורי וגואלי, לפיכך תיקנו בתחילה ברכת המאורות, אהבה רבה וקריאת שמע, ואחר כך יציאת מצרים ברכת גאל ישראל, וכל התפילה עד הגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי" (פירושי סדר התפילה לרוקח, מזמור י"ט עמ' פ"ג)

תחילה נבאר בקצרה את חלקו השלישי של המזמור, ולאחר מכן נעמוד על המשמעות הכוללת של המזמור, וזיקתו למבנה הכולל של קריאת שמע ותפילה.

המשורר מצהיר על זהירותו בקיום מצוות ה', ומבקש סיוע ממעידה בשגיאות ושגגות. לאחר מכן מוסיף לבקש שלא יעבור במזיד כדי שיישאר בתמימותו. הפסוק האחרון בפרק, "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", כולל תפילה שיעלו בקשותיו לרצון לפני ה'.

אלא, שהמשורר מבחין בין אמרי פי להגיון לבי.

אמרי הפה, כמובן, הם התכנים שאדם מוציא מפיו בשעת תפילתו, שעליהם הוא מבקש שיעלו לרצון לפניו יתברך. אולם, דוד המלך, בעל המזמור שלנו, אינו מסתפק בזה, אלא מוסיף ומבקש גם על הגיון הלב.

מהו הגיון הלב? המושג הגיון במקרא מתפרש, בדרך כלל, במובן של דיבור, הגייה[4]. אם כן, המקבילה של אמרי הפה הוא שיח הלב. מה הוא הערך המוסף של שיח הלב על פני אמרי פי?

ברובד הפשוט שיח הלב נובע ממקום עמוק יותר בנפש. שיח המלווה בכוונה ואינו מן השפה ולחוץ. על שיח זה אי אפשר לומר "בפיו ובשפתיו כיבדני וליבו רחק ממני".

ברובד פנימי יותר, יש להבדיל בין אמרי הפה לשיח הלב. אמרי הפה הם הטיעונים הלוגיים, המאורגנים והמסודרים. בטיעונים אלו אנו מדברים על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, בהם בקשה והודאה מסודרים במבנה ומאורגנים בפרטיהם. הכול מתאגד לכדי משנה סדורה ובהירה. לאיש שיש זאת יש שקט ושלווה, הוא "מסדיר" תפילתו לפני ה'[5].

שיח הלב, לעומת אמרי הפה, הוא סוער יותר, הומה יותר ופחות מאורגן ומסודר. חוסר סדר זה נובע מקוצר המשיג, שאינו מצליח להסדיר טיעוניו ומחשבותיו והרהוריו, ומעומק המושג, שהעניינים והנושאים המטרידים אותו מסובכים מורכבים. ממילא, קשה עד מאוד לארגן את המחשבות לכדי מסכת בהירה של טענות ומענות.

אם כן, זוהי בחינה מסוימת של "ליבא לפומא לא גליא" (הלב לפה לא מגלה). דבר זה נובע לא רק מפני שהלב מבקש להסתיר, אלא מפני שהנושאים רחבים יותר ממה שהפה יכול להכיל ביכולותיו המוגבלות.

כביכול, האדם המתפלל מבקש "יהיו לרצון אמרי פי", אך הוא מוסיף ואומר לפני ה': יותר ממה שאמרתי לפניך באמרי פי, כתוב כאן בהגיון הלב, בשיח הלב. גם לגביו שטוחה בקשתו של המתפלל, יהיו לרצון לפניך.

 

ג. ה' צורי וגואלי

כעת, נבאר את סופו של הפסוק, ה' צורי וגואלי.

משמעות הביטוי "ה' צורי" הוא הבורא והיוצר. ה' הוא האמן והצייר, "אין צור כא-להינו" הכוונה "אין צייר כא-להינו" (ברכות י.). כך אנו מדגישים בברכת המאורות:

"יוצר אור ובורא חושך... מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (מתוך ברכת המאורות)

ה' הוא הבורא והמקיים את הבריאה תדיר.

קיום הבריאה מותנה בקיום הברית, "...אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו ל"ג, כ"ה). קיום הבריאה זקוק לתורה ומצוות שיתקיימו על ידי האדם. זוהי ברכת האהבה והתורה, "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" (מתוך ברכת אהבה רבה).

הביטוי "וגואלי" מכוון לגאולת האדם והעולם. זהו יכולת האדם לעמוד ולחיות לפני ה' בדבקות מלאה כאדם הראשון בגן עדן, וכצדיקים לעתיד לבוא היושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה (ברכות יז.). המציאות הגאולית היא של הופעת ה' על הפרט ועל הכלל, בהרמוניה נפלאה של אהבה ודבקות. חיבור של בריאה ותורה, של ארץ ושמיים.

כך אנו אומרים בראש השנה, עת ממליך האדם הבודד וכנסת ישראל כולה את ה'. המלכה זו מלווה בתקווה גדולה, שיבוא היום שבו גם כל יצור וכל פעול יהיו שותפים לקריאה להמליך את מלכו של עולם.

מתוך ההכרה והקבלה של מלכותו יתברך כבורא עולם (מלכויות) וכמי שמקיים ומנהיג את עולמו (זכרונות), העולם בא אל גאולתו. גאולה זו באה באמצעות הופעת ה' על העולם במתן תורה ומצוות, שהן הפתח לגאולת האדם והעולם.

אז, כשאור ה' ושכינתו מאירים את העולם כולו ומסירים את כל הספקות והערפילים, מגיע השופר הגדול של הגאולה העתידה (שופרות), של השבת האובדים והנידחים, "...כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיהו נ"ב, ח').

כך מבקש דוד המלך במזמור י"ט: אהבת ה' תתפתח מן ההתבוננות בבריאה ומתוך הלימוד והעיסוק במצוות ה', בצירוף הסיעתא דשמיא, שלהן מייחל האדם בקיום וזהירות בדבר ה'. מתוך כך, יבוא החיבור השלם בין הבורא לברואיו, ונזכה לגאולת האדם והעולם.

 

ד. מתוך הברכות מגיעה הגאולה

ברכות קריאת שמע והתפילה, הקבועות בסדר יומו של האדם, כוללות שלוש ברכות יסודיות של בריאה ותורה, ומתוכן מגיעה גאולה.

גאולה זו באה לידי ביטוי בשני אופנים בדברי הרוקח. הגאולה בתוך ברכות קריאת שמע, גאל ישראל, והגאולה המסיימת את התפילה, "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". הגאולה שבברכות קריאת שמע היא בעיקרה גאולת הכלל, גאולת מצרים, תחילת גאולת הכלל ויצירתו של עם ישראל כעם ה'. אחריה באה עבודת האדם המקבל תורה ומצוות באהבה, ועובד את ה' בתורתו ובתפילתו[6].

מתוך עמידתו לפני ה', בא האדם לפני ה' באמרי פיו ובהגיון לבו לבקש על גאולתו.

על חשיבות סמיכת גאולה לתפילה אמרו בירושלמי ברכות:

"תכף לגאולה תפילה יהיו לרצון אמרי פי מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה... אמר רבי אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג"   (ברכות א', א')

לאור הנאמר עד כה, נראה שכך יש לפרש את דברי הירושלמי הללו: האדם המתבונן בבריאה ובתורה מקבל על עצמו עול מלכותו באהבה בקריאת שמע. מתוך זה מבין ומפנים האדם את גאולת ישראל במצרים, שבה נבחר עם ישראל להיות לעם ה'. בשלב זה, יכול האדם לממש את אהבתו בעבודת התפילה, משום שבחיבור זה של האדם להיסטוריה ולמסורת של כנסת ישראל כולה, כשהוא מבקש להצטרף כחוליה של אוהבי ה' וגאוליו, מובטח לו שייענה. "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם א-להי יעקב" (תהלים כ', ב').

בירושלמי הוסיפו, שהקדוש ברוך הוא מצפה ממי שמצהיר על אהבתו למלך ומכריז על אמונתו בגאולת ישראל מתוך אותה בחירה ואהבה שהרעיף ה' על ישראל, אינו יכול לעצור בזה. ה' מצפה ממנו שיצטרף הוא עצמו למבקשים "יהיו לרצון לפניו". זאת, כדי שהוא והעולם כולו יוכלו להתקדם מגאולת מצרים לגאולה העתידה והמושלמת בה יקויים ה' ימלוך לעולם ועד.

אם אינו עושה כן, נראה כמי שיש לו ספק בגאולת מצרים ואין הוא שואף לשאיפת האהבה והדבקות העליונות.

עוד הזכירו בבבלי בברכות:

"דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית" (ברכות ד:)

הנה כי כן, הסומך גאולה לתפילה, ובמיוחד בערבית, זוכה להיות בן עולם הבא. וכבר עמד רבינו יונה על כך (והשיב שם):

"יש לעיין וכי מפני שסומך גאולה לתפלה יש לו שכר כל כך שיהיה בן עולם הבא?" (תלמידי רבינו יונה ברכות ב: באלפס)

על פי מה שאמרנו נראה, שמי שמכיר ואוהב את ה' ומבין את הערך שבבחירת ישראל וגאולתו על ידי ה', מצפה ומקווה שהעולם יתקדם אל עבר המציאות השלמה ומתפלל על כך. מי שעושה כן הרי הוא בן העולם הבא, שמסמל במהותו את המציאות של הדבקות העליונה, "...נהנים מזיו השכינה".

בברכות אמרו עוד בשכר מי שסומך גאולה לתפילה:

"העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו. אמר רבי זירא איני (נכון הדבר?) והא אנא סמכי ואיתזקי (והרי אני סמכתי [גאולה לתפילה] וניזוקתי) אמר ליה במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא דאמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם"  (ברכות ט:)[7]

מי שסומך גאולה לתפילה ורוצה בקידום העולם, בגילוי מלכותו יתברך על כל באי עולם, ומייחל לתיקון עולם במלכות שדי, מובטחת לו שמירת ה' שלא יינזק כלל.

בסוגיה מתברר שלפעמים מדובר בתהליך ארוך יותר ומפותל, לעיתים צריך להתחיל במלכי האומות, ורק אחר כך באה מלכות ישראל לידי גילוי. יש ביטחון שלא יינזק ויזכה להיות מן הנגאלים הרואים פני שכינה, אבל לפעמים הדבר קורה בתהליך מפותל שתחילתו בראיית מלכות האומות והמשכו במלכות ישראל, גילוי מלכות ה' בארץ.

 



[1] עיין רש"י ברכות שם.

[2] יש מקום לדון במעמדן ההלכתי של ברכות קריאת שמע, אם יש להן משמעות דווקא בזיקה לקיום מצוות קריאת שמע, או שמא יש להן גם משמעות עצמאית. כמו כן, יש מקום לעסוק בשאלה האם יש בהן ממד מסוים של ברכת המצוות. בדיונים אלו לא נעסוק במסגרת זו, ואפשר שנקדיש לכך פרק נפרד בהמשך.

[3] ויש להשוות דברים אלו ללשון הירושלמי שם:

"שמואל אמר השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך לאחר ק"ש א"צ לברך א"ר בא והוא ששנה על אתר"  (ירושלמי שם)

ראה תוס' ברכות יא ע"ב שהאריכו, ולעניות דעתי בירושלמי אין ברכת תורה אחרת, ויש לעיין, ואין כאן מקומו.

[4] כגון "והגית בו" (יהושע א').

[5] כך מופיע הביטוי בדברי חז"ל, "שגורה תפילתו בפיו", "הסדיר תפילתו".

[6] עיין היטב בדברי הרמב"ם, שכתב (ספר המצוות מצווה ה') "ולשון ספרי ולעבדו זו תפילה. ואמרו גם כן ולעבדו זה תלמוד".

[7] בירושלמי שם מופיע קטע מקביל:

"וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובליא הדס לפלטין אמרו ליה ר' רבו היא אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין"   (ירושלמי שם)