בבא מציעא | דף קיט | שדי נופו בתר עיקרו

"שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים - רבי מאיר אומר: של עליון, רבי יהודה אומר: של תחתון.
אמר רבי מאיר: אם ירצה העליון ליקח את עפרו - אין כאן ירק.
אמר רבי יהודה: אם ירצה התחתון למלאות את גנתו - אין כאן ירק.
אמר רבי מאיר: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה - רואין מהיכן ירק זה חי" (משנה קיח ע"ב).

רבא מסביר שרבי יהודה מודה לרבי מאיר שהשורש עצמו, הגדל בקרקעו של העליון, שייך לעליון, ולא נחלקו אלא בנוף, דהיינו בצמח היוצא מן השורש. הגמרא משווה את המחלוקת למחלוקות אחרות, בעניין מקח וממכר ובעניין ערלה. לפי הגמרא, כל המחלוקות הללו סובבות על ציר משותף: רבי מאיר סבור שהנוף הולך אחר השורש שהוא יונק ממנו ("שדי נופו בתר עיקרו"), ואילו רבי יהודה טוען שאין אומרים כן.

במשנה מובאת גם דעה שלישית - דעת רבי שמעון, המפשר בין רבי מאיר ורבי יהודה:

"אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול, הרי הוא שלו, והשאר - של תחתון".

ריש לקיש פסק כרבי שמעון (קיט ע"א), ודעתו אף זכתה לתשבחות משבור, המלך הפרסי (ראה רש"י ד"ה קמיה דשבור מלכא).

הראשונים נחלקו בביאור דעתו של רבי שמעון. רש"י הסביר שרבי שמעון מסכים עקרונית עם רבי מאיר, שהצמח שייך לעליון, אלא שלדעתו העליון מוותר לתחתון במקומות שהגישה אליהם נוחה יותר מן הגינה התחתונה, שכן "גנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקוט".

הרמב"ן הקשה על הסבר זה: מצד אחד, ריש לקיש פסק כדעת רבי שמעון במשנתנו; מצד שני, ככלל קיימא לן שהלכה כרבי יהודה, ועל פי כלל זה עלינו לפסוק בשתי המחלוקות האחרות (בערלה ובמקח וממכר) כמותו. על כן ביאר הרמב"ן להפך: רבי שמעון מסכים בעיקרון עם רבי יהודה, שהצמח הגדל בינתיים שייך לתחתון, אלא שהוא סבור כי התחתון מוותר על מה שהעליון יכול להגיע אליו בקלות.

אם נניח שרש"י אינו חולק על הכלל שהלכה כרבי יהודה, וגם מקבל את מסקנת סוגייתנו שההלכה בדין משנתנו היא כרבי שמעון, עלינו להסביר מדוע יש מקום לחלק בין המחלוקות השונות, אף שהגמרא השוותה ביניהן.

טענתו של רבי מאיר "שדי נופו בתר עיקרו" מבוססת על שתי הנחות: א. רואים את הנוף כחי מיניקת השורשים, ואין מתחשבים ביניקתו העצמאית מן האוויר; ב. משמעותה של יניקה זו היא שהשורש והנוף נחשבים יחידה אחת, וכל הדינים החלים על השורש חלים גם על הנוף. רש"י הבין, כנראה, שרבי יהודה חולק על שתי הנחותיו של רבי מאיר, אך רבי שמעון חולק רק על ההנחה השנייה. לכן רבי שמעון מסכים שפטור השורש מערלה אינו פוטר את הנוף - שכן הם נחשבים שתי יחידות נפרדות - ודעתו בעניין זה עולה אפוא בקנה אחד עם פסקו של רבי יהודה (וכן בעניין מקח וממכר, עיין תוד"ה ותניא נמי הכי, ואכמ"ל). אך לעניין הבעלות על הצמח אין זה משנה אם הנוף והשורש הם יחידה אחת אם לאו: מאחר שהשורש יונק מקרקעו של העליון, הוא שייך לעליון.

הדרן עלך מסכת בבא מציעא.