בבא מציעא | דף קיא | איסור בל תשהא בשכירות פועלים על ידי שליח

"תנו רבנן: האומר לחבירו 'צא שכור לי פועלים' - שניהן אין עוברין משום בל תלין: זה לפי שלא שכרן, וזה לפי שאין פעולתו אצלו" (קי ע"ב - קיא ע"א).

הגמרא מדייקת שמדובר בשאמר להם השליח: "שכרכם על בעל הבית". אנו נרצה לדון אם במציאות כזו מופקע גם איסור בל תשהא. לשם כך נעמוד הן על טעם הפטור מאיסור בל תלין במקרה זה הן על יסודו של איסור בל תשהא.

יסוד הפטור מבל תלין

הראשונים נחלקו מדוע נפטר בעל הבית מאיסור בל תלין. רש"י (סוף קי ע"ב) מסביר: "זה לפי שלא שכרו - ולא קרינא שכיר גביה", כלומר שבמצב זה לא נתקיים התנאי שבפסוק: הפועל אינו נחשב שכיר של בעל הבית, שהרי אדם אחר שכרו. הרי"ד, לעומת זאת, מסביר בתוספותיו כי הליקוי הוא בסמיכות הדעת של הפועלים: מאחר שלא בעל הבית עצמו שכר את הפועלים, אלא שליחו, אין דעתם סומכת שיקבלו את הכסף מיד, ועל כן בעל הבית אינו עובר.

מחלוקת זו משקפת התלבטות יסודית בהבנת דין "האומר לחבירו 'צא שכור לי פועלים'". רש"י מבין כי על אף שהפועלים עובדים אצל המשלח, והוא זה שישלם להם, מכל מקום הם נחשבים פועליו של השליח. ואילו הרי"ד סבור שהמעסיק הוא המשלח, ושאיסור בל תלין פוקע כאן מסיבה צדדית: הפועלים לא סמכו מראש על קבלת שכר מידית ומחלו עליה.

יסוד איסור בל תשהא

בהמשך הסוגיה (קיא ע"א) נאמר כי בסורא, ששם היה המנהג שלא לשלם עד יום השוק, המעסיק אינו עובר משום בל תלין - שהרי הפועלים מחלו - אך עובר משום בל תשהא. ונחלקו הראשונים מאימתי עובר על בל תשהא. לדעת רש"י (ד"ה אבל משום) אינו עובר אלא מיום השוק ואילך, אבל המאירי (ד"ה כל שלא תבע) כתב שאם יש למעסיק כסף, ובכל זאת הוא סומך על מחילתם של הפועלים ודוחה את התשלום ליום השוק, הריהו עובר על בל תשהא.

נראה שלדעת רש"י איסור בל תשהא תלוי בהסכמה שהושגה בעת השכירות, ואילו המאירי סבור כי אסור לבעל הבית לעכב תשלום שהוא מסוגל לשלמו, ואף אם בשעת ההשכרה מחל הפועל והסכים לתשלום מאוחר יותר.

נפקא מינה למחלוקתם - לשוכר פועלים על ידי שליח. לפי המאירי, ברור שהמעסיק עובר משום בל תשהא, אף שאינו עובר משום בל תלין. אבל לפי גישת רש"י, שאיסור בל תשהא תלוי בהסכם שהושג בשעת ההשכרה, ניתן לטעון שאין משום בל תשהא אם לא המעסיק הוא זה ששכר את הפועל; ואם כן, הדבר תלוי בשאלה שראינו לעיל - מי נחשב השוכר במקרה זה, כלומר מי 'חתום' על ההסכם.