בישול לצורך נכרים ביום טוב

  • הרב אביהוד שורץ

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

ביצה דף כא, בישול לצורך נכרים ביום טוב

נאמר בתורה (שמות, יב ט"ז):

"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם".

הגמרא במסכת ביצה (דף כ' ע"ב) דרשה על פסוק זה את הדרשה הבאה:

"אם כן מה תלמוד לומר "לכם"? לכם ולא לנכרים; לכם ולא לכלבים".

דין בישול לכלבים שנוי במחלוקת בין התנאים, ואולם ההלכה הקובעת כי אסור לבשל ביו"ט לצורך נכרים מוסכמת לכולי עלמא, והובאה ברמב"ם (הלכות יום טוב, א' י"ג) ובשולחן ערוך (אורח חיים, תקי"ב א').

אחת המחלוקות הנרחבות בהלכות יום טוב היא מחלוקת האמוראים בדין "הואיל", אשר נזכרת גם בסוגייתינו. הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן והרא"ש פסקו להלכה כדעת רבה, שהמבשל ביום טוב אינו לוקה, דאמרינן "הואיל". לעומתם, רבינו אפרים ורבינו זרחיה הלוי פסקו כדעת רב חסדא שלא אומרים הואיל. השולחן ערוך איננו מכריע בשאלה זו בפירוש, אך נראה שהעיקר להלכה כדעת רוב הראשונים, שבישול ביום טוב לצורך חול אסור מדרבנן, ולא מדאורייתא, אם אמנם ישנה אפשרות ליהנות מן התבשיל ביום טוב עצמו. הרמב"ם (הלכות יום טוב, א' ט"ו) מחדש, שלדעת רבה המיקל, הוא הדין אף בבישול לצורך נכרים:

"המבשל ביום טוב לגוים או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן".

אמנם, לעיל בהלכה י"ג כתב הרמב"ם שהבישול לצורך נכרים ביום טוב אסור, זאת משום קביעתה של התורה "לכם ולא לנכרים", אלא שנראה שמשמעות דרשה זו היא, שבישול לנכרים איננו כלול בהיתר אוכל נפש, אך סוף סוף אין בו איסור תורה, שכן האוכל שבושל עבור הנכרים ראוי אף ליהודים, מדין הואיל.

המציאות שבה נכרים היו מצויים בבתי יהודים הייתה שכיחה במשך שנים רבות, ואף בימינו נוכחותם של עובדים זרים וכדו' בבית ישראל איננה דבר נדיר. האם כאשר מבשלים אוכל ביום טוב מותר לבשל עבורם? לאור העובדה שמדובר על איסור דרבנן, מצאנו בראשונים דרכים שונות להקל בעניין זה.

כאמור לעיל, נחלקו תנאים בסוגייתינו בעניין בישול לצורך כלבים ביום טוב. הראשונים נחלקו בפסיקת ההלכה: התוספות, הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש ועוד פסקו להלכה כדעת ר' יוסי הגלילי, שאסור לבשל לכלבים ביום טוב, וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים, תקי"ב ג'). לעומתם, פסק בעל המאור כדעת ר' עקיבא, שאסר לבשל לצורך נכרים, אך התיר לבשל עבור בעלי חיים. הראבי"ה (חלק ג', סימן תשנ"ה) מצטט את דעת רבי שמואל בן נטרונאי*, שפסק אף הוא כר' עקיבא, ואף הדגיש את נימוקו: "שמזונותן עליך". על כך מוסיף הראבי"ה:

"ורבינו שב"ט פירש דשפחותינו מזונתן עלינו ככלבים, ופסק הילכתא כרבי עקיבא דשרי".

לאמור - במקום שבו חייב יהודי להאכיל את כל הנלווים עליו, ובכלל זה בעלי חיים, או עבדיו ושפחותיו המתגוררים בביתו), רשאי הוא לבשל עבורם ביום טוב.

דעה זו היא דעת יחיד, ואולם מצאנו סברה קרובה מאוד גם בדברי הרשב"א בעבודת הקודש (בית מועד, שער ג' סימן א' אות ה'):

"גוי המתלוה לישראל קודם יום טוב ומזונותיו על ישראל, אפשר להתיר מן הטעם הזה שביארנו".

הרשב"א מתבסס על סברת "מזונותיו על ישראל", ואיננו מתייחס כלל להכרעת ההלכה במחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא. עם זאת, היתרו של הרשב"א מצומצם יותר מזה של רבי שמואל בן נטרונאי, משום שמשתמע מדבריו, שהיתר זה מאפשר "לרבות מחמתן בקדרתו ובמשארותיו ותנורו", אך לא לבשל עבורם במיוחד. עם זאת, עצם סברת "מזונותיהן עליך" מקובלת על הרשב"א, בהקשר זה, ובלבד שהגוי "מתלוה לישראל קודם יום טוב", והופך לחלק ממשפחתו.

הפיתרון המרכזי שהשתמשו בו הפוסקים כדי לאפשר בישול לצורך נכרי הוא תוספת למאכל שהיהודי מבשל לעצמו בלאו הכי. בעניין זה, קיימת מחלוקת נרחבת בראשונים, לאור הסתירה לכאורה בין הסוגיה בדף יז, המתירה להרבות בקדירה אחת לצורך חול, ובין סוגייתנו האוסרת להרבות לצורך נכרי, ואף גוזרת גזירה שאין להזמין את הנכרי לסעודה, מחשש שמא ירבה בשבילו. קצרה יריעתנו ולא נוכל להרחיב בפרטי עניין זה, ועוד חזון למועד.

________

* מחכמי אשכנז במאה ה12, חתנו של הראב"ן; בהגהות מיימוניות מוזכר בשם רשב"ם, אך אין הכוונה לרבי שמואל בן מאיר חתנו של רש"י.

הרב אביהוד שורץ