שבת | דף מג | ביטול כלי מהיכנו
הגמרא עוסקת בסיבה שרב חסדא חילק בין כפיית כלי על ביצה לאחר שזו נולדה לבין שימת כלי תחת תרנגולת על מנת לקבל את הביצה לאחר שזו תגיע:
"רב יוסף אמר: היינו טעמא דרב חסדא - משום דקא מבטל כלי מהיכנו".
רב יוסף אומר שלדעת רב חסדא הסיבה לאיסור שימת הכלי תחת תרנגולת היא שבמעשה זה הוא גורם לכך שהכלי יעשה למוקצה ובכך מבטל כלי של היתר – 'מבטל כלי מהיכנו'; כך מבין רש"י בסוגייתנו.
נראה היה לומר (על פי רש"י לעיל דף מב עמוד ב ד"ה כלי תחת הנר) שלדעת רש"י הסיבה לכך שהכלי נעשה מוקצה היא משום שהכלי נעשה כמחובר לקרקע שאין הוא יכול לטלטל אותו עוד – כאילו חיברו בטיט ולמעשה מדובר במלאכת בונה. ברם, רש"י להלן (דף קכח עמוד ב ד"ה והא קמבטל וכן בדף קנד עמוד ב ד"ה והא מבטל) מפרש שיסוד איסור ביטול כלי מהיכנו היא דווקא מלאכת סותר, היות ובמעשה הביטול 'הורס' את הכלי.
אמנם סיבת האיסור אינה חד משמעית אך מדברי רש"י עולה שחכמים אסרו את הנחת הכלי עצמו, והזזת הכלי לא תועיל להשיב את הכלי להיתרו (בשונה מאדם שהעמיד סיר על גבי האש, שעליו להזיזו קודם שהאוכל יתבשל). הסבר זה יכול לתרץ את שאלתו של הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה י, ו) שהסתפק האם מי שהניח כלי תחת התרנגולת צריך לסלק את הכלי משם קודם שיאסר. כאמור, מדברי רש"י עולה שאין צורך לסלק את הכלי. יחד עם זאת, הריטב"א כתב שסיבת האיסור היא משום שחכמים רצו שאדם לא ימעט כבוד שבת ויאסור כלים שמותרים לו; אם נבין כדברי הריטב"א יוצא שהכלי לא נאסר עד שיקבל את הביצה לתוכו ויש להזיזו אם טרם קיבל את הביצה כדי למנוע ממנו להאסר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)