בבא בתרא דף י - קבלת צדקה מגוי

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא (י ע"ב) מספרת כי אמו של שבור המלך שלחה לחכמי ישראל כסף לצדקה: רב אמי סירב לקבל את הכסף, אך רבא ניאות לקבלו. הגמרא אומרת שרבא מודה כי אין לקבל צדקה מנכרים, אלא שסבר שעליו לקבל את התרומה משום שלום מלכות. הגמרא מנמקת את האיסור לקבל צדקה מן הנכרים בפסוק מנבואת ישעיהו (כ"ז, יא):

"בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ".

וביאר רש"י שמפלת אומות העולם תבוא רק "בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ", דהיינו "כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן". אך כל עוד אומות העולם מקפידות לפחות על צדקה וסיוע לעניים, הן לא תישברנה.

האיסור לקבל צדקה מנכרים נזכר גם במסכת סנהדרין (דף כו ע"ב):

"אמר רב נחמן: אוכלי דבר אחר פסולין לעדות".

וכתב רש"י שם:

"אוכלי דבר אחר - מקבלי צדקה מן הנכרים, דהוי חילול השם מחמת ממון".

מדוע יש חילול השם בקבלת צדקה מגוי? הלבוש (יורה דעה סימן רנ"ד) מסביר, שבשעה שאומות העולם רואות שעניי ישראל אינם מתפרנסים מישראל אלא מנכרים, הן סבורות שעם ישראל אינו עוסק בצדקה. כמובן, הוצאת לעז שכזו על עם ישראל - יש בה משום חילול השם.

ובכן, לפנינו שתי סוגיות שונות שאוסרות לקבל צדקה מן הנכרים, אך מטעמים שונים לחלוטין. האם מן הטעמים השונים נגזרות גם הלכות שונות?

נראה שההבדל העיקרי בין הסוגיות הוא בגורם שנותן את הצדקה. סוגייתנו עוסקת בקבלת סכום כסף גדול מגוף ציבורי המקורב לרשות השלטונית בבבל. הסוגיה בסנהדרין, לעומת זאת, עוסקת באדם פרטי שמקבל סכום כסף מאדם פרטי אחר. וכתב הרב ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן ל"ג):

"וטעם החילוקים בזה יש להסביר גם בסברה, והוא דענין חילול השם וביזוי איכא רק כשמתבזים לקבל צדקה מעכו"ם יחיד, אבל לא כשהרשות השלטונית נותנת, באשר לכך התמנו לתפקידם. ולהיפך, ענין ריבוי זכות ועיכוב ה'ביבוש קצירה תשברנה' שייך לגבי קבלה או אי קבלה מהרשות העכומי"ת השלטונית המייצגת את עמה, ופועלת בשמה, אבל לא לגבי יחיד, שהקבלה או אי הקבלה ממנו אין בה בכלל להכריע על ידי כך על פי רוב את רוב העם ומעשיו".

הרב ולדנברג מוצא נפקא מינה חשובה לחילוק זה. לדבריו, אם החשש לריבוי זכויות הגויים והארכת שלטונם בעולם תקף גם בצדקה של יחידים, צריך היה לאסור כל מעשה של צדקה וחסד. אך מאחר שאנו נוקטים להלכה שמעשי צדקה של יחידים אסורים רק משום חילול השם, יתכן שמותר לקבל צדקה מאדם פרטי כאשר הדבר אינו כרוך בחילול השם. ובנידון שאלתו שם: הציץ אליעזר מתיר להעסיק מתנדבת גויה לטיפול בחולים במצב קשה, שכן ידוע בכל העולם שמוסדות המטפלים בחולים זקוקים לכוח אדם רב, וכי הצורך בסיוע אינו מפני שישראל מתרשלים בדבר.