אנא השם ואנא בשם בווידוי הכהן הגדול ביום הכיפורים

  • הרב אביהוד שורץ
 

דף יומיומי

יומא דף ל"ז, "אנא השם" ו"אנא בשם" בוידוי הכהן הגדול ביום הכיפורים

המשנה בדף ל"ה ע"ב מביאה את סדר הוידוי של הכהן הגדול ביום הכיפורים:

 

"וסומך שתי ידיו עליו ומתודה, וכך היה אומר: "אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי", "אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי".

 

הגמרא מבררת בהרחבה כל מילה ומילה בסדר הוידוי, ובדף ל"ז ע"א היא מתמקדת בשתי מילים:

 

"ומנין שבאנא? ... ומנין שבשם?".

 

הגמרא מסבירה, שהמילה "אנא" נאמרה בתפילתו של משה רבינו לאחר חטא העגל, ואילו שם ה' מוזכר בתפילת הזקנים בנחלת האיתן כאשר יש צורך להביא עגלה ערופה.

באופן פשוט, תפילתו של הכהן היא: אנא ה' חטאתי עוויתי וכו'. כלומר, הכהן אומר את המילה "אנא", ולאחר מכן מזכיר את שם ה'. עם זאת, קשה שלא לשים לב לכך שהמשנה משתמשת במילה "השם", ולא מציינת את השם המפורש, שם הוי-ה, בכתיבתו המקובלת ה'.

עניין זה עורר את תשומת הלב בתלמוד הירושלמי על משנתנו (פרק ג' הלכה ז'), ושם נאמר:

 

"אמר ר' חגייא: בראשונה הוא אומר 'אנא השם' ובשנייה הוא אומר 'אנא בשם".

 

כלומר, הכהן הגדול אומר תחילה אנא ה', ומזכיר את השם המפורש, ולאחר מכן איננו חוזר על שם זה אלא אומר "אנא בשם [=כלומר באותו שם המפורש שהזכרתי] כפר נא לעוונות...". תיקון זה שבירושלמי איננו עולה בקנה אחד עם פשט המשנה. רבינו חננאל בסוגייתינו (לו ע"ב) כותב בפירוש שזו טעות גמורה, וברור שיש לגרוס במשנה "אנא השם", ומשמעות הדברים היא שהכהן היה חוזר על השם המפורש פעמיים.

הראבי"ה (חלק ב', מסכת יומא סימן תק"ל) מצטט את דברי הר"ח, אך חולק עליהם ומקבל את הגירסה שבירושלמי. הראבי"ה מסביר, שהאמוראים היו בקיאים בגירסת המשניות יותר מאיתנו, ואם אמוראי הירושלמי תיקנו את הגירסה במשנה, יש לקבל את תיקונם. הראבי"ה גם מעיר, שבסדר העבודה בפיוט "אתה כוננת" נכתב "אנא בשם", ולא אנא השם.

כמובן, השאלה הגדולה היא מה פשר אמירת "אנא בשם"? התוספות יום טוב (יומא, פרק ו' משנה ב') מבאר שזהו עניין טכני, דהיינו שאין צורך להזכיר את השם פעמיים, ודי באיזכורו הראשון, ובכך שבפעם השנייה אומרים "אנא באותו השם שהזכרתי...".

פירוש מקורי יותר הוצע על ידי הר"ש ליברמן ב"תוספתא כפשוטה". לדבריו, הביטוי "אנא בשם" הוא מעין שבועה. דהיינו, בתחילה פונה הכהן הגדול אל הקב"ה בתפילה: אנא ה' כפר..., אך לאחר מכן הוא מוסיף ומשביע בשם שהקב"ה יכפר לעמו ישראל! הר"ש ליברמן מוכיח את דבריו מן התרגום הירושלמי לפסוק:

 

"וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם ... "

 

ובתרגום:

 

"וְיִסְמוֹךְ אַהֲרֹן יַת תַּרְתֵּין יְדוֹי ... וְיוֹדֵי עֲלוֹי יַת כָּל עֲוָיַית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיַת כָּל מְרוֹדֵיהוֹן לְכָל חַטָאֵיהוֹן וְיִתֵּן יַתְהוֹן בִּשְׁבוּעָה אֲמִירָא וּמְפָרְשָׁא בִּשְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא עַל רֵישׁ צְפִירָא".

 

אהרן לא רק מתוודה, אלא כביכול נשבע או משביע בשם המפורש, שכל העוונות יועתקו לראשו של השעיר, ובני ישראל יזכו לכפרה.

נמצא אפוא, שוידויו של הכהן הגדול כולל שני מרכיבים: הוא פותח ב"אנא ה' ", בלשון תפילה; אך ממשיך ב"אנא בשם", בלשון שבועה.

יום הכיפורים חותם את עשרת ימי תשובה הנפתחים בראש השנה. עקידת יצחק עומדת במרכזו של ראש השנה, ונראה שהיא עשויה לשמש השראה אף ליום הכיפורים. כך מסתיימת העקידה:

"וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ...".

הנה לפנינו שבועה בשם ה': כדרך שנשבע הקב"ה בשמו הגדול לברך את אברהם וזרעו, כך תובע הכהן סליחה וכפרה בשבועה בשם ה'.

 

הרב אביהוד שורץ