בבא מציעא דף נד - קרן וחומש

הגמרא בדף נד דנה ביחס שבין תשלומי הקרן והחומש בתחומים שונים. התוספות (נד ע"א, ד"ה עליו) מעירים כי היחס בין התשלומים אינו מוחלט: מחד גיסא, החומש אינו מעכב, כלומר הוא אינו חלק אינטגרלי מהתשלום; מאידך גיסא, אופן התשלום של הקרן ושל החומש זהים ("לרבות חומשו כמותו") - משמע שדיניהם שווים לעניין חלות הקדושה. כיצד אפוא יש להבין את היחס בין הקרן ובין החומש: האם העובדה שהחומש אינו מעכב מלמדת כי קדושתו שונה, או שמא מדובר בקדושה זהה, אף כי נפרדת?

בעניין זה יתכן שיש הבדל בין החומשין של שבועת כפירת ממון, של אכילת תרומה בשוגג ושל פדיון הקדש לבין חומש של פדיון מעשר שני. בדף נד ע"ב לומד רבא כי לשלושת החומשין הללו יש חומש, אך פדיון מעשר שני, אין חומש לחומשו. ונחלקו הראשונים בהבנת דין זה (ראה כסף משנה הלכות מעשר שני פ"ח הי"ד): לדעת הרמב"ם, פדיון החומש אינו מחייב חומש נוסף, אך פדיון הקרן מחייב חומש נוסף; ואילו לפי הרא"ש כל פדיון שני, ואפילו של הקרן, אינו טעון חומש. נמצא שלדעת הרא"ש אין הבדל של ממש בין חומש של מעשר שני לבין החומשין של כפירת ממון, של אכילת תרומה ושל פדיון הקדש, ובכולם שווה דין החומש לחלוטין לדין הקרן; אבל לפי הרמב"ם יש בפדיון מעשר שני הבדל בין החומש לקרן. ובכן, מהי סיבת החילוק?

אפשרות אחת היא שהשוני הוא בקדושה, כלומר שלחומש של פדיון מעשר שני אין חומש נוסף משום שקדושתו שונה מן הקדושה החלה על הקרן - מה שאין כן בחומשי תרומה, גזלה והקדש. כיצד? בגזל ברור שאין צורך בקדושה כדי להתחייב בחומש, ולכן קל להבין מדוע יש חומש לחומש. אשר לחילוק שבין קדושתם של חומשי תרומה והקדש לבין קדושת חומשו של פדיון מעשר שני, ייתכן שהוא קשור להבדל שבין הקדושות: המפריש תרומות ומעשרות יכול לתת לתרומה כמה פירות שירצה, והפודה הקדש יכול לפדותו ביותר מכדי דמיו (נה ע"א); אך קדושת מעשר אינה חלה אלא על עשירית הפירות בלבד. לכן חומש של תרומה וחומש של הקדש מקבלים את קדושת הקרן, אבל על חומש של מעשר שני לא תחול קדושה כשל הקרן, שהרי הוא עודף על העשירית המקורית.

אפשרות שניה היא שההבדל אינו נעוץ באופי הקדושה אלא בגדרי פדיון מעשר שני. כזכור (מה ע"ב - מו ע"א), רק הפודה מעשר שני שלו חייב להוסיף חומש, אך לא הפודה מעשר שני של חברו; זאת אומרת: פטור מהוספת חומש אינו קשור בהכרח לרמת הקדושה. ייתכן אפוא שגם הפטור מהוספת חומש על חומש בפדיון מעשר שני אינו נובע מירידה ברמת הקדושה, אלא זהו דין בפדיון - שאין מוסיפים חומש אלא בפדיון קדושה שהוחלה מתחילתה על פירות, אך לא בפדיון קדושה שבאה מחמת חיוב הוספה.