בכורות דף ט – איסור הנאה מפטר חמור

פטר חמור חייב בפדייה על ידי שה שיינתן לכהן, ואם אינו נפדה – חייבים לעורפו. בגמרא (ט ע"ב) מובאת מחלוקת תנאים ביחס למעמדו של החמור עצמו קודם שנפדה:

"דתניא: פטר חמור אסור בהנאה, ורבי שמעון מתיר".

הגמרא מזהה את הדעה האוסרת את החמור בהנאה כדעת רבי יהודה, ומאריכה לדון במקורות המחלוקת ובהשלכותיה. האחרונים (וככל הנראה גם הראשונים) נחלקו בהבנת איסור ההנאה לפי שיטת רבי יהודה, וניתן למצוא בדבריהם שתי גישות עקרוניות:

א. בעל הנודע ביהודה (קמא יו"ד סימן פד) כתב שאין זה איסור הנובע מקדושתו של החמור, אלא איסור שהטילה התורה כדי להאיץ באדם שיפדה את החמור בשה.

ב. ר' אלחנן ווסרמן (קובץ ביאורים על מסכת בכורות) נקט שאיסור ההנאה נובע מקדושתו של החמור, וכך עולה גם מדברי המהרי"ט אלגזי (אות ח ס"ק ד).

ייתכן שמחלוקת זו עומדת גם בבסיסה של מחלוקת הראשונים ביחס לגיזת פטר חמור. הרא"ש (בסימן יא) כתב שמותר לגזוז שיער פטר חמור אם הוא מפריע לחמור, משום שרק גיזה שנעשית לשם הנאת הבעלים נאסרת, אולם בעל הראשית ביכורים דייק מדברי רש"י בסוגיין (ד"ה משלך) שהוא אוסר גם גיזה כזו. ייתכן שעמדת הרא"ש נובעת מתוך הבנה שאין בחמור קדושה אלא רק איסור ליהנות ממנו, ואילו רש"י מבין שיש בפטר החמור קדושה גמורה שמחמתה נוצר איסור גיזה.

ניתן להראות ששתי העמדות הללו באות לידי ביטוי בשני חלקי הדיון בסוגייתנו. בחלק הראשון של הסוגיה הוסברה מחלוקת התנאים כנובעת מסברה:

"מאי טעמא דר' יהודה? אמר עולא: יש לך דבר שצריך פדייה ומותר?...
ורבי שמעון מאי טעמא? אמר עולא: יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור?"

כלומר – רבי יהודה תולה את האיסור בכך שהחמור טעון פדיון, וממילא מסתבר שהפדיון נועד להתיר איסור שרבץ על החמור. אם זוהי סברת רבי יהודה, מסתברים דברי הנודע ביהודה, שהאיסור נובע רק מחובת הפדיון, אשר צריכה להיות מחוזקת על ידי איסור הנאה, ולא מקדושה שיש בפטר החמור.

אמנם, בהמשך הסוגייה מובא הסבר שונה למחלוקת:

"ואיבעית אימא: ר' יהודה ור' שמעון בהאי קרא קמיפלגי,
דתניא: 'לא תעבד בבכור שורך' – אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים, 'ולא תגוז בכור צאנך' – אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים, דברי ר' יהודה;
ר' שמעון אומר: 'לא תעבד בבכור שורך' – אבל אתה עובד בבכור אדם, 'לא תגוז בכור צאנך' – אבל אתה גוזז בכור חמור".

לפי דברי הברייתא, מחלוקת התנאים הינה סביב היכולת ללמוד את איסורי העבודה והגיזה מבכור בהמה טהורה לבכור בהמה טמאה. ממילא מסתבר שלדעת רבי יהודה דומה איסור ההנאה בפטר חמור לאיסור ההנאה בבכור בהמה טהורה, אשר נובע מהקדושה שקיימת בבכור.