"אין דרכה של אישה לעשות מלחמה"

  • הרב אביעד ברטוב
א. הקדמה
בציבוריות הישראלית נושא גיוס הנשים לצה"ל תפס תאוצה בתקופה האחרונה בעיקר סביב שילובן של נשים בחטיבות הלוחמות. אחד המקורות החשובים לדיון בשאלת גיוס נשים לתפקידי לחימה הוא הסוגיה בתחילת מסכת קידושין, הדנה האם המילה "דרך" היא לשון זכר או לשון נקבה:
ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר, דכתיב "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך" (דברים, כ"ח ז)...התם דבמלחמה קאי, דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה, כתב לה בלשון זכר.
(ב:).
הגמרא מסבירה כי כאשר מדובר במלחמה המילה "דרך" היא בלשון זכר, כיוון ש"דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה". אמירה זו משקפת תפיסה נורמטיבית, לפיה שדה הקרב אינו מקומה של האישה: אין כאן קביעה הלכתית, אלא אבחנה סוציולוגית. תפיסה זו רווחה כמעט לכל אורך ההיסטוריה וכמעט בכל העולם; אולם בשנים האחרונות, בעקבות פעילותם של ארגוני נשים, נשים ממלאות יותר ויותר תפקידי לחימה בצבאות שונים בעולם. בשיעור זה נעסוק בקצרה בסוגיית גיוס נשים לצבא בכלל, ובתפקידי לחימה בפרט.
ב. המקורות הבסיסיים בסוגיה
המשנה במסכת סוטה קובעת כי במלחמת מצווה גם נשים נלחמות:
...אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.[1]
(ח', ז).
הרמב"ם פסק את המשנה כפשטה:
אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
(הלכות מלכים ומלחמותיהם, ז', ד).
פשט דברי הרמב"ם הוא שנשים משתתפות בלחימה כחלק מצבא סדיר, ללא הבדל בין גברים לבין נשים. לעומת זאת, פרשני המשנה במסכת סוטה הקשו כיצד מסתדרת המשנה עם הסוגיה בקידושין הקובעת ש"אין דרכה של אישה לעשות מלחמה", ותשובה מעניינת ניתן למצוא בדברי ה"הון עשיר":
מכאן נראה שאף על האשה מוטל חיוב זה, ואין ספק שאין זה אלא לעשות כמו שעשה האשה לאבימלך (שופטים, ט', נג), או כשרח בת אשר לשבע בן בכרי (שמואל ב', כ', טז - כב)...או כיהודית לאולי"פרנו בימי חשמונאים.[2] אבל לא שתתחייב לצאת לעמוד בקשרי המלחמה בכלי זין כמו האנשים. ואף אם יודעת בעצמה שיכולה לעמוד כנגד האויב, נראה בעיני שלא היו מניחים אותה לצאת, דסוף סוף אשה היא דדעתה קלה ולבה מהסס בדבר קל, ושמא תתחיל לנוס ותחילת נפילה ניסה (משנה, סוטה, ח', ו).
לדעת ההון עשיר לנשים היה חלק במאבקים מזויינים, אך לא במסגרת של לוחמה סדירה אלא במה שהיינו מגדירים היום לוחמת גרילה או פעולות של שירות חשאי. יש אמנם חיוב לנשים להשתתף במלחמת מצווה, ולזה התכוונה המשנה, אבל לא כחלק מצבא סדיר, ויש אף למנוע מנשים להצטרף לצבא סדיר.[3] בדומה לכך, הרדב"ז סובר שנשים לא משתתפות בלחימה, אלא הן ממלאות תפקידי לוגיסטיקה ואספקה:
ואפשר דבמלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן, וכן המנהג היום בערביות.
(הלכות מלכים, ז', ד).
עד כאן, ראינו, אם כן, שתי גישות ביחס לשאלת גיוס נשים: לפי גישה אחת, העולה מפשט המשנה והרמב"ם, אין הבדל בין נשים לבין גברים בצבא ובלחימה, וגישה שנייה מסייגת את שירות הנשים לתפקידים שאינם לוחמה סדירה. יש לשים לב לכך שאין בדברי הפוסקים (עד לדור האחרון) פטור התגייסות גורף לנשים, ובוודאי שלא איסור גורף לנשים להתגייס. אולם, רבנים רבים בדור האחרון העלו גישה שלישית, לפיה לא רק שאין חובה לנשים להתגייס אלא אף אסור להן להתגייס, והם נאלצו לתרץ את דברי הרמב"ם ולמצוא תימוכין לשיטתם. לא נתייחס כאן לכלל השיטות בנושא, אלא נתייחס בקצרה לדברי פוסקים שונים.
ג. הדיונים בסוגיה בשנות הקמת המדינה
בשנים תשי"א - תשי"ג כאשר חוקק חוק גיוס חובה, הארץ רעשה וגעשה: רבני ירושלים, ובראשם הרב צבי פסח פרנק[4] ור' איסר זלמן מלצר, ראו בסעיפי החוק אשר מחייבים את הנשים בגיוס כגזרת שמד.[5] חברי החזית הדתית פעלו רבות לשינוי החוק, ובשנת תשי"ג עלה בידם לשנות את החוק כך שבנות המצהירות על אמונתן הדתית יהיו פטורות מגיוס.[6]
הרב צבי פסח פרנק הסביר את חששותיו:
זה איזה שנים בשעה שראינו עין בעין כי רחם ד' עמו לשבור עול גוים מעל צוארנו ויחד כולנו ראינו ושמחנו בישועתן של ישראל, רגשי גיל וחדוה נמלאו בכל חדרי לבנו, ולא עלה על הדעת שגם השטן יבוא בתוכנו להטיל חובת גיוס על בנות ישראל דבר שלא היה כזאת בישראל מעולם ואשר גם גויי הארצות בממלכות תבל עדיין לא פרצו גדרי הצניעות באופן גם כזה להרחיק בנות ישראל בזרוע מבית הוריהם אשר עיניהם רואות וכלות לחנכם ברוח התורה והמסורה.[7]
הרב פרנק חושש מניתוקן של הבנות מבית הוריהן ופריצת של גדרי הצניעות, חששות שלא נזכרו בדברי התלמוד והפוסקים לפני הרב פרנק.
הרב זווין מנמק את האיסור לנשים להתגייס באיסור "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים, כ"ב, ה[8]):
אבל מצינו גם איסור על השתתפותן של נשים במלחמה בגמרא, במקום אחר ובמובן אחר. "ר' אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר 'לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה'" (נזיר נט.). וזהו שמצינו ביעל אשת חבר הקיני שלא הרגתו לסיסרא בכלי זיין אלא כמו שנאמר "ידה ליתד תשלחנה". מקורו במדרש משלי: "'ידיה שלחה בכישור' (משלי, ל"א, יט) - זו יעל, שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד, דכתיב, 'ידה ליתד תשלחנה' (שופטים, ה', כו), ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין? לקיים מה שנאמר: 'לא יהיה כלי גבר על אשה'" (מדרש משלי, ל"א, יט). ולא עוד אלא אף מפרשי המקרא בעלי הפשט ראו כן את הדברים בפשוטו של מקרא: "נסמכה בעבור זאת למלחמה (לפרשת "כי תצא למלחמה") כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות" - אלה הם דברי אבן-עזרא בפירושו לתורה.
דהיינו, אסור לנשים בלחימה כי אחזקת נשק נחשבת ל"כלי איש", כפי שאומרת הסוגיה בנזיר כט., ובנוסף לכך יציאתן לקרב תביא לידי זנות. בסוף דבריו כותב הרב זוין כי זוהי גם דעת הרמב"ם:
לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים. הכל כמנהג המדינה.
(הלכות עבודה זרה, י"ב, ז).
אולם, יש לשים לב כי הרמב"ם דיבר על שימוש של האישה בבגדים גבריים באופן כללי, ולא על איסור בשעת לחימה, ותימוכין לכך ניתן להביא מדברי הרמב"ם במורה הנבוכים:לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה, תמצאהו בספר "טמטם", מצוה שילבש האיש בגד אשה צבוע, בשעה שעומד לכוכב נוגה, ותלבש האשה שריון וכלי נשק, בעת שעומדים למאדים. ויש בזה עוד לדעתי טעם אחר, והוא שהפעולה הזו מעוררת לתאוות וגורמת למיני שחיתות.
(חלק ג', פרק ל"ז).
כמו כן, לעיל ראינו כי פשט דברי הרמב"ם הוא שבעת מלחמת מצווה יש לגייס נשים לשירות זהה לזה של הגברים, ובכלל זה לחימה ושימוש בכלי לחימה. על כל פנים, שיטת הרב זווין היא כי לנשים אסור להצטרף ללחימה בשל האיסור להשתמש בכלי גברים, וכן בשל חשש זנות.
גם הרב ולדנברג אוסר על נשים להתגייס בשל האיסור להשתמש בכלי גברים, והוא מוסיף על כך איסורים נוספים אותם הוא מגדיר ב"מכשולי איסור":
ומסתעף מזה הרבה מכשולי איסור שראתה תורה שיצא מזה אם השנים תשתתפנה במלחמה. והכל כדי להרחיק מאומתנו הקדושה דבר ערווה וכל עניין וכל צד שיהיה' הכשלון באותו דבר מצווי מתוכו וכענין שאמרו ז"ל דרך משל שאלקינו שונא זימה (סנהדרין קו.) כלומר שלאהבתינו הרחיקנו מן הזימה שהוא דבר מכוער ביותרת ויקח לב האדם ומדיחו מדרך טובה ומחשבה רצויה לדרך רעה ומחשבה של שטות.
(הלכות מדינה, חלק ב', שער ג', אות ט).
בסוף דבריו כותב הרב ולדנברג דברים נחרצים כנגד מי שרוצה להטיל חובת גיוס כללי על נשים:
ודין תורה הוא האיסור החמור שפרסמנו בשער בת רבים גאוני וגדולי התורה בארץ ישראל שאיסור חמור הוא לגייס נשים במסגרת צבאית באיזה אופן שהוא וכל חק שיוחק בענין זה ע"י אלה העוזבים מקור מים חיים לבלתי שמוע אל דברי התורה לא יחייב את העם היהודי הדבוק באמונתו ובמסורתו ובורח חייו עפ"י התורה ויצא חוצץ כאיש אחד נגד כפיה כזאת לעבור על דת תורה. כי הדבר הזה יכול חלילה להיות לרועץ לעם ישראל כולו...
ד. שילוב נשים בצה"ל בשנים האחרונות
לאחרונה, בעקבות שילוב הולך וגובר של נשים בתפקידי לחימה ביחידות מעורבות של גברים ונשים, שבה שאלת גיוס הנשים לכותרת. עמדתם של הרבנים החרדים וגם של רבנים רבים ציונים דתיים היא לאסור על נשים להתגייס בצורה גורפת, אך בקרב רבני הציונות הדתית יש מי שמפקפקים בפסק של הרבנות הראשית לישראל, אשר אסרה בשנות הקמת המדינה גיוס נשים. הסיבה העקרית לתמיכה בגיוס נשים הוא פשט לשון המשנה והרמב"ם, אך הנסיון מראה כי חששות "טוהר המחנה" אינם מופרכים. בשאלת האיזון בין הגורמים השונים דנו רבני "בית הלל":
...עם זאת אין להתעלם מן החובה לשמור על קדושת המחנה, הן במישור הפרטי – של כל חייל וחיילת - והן במישור הכללי. אנו מאמינים ששמירה על קדושה זו היא מרכיב בהצלחה אפשרית של צה"ל בשדה הקרב. לכן, הכרעתה של הבת בדבר אופי השירות ומקומו צריכה להיבחן לפי מגוון השיקולים ההלכתיים והאישיים, תוך בחינה פרטנית של מקום השירות. ישנם מקומות במערך הצבאי המתאימים יותר לשירות הנשים ממקומות אחרים; ישנן נשים המתאימות לשירות הצבאי יותר מאחרות, וישנן כאלה המתאימות לשירות הלאומי יותר מאשר לשירות הצבאי. ההחלטה אם לשרת בצבא או בשירות הלאומי, ואף ההחלטה היכן לשרת בכל אחת מן המסגרות האלה, חייבת לקחת בחשבון גם את מידת הביטחון האישי-הלכתי במקום השירות.
לצורך כך יש להכיר את המציאות הקיימת במקום השירות המבוקש, לבחון את התאמתה של המתגייסת למסגרת זו, ולהתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים לתהליך זה. באופן כללי, המערכת הצבאית עושה מאמצים כדי לאפשר סביבה מוקפדת יותר, גם כדי לשמור על התנהלות ראויה, וגם כדי לא להדיר נשים מתחומי שירות שונים. עם זאת, יש לבחון את הדברים בכל מקרה באחריות הראויה, שכן בדיני נפשות אנו עסוקים.
(שירות משמעותי לנשים בשירות לאומי ובצה"ל, חוות דעת רבני בית הלל[9]).
כיום, מבחינת צה"ל וגורמים נוספים בחברה ישראלית, שאלת שילובן של נשים בצה"ל בכלל ובמערך הלוחם בפרט אינה תלויה בצורך והכרח בלבד, אלא מדובר גם בהכרעה תרבותית וחברתית - במקרים רבים ניתן למלא את הצורך במכסת הלוחמים בגברים בלבד, ואף על פי כן יש הקוראים לשילוב נשים במערך הלחימה באופן גורף. לכן, גם אם קיימת חובה לנשים להתגייס במקרה של מלחמת מצווה, באווירה הכללית היום קשה לשפוט האם מדובר בצורך צבאי או בדרישה חברתית.
 
 
 
**********************************************************
 
 
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ח
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
 
**********************************************************
 
 
 
 
[1]   על פי יואל, ב', טז.
[2]   ספר יהודית.
[3]   יש לשים לב לכך שההתנגדותו להצטרפות לצבא סדיר אינה מטעמי צניעות, אלא בשל חשש לפגיעה במוראל היחידה הלוחמת.
[4]   דבריו של הרב פרנק מובאים בספרו של הרב ולדנברג, תורת המדינה, בהקדמה לחלק ב'. כמו כן, העיתונאי נח זבולני תיאר פגישה מעניינת בין הרב פרנק לראשי הפועל המזרחי בעיתון חירות 9-8-53 .
[5]   כרוז משנת תשי"א, בתוך אתר הספרייה הלאומית.
[6]   על הקושי בהשגת נוסחת הפתרון והתנגדות התקיפה של רבני ירושלים, עיינו בנייר העמדה של הרב הרצוג בארכיון המדינה.
[7]   מובא בספר תורת המדינה, שם.
[8]   עיינו ספר המצוות לרמב"ם, לאווין, לט; רמב"ם, הלכות עבודה זרה, י"ב, י.