בכורות | דף נט | עשירי מאליו קדוש

בסוגייתנו אנו למדים שמעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה. בהקשר זה אומר רבא:

כלומר – אם נשאר בדיר טלה שלא יצא עם שאר הטלאים האחרים, הוא מתקדש למעשר מאליו אף אם הבעלים לא מנה אותו כמעשר (לא קרא לו עשירי). ניתן להבין שמכיון שלא נותרו בדיר טלאים אחרים, ברור שטלה זה הוא העשירי ויש לנהוג בו ככל דיני מעשר בהמה. אם כנים דברינו, נראה שהטלה נעשה מעשר אף בעל כרחו של הבעלים ובניגוד לרצונו, משום שלבעלים אין שום צד פעיל בהקדשת הטלה.

במסכת נדרים (יח ע"ב) נאמר שמעשר בהמה נחשב דבר הנדור, כלומר דבר שקדושתו נובעת מהעובדה שהוקדש על ידי אדם. התוספות שם הקשו:

"ואם תאמר והלא עשירי מאיליו הוי קדוש, ואם כן לא הוי דבר הנדור, וי"ל דבעי העברת מנין, ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר בפ' מעשר בהמה, מיקרי שפיר דבר הנדור".

התוספות מקשים מסוגייתנו, בה נאמר שהעשירי מתקדש מאליו, על הסוגיה במסכת נדרים, הקובעת שמעשר בהמה תלוי בבעלים. התוספות מתרצים שהבעלים צריך למנות את הטלאים על מנת שהמעשר יחול, ומכיוון שיש צורך בפעולתו של הבעלים – המעשר נחשב כדבר הנדור. דהיינו, יש צורך במעשה של הבעלים כדי שהקדושה תחול מאליה.

לעומת זאת, הריטב"א שם כתב שקדושת מעשר חלה רק על ידי הדיבור, כאשר הבעלים קורא לו עשירי.

הגמרא מחלקת בין בכור לבין שאר קדשים: על קדשים ניתן להשאל, משום שקדושתם קדושת הפה, ואילו על בכור לא ניתן להשאל, משום שהוא קדוש מרחם. בעניין זה יש לשאול: מה הדין במעשר בהמה – האם הבעלים יכול להשאל על הבהמה ולבטל את קדושתה?

הטורי אבן (ר"ה דף כח) כתב בפשטות שניתן להשאל במעשר בהמה. ברם, נראה לומר שבשונה משאר קדשים, עליהם ניתן להשאל משום שהחובה חלה מתוקף הדיבור, במעשר בהמה, כפי שלמדנו בסוגייתנו, הקדושה חלה מאליה וממילא לא ניתן להשאל על מעשר בהמה.