אנשים, נשים וטף

  • הרב ברוך גיגי

אנשים, נשים וטף* / הרב ברוך גיגי

לפרשת וילך-שובה

בפרשת השבוע אנו קוראים על מעמד הקהל:

"ויצו משה אותם לאמור מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות; בבוא כל ישראל לראות את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם; הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' א-להיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת"

לאור פסוקים אלו, מביאה הגמרא במסכת חגיגה ג. משא ומתן מעניין:

"מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותיןץ אמר להם: אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש? שבת של מי היתה? - שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו, בפרשת הקהל. ומה דרש בה? 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' - אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן! אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני?!"

מה החידוש הגדול בדברי התלמידים שמפליא כ"כ את ר' יהושע? שקטנים צריכים לבוא בשביל להביא שכר למביאהם? אלא, שדברי ר' אלעזר בן עזריה הם בניגוד מפורש למה שכתוב בתורה, שהרי בתורה כתוב שהמטרה בהבאת הקטנים היא "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם" - כלומר, הקטנים באים, למרות שהם לא מבינים כלום בשביל ללמוד יראת שמיים. אם כן, אכן מפליא מדוע ראב"ע דורש בניגוד לפשוטו של מקרא?

נראה לי, שהייחוד במעמד הקהל הוא חידוש מעמד הר סיני. אולם, ישנם קבוצות שונות השותפות באותו מעמד: אנשים באים ללמוד, שהרי אנו יודעים שהמקצוע הגברי הוא עיון ולימוד; הנשים באות לשמוע, שהרי שמיעה מתארת בד"כ קשר פנימי עם הדברים הנשמעים, והנשים ידועות ביתרון הרגשי שלהם; ואילו קטנים מגיעים כדי לספוג את האווירה, למרות שהם לא מבינים את כל מה שמתרחש מסביב.

לפעמים אנו אומרים לעצמנו 'שמיעה - זה בשביל נשים', או 'אני לא מתרגש מאווירה ומדברים חיצוניים'. מעמד הקהל מלמד אותנו לספוג את היתרון מכל הצדדים של המעמד - "מכל מלמדי השכלתי". ישנם אנשים שאם תגיד להם סברא למדנית לא יבינו מה אתה אומר, אולם מהם לפעמים אפשר לספוג עוצמה של תורה ועוצמה של יראת שמיים. "ליתן שכר למביאהם" הכוונה היא, שאדם שמביא את הטף ושואל עצמו למה הוא הביא את הילד צריך להתבונן בהתרגשותו של הילד וביראת ה' שהוא משיג. האבא צריך ללמוד זאת ממנו ולספוג גם הוא את החלק הזה במעמד.

אנשים באים למעמד הקהל בשביל ללמוד, אולם מצד שני צריך לדעת שבתורה יש מעל ומעבר לרמה השכלית של הדברים. תמיד יש פן של התקשרות פנימית נשמתית עם הדברים, ואנו, בתור בני ישיבה, צריכים להיות מודעים לפן זה ולהיות מוכנים להפנים ולספוג אותו.

נקודה שניה שיש ללמוד ממעמד הקהל הוא הצורך שכל אחד ואחד ימצא את דרכו היחודית: הנשים בשמיעה, הגברים בלימוד, והטף באווירה. למרות שאנו יודעים שחלוקה זו אינה מוחלטת, שהרי ישנם נשים שיודעות ללמוד וגברים שיודעים לשמוע, כל אחד צריך למצוא את הייחודיות שלו בתוך המעמד הגדול ולמצות אותו כמה שהוא יכול. אנו צריכים לקבל שלכל אחד יש כיוון ומרחב אישי של ספיגה מהתורה, בתנאי שהכל במסגרת ההלכה. ישנו אדם שחציו לימוד וחציו שמיעה, וישנו אדם שרבע ממנו שמיעה והשאר לימוד - שניהם לגיטימיים ואפשריים בתוך עולם התורה.

הגמרא שואלת "הני תשע דראש השנה (תשע הברכות בתפילת עמידה של ראש השנה) כנגד מי? - כנגד חנה". חנה התפללה לבן וזכתה לקבלו. אולם, מי שמעיין בתפילה רואה שעיקרה עוסק בדאגה לעם ישראל בכללותו. מדוע דווקא זהו המקור לתפילה על גורלנו האישי בראש השנה? אלא, שחנה יוצאת מבעייתה הפרטית ושואלת תחילה על הבעיות הכלליות שבעם. כולנו עומדים בתפילת ימים נוראים כדי לבקש על עצמנו ועל חיינו, אולם יש לזכור את העם בכללותו. מרכז התפילה אמור להיות על עם ישראל, ולא על עצמנו בתור פרטים יחידים!

כאן מתחברים הנושאים: גם במעמד הקהל אדם צריך לקלוט את הכלל, ולא רק את עצמו ואת רצונותיו. העיקר הוא שאנו שייכים לאומה שיסודה הוא בציבוריות שלה. דווקא כשאנו מגיעים בתור כלל, אין ה' מואס בתפילתנו. אנו צריכים לבקש בתפילה דברים שיהיו טובים יותר לעם ישראל בכללותו. כשם שבמעמד הקהל אנו מוצאים שהאירוע מובנה לכל שכבות העם, כך אנו צריכים לדאוג שגם היום כל השכבות השונות בעם יהיו קשורות לתורה. רק אם נצליח בעבודה זו, נזכה לבניין בית המקדש ע"י כל עם ישראל: גברים, נשים וטף.



* השיחה נאמרה בשנת תשס"ג ולא עברה את ביקורת הרב.