דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף עב | גביית הקרן של הלוואה בריבית

הרב אביהוד שורץ
06.12.2016

"תנו רבנן: שטר שכתוב בו רבית - קונסין אותו, ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית" (עב ע"א).

הגמרא מסבירה שלדעת רבי מאיר "קנסינן היתרא אטו איסורא": מאחר שעבר המַלווה על איסור ריבית, אנו קונסים אותו שלא יוכל לגבות מן הלווה אפילו את הקרן, דהיינו אפילו את סכום ההלוואה. חכמים לא קיבלו את הגזֵרה הזו, ולדעתם אף אם עבר המַלווה על איסור ריבית, אין לנו להפקיע ממנו את מה שמגיע לו כדין.

התוספות על אתר (ד"ה שטר) העלו ספק עקרוני בהבנת דעתו של רבי מאיר. לדעת הריב"ם, דינו של רבי מאיר הוא דין בהלכות שטרות: מאחר שיש בַּשטר ריבית, הריהו פסול, ולכן לא ניתן לגבות בו אפילו את הקרן. עם זאת, אנו יודעים שהמַלווה נתן מעות ללווה, ולכן הוא יכול לגבותן שלא בשטר. כידוע, ההבדל בין גבייה בשטר לגבייה שלא בשטר הוא באפשרות לגבות נכסים משועבדים של הלווה. נמצא שעל פי הריב"ם, כל חידושו של רבי מאיר הוא שלא ניתן לגבות את החוב מנכסים משועבדים, אלא רק מנכסים בני חורין.

התוספות עצמם שללו את עמדתו של הריב"ם וקבעו שגזרתו של רבי מאיר נוגעת לעִסקה כולה: הואיל והחליט המַלווה לקחת ריבית, העִסקה כולה פסולה, ולכן אין הוא יכול לגבות אפילו את מה שהִלווה. כמובן, על פי גישה זו גזרתו של רבי מאיר קיצונית הרבה יותר. אמנם מצינו בכמה מקומות שהתורה קונסת מי שעבר על איסור (כגון תשלומי כפל בגנבה ותשלומי אונס ופיתוי). אבל רבי מאיר - על פי ביאורם של התוספות - אינו מדבר על תשלום, כי אם על עיקול ממונו של המַלווה: הוא מסר מעות ללווה, וודאי שעל פי דין הוא רשאי לקבלם, ואף על פי כן הוא לא יקבל אותם, משום שעבר על איסור.

להלכה אנו פוסקים כחכמים (כמבואר בתוספות ד"ה קונסין). אלא שגם בדעת חכמים יש מקום לספק מקביל לזה שהעלו התוספות בדעת רבי מאיר. על פי דרכו של הריב"ם, חכמים - החולקים על רבי מאיר - מתירים לגבות את הקרן אפילו מנכסים משועבדים, באמצעות השטר [בדבר זה יש קושי, שהרי העדים החתומים על שטר שיש בו ריבית הם עוברי עברה, שפסולים לעדות, ואם כן השטר צריך להיות פסול; התוספות הציעו לכך תירוצים שונים, ואין כאן המקום להרחיב בהם, וראה בדף היומיומי למסכת בבא קמא דף ל ע"ב]. ברם, על פי דעת התוספות ניתן לומר שחכמים מודים ששטר הריבית בטל ומבוטל, ולא התירו אלא לגבות את הקרן מנכסים בני חורין, כדין מִלווה על פה. גם בעניין זה נפסקה הלכה כדעה המקלה: השולחן ערוך (חושן משפט סימן נ"ב סעיף א) פוסק שניתן לגבות את הקרן אפילו מנכסים משועבדים, באמצעות השטר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)