בבא בתרא דף סא - פתיחה לפרק "המוכר את הבית"

  • הרב ברוך וינטרוב

משנתנו (סא ע"א, ריש פרק רביעי) - "המוכר את הבית לא מכר יציע... ולא את החדר... ולא את הגג" - פותחת סדרה של משניות הדנות מה נכלל בעסקות מכר שונות. השאלה מה כלול בעסקה עשויה להיות מושפעת משני גורמים: א. כוונת המוכר והלוקח; ב. מה כלול בעסקה מבחינה 'אובייקטיבית'.

לדוגמה - במשנתנו נאמר כי המוכר את הבית לא מכר את היציע. ברור שאם המוכר והקונה ציינו במפורש שהיציע בכלל העִסקה, היציע מכור; ומצד שני, ברור שגם אם לא ציינו במפורש שכל ארבעת הקירות כלולים בה, מכל מקום ארבעתם נמכרים לקונה, שהרי הם חלק מן הבית. נמצא שעל מנת שהיציע לא ימכר צריכים להתקיים שני תנאים: א. שהמוכר והלוקח לא יתכוונו להקנותו; ב. שאין הוא חלק אינטגרלי מן הבית. וכן כתב היד רמ"ה (אות ב בפרקנו): "אבל היכא דחשיב, אף על גב דלא איכפל לשיוריה, כיון דמוכחא מילתא דלא איכפל לזבוניה, דאם כן היה לו לפרש, הוה ליה כשאר ממוניה דמוכר, דלא מזדבן בסתמא אגב ביתא".

גורם נוסף שיכול להשפיע הוא "מנהג המדינה". וזה לשון הרמב"ם (הלכות מכירה פכ"ו ה"ז):

"אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו, אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך - הרי זה מכור, וסומכין על המנהג. וכן מקום שאין קורין אלא 'בית' לבית לבדו, או שקורין 'בית' לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו, הולכין אחר לשון אנשי המקום. וכן הדין במוכר חצר או שדה או עיר או מטלטלין, בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכל".

מנהג המדינה יכול להשפיע על כל אחד משני הגורמים שהצגנו לעיל: מצד אחד, הוא עשוי להשפיע על כוונות המוכר והלוקח; מצד שני, יתכן שעל פי מנהג המדינה יש להגדיר מה בדיוק כלול באובייקט של העִסקה. נפקא מינה לשני אנשים ממקום אחד שעשו עסקה על בית במקום אחר: כוונותיהם תהיינה על פי מקום מוצאם, ואילו השאלה מה כלול בבית תלויה במנהג המקום שבו הוא עומד.