ארון כפורת וכרובים: כלי אחד / שני כלים / שניים שהם אחד | 1

 

 

 

משמעות חזרת התורה על נתינת העדות הן בארון והן בכפורת והכרובים

מעניין לראות את הסיום של כל חלק לעיל:

• לאחר תיאור הציווי על בניין הארון: "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" (טז).
• לאחר תיאור הציווי על בניית הכפורת והכרובים: "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" (כא).
• פסוק הסיום: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (כב).

לשם מה התורה חוזרת לכאורה על אותה האמירה עצמה על נתינת העדות אל הארון?

התשובה הנראית פשוטה מתוך ניתוח המבנה, היא כי נתינת העדות הינה בעלת משמעות לשני הכלים.

בטרם נבחן את המשמעות הזו, נביא את דברי המפרשים שעסקו בשאלת הכפילות.

א. רש"י:

"'ואל הארון תתן את העדות' - לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר נאמר 'ונתת אל הארון את העדות' (לעיל פסוק טז). ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחילה העדות לתוכו ואחר כך יתן את הכפורת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר 'ויתן את העדות אל הארון' (שמות מ, כ), ואחר כך 'ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה'"    (שם כ"ה, כא).

ניתן להבין את תשובת רש"י כתשובה מעשית המתייחסת לסדר הפעולות: תחילה שימת העדות בארון, ורק אחר כך שימת הכפורת על הארון.

אך על פי דברינו, ניתן להסביר כי קדימת נתינת העדות לארון לפני שימת הכפורת היא מהותית: הכפורת מתייחסת אל העדות לא פחות מן הארון עצמו ולכן זהו הסדר. זאת על מנת שכשהכפורת תכסה את הארון היא תהיה על העדות, לחבר את הויעוד של ה' עם משה על פה, לעדות הכתובה - לוחות העדות המצויים בארון.

ב. המהר"ל בגור אריה נותן שתי תשובות לביאור פירושו של רש"י:

"לא ידעתי כו'. לא ידעתי למה לא ידע, כי לפי דעתי ענין גדול יש ללמוד, דיהיו העדות מעכבים את הארון, שאם לא כתב הווה אמינא אם אין עדות יהיה הארון, דהא אצל החושן גם כן כתיב 'ונתת אל החושן את האורים ואת התומים' (להלן כח, ל), אפילו הכי בבית שני אף אם אין אורים (יומא כא:) היה החושן (רש"י להלן כח, ל), הכי נמי שמא אף על גב דאין לוחות- יעשה הארון כבוד לשכינה, ועל זה אמר עוד 'ונתת אל הארון את העדות' שנה עליו הכתוב לעכב (פסחים סא.), שלא יהיה ארון אם אין עדות. ובבית שני שלא היה העדות (יומא כא:), לכך לא עשו את הארון. אבל חושן עשו אף על גב שלא היו להם אורים ותומים, ומנא (לן) להם זה, אלא גבי ארון כפל 'ואל הארון תתן העדות' לעכב, מה שאין כן באורים ותומים, כך היה נראה.

אמנם אשר נראה לפי דקדוק הפרשה, כתב אצל הארון שיהיה הוא בית קבול לעדות, וכתיב אצל הכפורת שיהיה כסוי לעדות, שלא תאמר הארון עיקר ששם העדות, ולא היה הכפורת רק לכסות, הוצרך לומר שאין הדבר כך, אלא כל אחד כלי בפני עצמו משמש לעדות, הארון הוא מקבל את העדות, והכפורת משלים את הארון על ידי הכרובים שעליו. ולכך בכל מקום עושה שני משמשים, ארון וכפורת. ולפיכך אמר 'ונתת עליו הכפורת ואל הארון תתן העדות', לומר שהעדות מונחים גם כן תוך הכפורת כמו תוך הארון, וכל אחד ענין בפני עצמו, ולכך כתב שני פעמים, האחד לארון, והאחד לכפורת".

לפי המהר"ל, הנימוק הראשון קשור לקשר בין העדות- הלוחות, לארון. המהר"ל רוצה ללמוד מכאן כי הלוחות מעכבים את הארון, וזאת בניגוד ליחס בין החושן לאורים ולתומים. כלומר התורה חוזרת פעמים על אותו עניין כדי לומר שללא לוחות אין ארון וזה מעכב, וכך הוא מבקש להסביר מדוע לא עשו ארון בבית שני בגלל שלא היו לוחות.

תפקיד זה של הארון להכיל את הלוחות מודגש בתורה במיוחד בספר דברים:

"ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר ציוני ה'"      (י', ח).

בכל אופן, לפי תפיסת המהר"ל, מכאן נלמד כי ללא לוחות אין כלל טעם לארון, וזוהי תכליתו^[2] (כך סובר גם המנחת חינוך במצוה צה^[3]).

בנימוקו השני, המהר"ל מחדד כי הארון יהיה בית קיבול לעדות והכפורת כיסוי לעדות. שלא נחשוב כי הארון עיקר מפני ששם העדות, ואילו הכפורת הינה רק לכיסוי. כל אחד מן הכלים- הכפורת והארון, הינם כלי בפני עצמו המשמש לעדות, הארון בקבלת העדות, והכפורת משלימה את הארון על ידי הכרובים שעליו. החזרה נועדה להדגיש כי העדות מונחת תוך הכפורת כמו תוך הארון, ולכל אחד עניין בפני עצמו^[4].

ג. החזקוני על אתר מסביר את הכפילות אחרת. לדעתו, בפעם הראשונה נתינת העדות אל הארון קשורה לאיסור הסרת הבדים מן הארון, הקשור לפי הבנה זאת בעובדה שישנם לוחות בארון. בפעם השניה התורה חוזרת על כך על מנת שהלוחות יושמו בארון.

ד. הרמב"ן על אתר דן בדברי רש"י ואומר כי אם זהו ציווי אחר, היה צריך להיות להיפך: אחר שיתן הכפורת על הארון, יתן בארון את הלוחות, מפני שהארון נקרא כך גם כשהכפורת עליו.

אחר כך הרמב"ן מבאר את הבנתו שלו וכך דבריו:

"אבל פירושו, כי בעבור שיצוה בכרובים להיותם פורשי כנפים למעלה (בפסוק הקודם), ולא אמר למה יעשם כלל, ומה שישמשו במשכן, ולמה יהיו בענין הזה, לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו, שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם, ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, בעבור שהוא על ארון העדות.
והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י כ), ולכך נקרא יושב הכרובים (ש''א ד ד), כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד, וכמו שנאמר (דהי''א כח יח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה', כאשר הזכרתי (בהקדמה לפרשת תרומה). ועל דעת רבותינו (חגיגה יג:) הם צורות אדם, מלשון ארמית שתאמר לעלם רביא. והחזיר בשם הזה הכ''ף שרש, כי כן השם, כנערים, להורות על עניינם.

ואם תחשוב עוד למה היו פנים איש אל אחיו (פסוק כ) ולמה היו מקשה (פסוק יח), תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה, כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהיא מכתב א-להים (להלן לב טז). וזה טעם ולתבנית המרכבה, כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת, והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז). וזה טעם ואדע (יחזקאל י כ), שראה באחד וידע באחד, ולפיכך אמר המה (שם). והמשכיל יבין".

לדעת הרמב"ן, הכפילות נועדה על מנת להדגיש כי הארון יחד עם הכפורת והכרובים הם מכלול אחד, וכי ישנה זיקה עמוקה בין הכרובים הפורשים כנפים למעלה לארון.

באופן מהותי, הרמב"ן מתייחס למהות הכלים עצמם, וטוען כי הארון הינו כסא כבוד לשכינה ועל כן הוא נקרא פעמים בנביאים הארון א-לוהי הצבקות יושב הכרובים - כלומר הכרובים הם המרכבה ונושאי הכבוד.

ישנה כאן תפיסה כי ישנו קשר הדוק ביותר בין הארון ובו העדות, לכפורת והכרובים המסוככים עליה. ישנו כאן כסא כבוד הסוכך על העדות, ולכן ישנה זיקה ישירה ומהותית ביותר בין הכסא לבין העדות, ועל כן הצורך בחזרה המדגישה את זיקת הכסא לעדות עצמה. 

ניתן לומר, כי מעבר לנתינת העדות אל הארון המפורשת בפסוק טז, התורה רוצה לקשר גם את הכפורת (המונחת על הארון מלמעלה) אל נתינת העדות, כאילו העדות ניתנה אל הארון גם עבור הארון וגם עבור הכפורת.

זיקה זו עולה בהרבה מקומות, נציין כמה מהם:

• ראשית, בהמשך הפרשה אומרת התורה "ונועדתי לך שם ודיברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" - שוב מובלטת הזיקה בין הכפורת לארון העדות.
• בתיאור מיקום מזבח הקטורת: "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" (שמות ל', ו). כאן העדות מיוחסת באותו הפסוק עצמו הן לארון והן לכפורת "אשר על העדות".
• "אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל-כְּלֵי הָאֹהֶל " (שמות ל"א, ז).
• בהקמת המשכן על ידי משה: "וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֶל-הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת-הַבַּדִּים עַל-הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה" (שמות מ', כ).
• בעבודת יום הכיפורים אומרת התורה: "וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ לִפְנֵי ה', וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז, יג).
• "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז', פט)[5].

ה' נועד עם משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים על העדות או על ארון העדות, מפני שהתורה רוצה לקשר את הויעוד בעל פה של ה' למשה מעל הכפורת מבין שני הכרובים לתורה שבכתב וללוחות המונחים בארון. לחבר תורה שבעל פה המתחדשת למשה, אל התורה שבכתב הקבועה והנצחית.

זו הסיבה למיקומה של הכפורת על ארון העדות, ועל כן הדגשת התורה כי הכפורת הינה על העדות, ולכן התורה חוזרת על העובדה הזאת גם בהקשר לכפורת למרות שהדבר כבר נאמר בקשר לארון. 

בשיעור הבא, נמשיך בעז"ה בנושא זה, ונתמקד בשאלה האם הארון והכפורת והכרובים הם כלי אחד, שני כלים נפרדים או שנים שהם אחד?